תנו כבוד: איך דון נלסון לא בהיכל התהילה?

מעבר ל-1,333 ניצחונות או כל מספר אחר שתזרקו, דון נלסון ייזכר כאחד המאמנים השנויים במחלוקת שידעה הליגה. מצד אחד, מדובר במוח התקפי מהמעלה הראשונה, אבי שיטת ה'נלי-בול' שגורמת למשחק לרוץ במהירות של פלייסטיישן. מצד שני, הוא מעולם לא זכה באליפות ועדיין לא נכנס להיכל התהילה.

את היעדרותו מההיכל אפשר להסביר בקלות יחסית. נלי הרי לקח כמה החלטות לא נכונות בקריירה, פתח כמה פעמים מיותרות את הפה, סיים בצורה מכוערת מערכות יחסים עם בוסים וכוכבים גדולים ולא הצליח עם קבוצות גדולות. מצד שני, זה אולי סוד הקסם של נלי - להגיע לכל כך הרבה ניצחונות, עם קבוצות כמו גולדן סטייט, מילווקי ודאלאס, זו משימה לא פשוטה בפני עצמה.

"שמעתי שלא אצליח לבנות קבוצה בגילי, אבל עשיתי את זה כבר כמה פעמים", הוא אמר השבוע, קצת לפני שגולדן סטייט הספיקה לסדר לו את שיא הניצחונות של כל הזמנים, "העונה הצלחנו לשרוד

 תקופות לא קלות. לקחנו שלושה שחקני די-ליג שימשיכו איתנו, אבל נצטרך דראפט טוב ולשמור את עצמנו בריאים, על מנת להיבנות מחדש ולהתחיל לשנות דברים".

בראיון גלוי לב למרק סטיין מה-ESPN, הודה נלסון כי פספס שתי הזדמנויות גדולות במהלך הקריירה. הראשונה הגיעה כשאימן את מילווקי בשנות השמונים, אך מפאת לויאליות למועדון, סירב להצעתו של רד אאורבך מבוסטון, שהפכה אח"כ לקבוצה של לארי בירד. את ההזדמנות השניה הוא פספס, כשסרב להצעה מסן אנטוניו לקראת סוף שנות התשעים.

נלי גם הודה כי ביצע טעויות בתקופה הקצרה בה אימן את ניו יורק והעדיף שלא להכביר במילים לגבי היחסים עם כריס וובר. למרות שחמשת המאמנים שאחריו בדירוג הניצחונות, כבר נכנסו להיכל התהילה, הוחלט לדלג על נלי בכל אחת מהפעמים בהם עמד שמו לבחירה. "היתה תקופה שההיכל היה חשוב מאוד עבורי, אבל אם זה לא יקרה, אני אבין את זה", הוא אמר בנסיון לשמור על הפה שלו.

"בפעם הראשונה ששמי עמד לבחירה, התרגשתי. עכשיו, אחרי שדילגו עלי כמה פעמים, זה כבר לא כל כך חשוב לי, החיים שלי נמשכים. למיטב הבנתי, היכל התהילה מגיע לאנשים גדולים ואני לא גדול. אם לא נכנסתי בקיץ רק בגלל שמספר הניצחונות שלי היה 1,309 ולא 1,333 אז החבר'ה שם צריכים להתבייש. כמה משחקים לכאן או לכאן לא צריכים לעשות את ההבדל".

לנלי יש חמש אליפויות כשחקן, אך אף לא אחת כמאמן בקריירה שנמשכת מאז 1976, למרות שנבחר שלוש פעמים למאמן העונה ונכלל בין 10 המאמנים הגדולים בכל הזמנים ב-1996. התואר הבודד שלו הגיע באליפות העולם ב-1994, עם הדרים טים 2, שכללה כמה אגדות כדורסל ענקיות. כשנשאל עד מתי ירצה לאמן, ענה נלי: "עוד שנה אחת. אני חוגג 70 במאי הקרוב וחושב לפרוש בגיל 71. זו קריירה מספיק ארוכה".

נקודה למחשבה: מנו הובלות

בכל שנה באיזשהו שלב מתעורר לו אדון ג'ינובילי, בדרך כלל כשאחד הכוכבים האחרים פצוע, ונותן 4-5 משחקים פנטסטיים. השנה, רגע לפני שמסתיים לו החוזה, עשה הארגנטינאי חודש פסיכי. רוצים מספרים? מדובר בשחקן בן אוטוטו 33 עם ממוצעי קריירה של 15 נק' 4 ריב' וכמעט 4 אס' למשחק, שב-20 המשחקים האחרונים זינק ל-23 נק' 4 ריב' וכמעט 6 אס' בממוצע למשחק (פתח ב-17 מהם). שחקן עם יכולות, כושר ונסיון כמו שלו יכול למצוא את עצמו כשחקן חמישייה בכל קבוצה בליגה. האם זאת הסיבה שמייד סידרו לו חוזה חדש ששווה כ-40 מיליון דולר לשלוש עונות? כנראה שכן.

עוד נקודה: דרוש דראפט קטלני

במערב ובמזרח יש מאבקים מאוד מעניינים על מיקום בפלייאוף, הבעייה היא שבמזרח מדובר ב-9 קבוצות ובמערב בדיוק ב-8 שעולות בכל מקרה. איכשהו העונה קיבלנו יותר מדי קבוצות עם מאזני אימה, לא רק ניו ג'רזי. אינדיאנה לדוגמא, מסיימת את העונה עם רצף נצחונות יפה, עד אז היא עמדה על בערך 30% הצלחה ובכל זאת היא במקום 10 במזרח, עלוב.

שלא נדבר על הניקס (זה לא חדש, רק שמכל הדיבורים על טריידים אפשריים שוכחים שם לשחק), פילדלפיה (שגם החזרה של אייברסון לא הוסיפה כלום, בטח לא לאייברסון), וושינגטון (קבוצה טובה שפורקה לגורמים) ודטרויט (שסבלה מפציעות אינסופיות וסתם בעיות תפקוד של פרינס והמילטון), קבוצות שלא מצליחות לגרד 30 נצחונות בעונה.

במערב מדובר כרגיל בקליפרס (שעברה שינוי בעמדת המאמן והג'נרל מנג'ר והפכה מקבוצת פח לקבוצת פח מצחין - אבל הבטחנו לא לכתוב עליהם יותר השנה, אז אל תקראו את זה. תודה וסליחה), סקרמנטו (שהתחילה בבנייה עם צוות צעיר ולא מנוסה), מינסוטה (סתם קבוצה מזעזעת מאז שגארנט הלך) וגולדן סטייט (שכבר קיבלנו פירוט על חוסר ההצלחה שם).

אז אמנם לכל אחת יש סיבות לגיטימיות פחות או יותר, אבל ההבדל בין קבוצות הפלייאוף לשאר הליגה צריך להדאיג את דייויד שטרן. כמות הפעמים שכל הקבוצות שהזכרנו (סה"כ 9 קבוצות, כן?) ניצחו את קליבלנד ואורלנדו העונה עומדת על 4 (מתוכם 3 לוושינגטון). זה פער שלא זכור בליגת הכדורסל הטובה והמאוזנת בעולם. וחוץ מניו יורק, אף קבוצה קטנה אחרת לא מוזכרת כמי שעשוייה לקלוט איזשהו כוכב פנוי בקיץ הקרוב. בקיצור, ברוכים הבאים לאירופה.

דירוג העוצמה

1. קליבלנד 18:61 (מיקום בדירוג הקודם - 1)

למרות שזה הסתיים בהפסד - מה שלברון עולל לבוסטון ברבע האחרון השבוע זה כנראה מה שהוא הולך לעשות כל הפלייאוף - לסחוב את הקבוצה על הגב עד הטבעת...

2. אורלנדו 23:55 (2)

הבעיה של לברון היא שמול אורלנדו הוא יהיה חייב עזרה מקסימלית, המג'יק לא יזדקקו לקסמים בכדי לעצור את המלך. המפגש הקרוב ביום ראשון הולך להיות מעניין (תמצאו סופרלטיבים מפוצצים בעצמכם).

3. פיניקס 27:51 (4)

תנו לשמש יד... הקבוצה שעצרה את ג'ינובילי מובילה בקרב על המקום השני במערב, אבל בשבוע הקרוב היא תפגוש את אוקלהומה, יוסטון, דנבר ויוטה ועלולה ליפול עד למקום השמיני.

4. סאן אנטוניו 30:48 (8)

זה הגיל? זה הניסיון? הספרס מגיעים לפלייאוף בפורמה. עכשיו שפארקר חוזר הופכים סן אנטוניו להיות הקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש בפלייאוף.

5. יוטה 28:51 (3)

במאבק הקשה במערב נמצאת יוטה במצב הכי בעייתי, נותרו להם רק 3 משחקים, 2 מהם בחוץ והאחרון בבית מול פיניקס - עם בוזר ודרון בכושר שיא, זה עשוי להספיק.

6. מיאמי 34:44 (10)

חם במיאמי - מאז עונת האליפות ההיסטורית לא זוכרים שם כזו סיומת היסטרית לעונה, 9 נצחונות רצופים ורביעיית משחקים קלים עד לפתיחת הפלייאוף. בדרך לשיא מועדון?

בראיינט. הלייקרס נתקעו ברוורס (צילום: AFP)

7. לייקרס 23:55 (5)

לפני שבועיים כתבנו שהלייקרס יורידו הילוך לקראת הפלייאוף ואז יעברו לפול גז. בינתיים נראה שהם נתקעו ברוורס, ואוטוטו יתרון הביתיות מול אורלנדו הולך לפח.

8. פורטלנד 30:48 (-)

עוד קבוצה שעושה קולות של "בואנה, תיזהרו מאיתנו!" ועלולה להתקפל השבוע (דאלאס, לייקרס ואוקלהומה ב-4 ימים). בחודש האחרון הם במאזן 3:13 - אבל זה ממש לא מבטיח להם כלום.

9. דנבר 27:52 (-)

מגיע כל הכבוד לקבוצה שמצליחה לחזור לעצמה גם בלי המאמן ג'ורג' קארל שסיים סדרת טיפולים לא קלה בסרטן ויחסר גם בפתיחת הפלייאוף.

10. מילווקי 34:44 (-)

הבאקס אמנם איבדו את אנדרו בוגוט, ובכל זאת הבריקו מול פיניקס ושיקגו. השבוע, כשהם מריחים את הזיעה של מיאמי שצמודים אליהם, הם יצטרכו לנצוץ מול אטלנטה ובוסטון (פעמיים).