צו איסור כרסום: איך חשפה הרשת את פרשת קם?

אומת האינטרנט הישראלית יכולה לטפוח לעצמה על השכם. היא היתה הגורם הדומיננטי בחשיפת פרשת ענת קם, כשהעיתונות הממוסדת נגררה אחריה.

פרסום ראשון

הפרסום הראשון, ככל הנראה, של הפרשה ברשת היה בפורום הסקופים של אתר רוטר.נט ב-22.12.09, שבוע לאחר שקם נלקחה לחקירה: "הכתבת ענת קם מאתר וואלה נעצרה ע"י השב"כ בעת שהיתה פקידה בלשכת אלוף פיקןד מרכז, יאיר נווה... היא הדליפה מסמך צבאי מסווג לעיתון הארץ" (השגיאות במקור).

הדיון הוסר בהתאם למדיניות האתר, אולם עותק מטמון שלו נשמר בגוגל והיה זמין לגולשים. ימים ספורים לאחר מכן רמזה דבורית שרגל על הפרשה בבלוג

"ולווט אנדרגראונד" ("מאוד קשה לדעת אם עיתונאי כלשהו נחקר או נעצר כשאסור לשאול, לכתוב או לומר כלום").

אחריה התייחסו לכך חנוך מרמרי במאמר ב"העין השביעית", שבו דן באופן בו עיתון אמור לטפל במסמכים שהודלפו אליו ובמידת האחריות של עיתון למקורותיו, ועורך ערוצי היהדות והברנז'ה של nrg מעריב, יצחק טסלר, במאמר שבו רמז לפרשה ונזף בתקשורת הצייתנית והשתקנית.

• עוד בעין השביעית: על הביטחון שמעניקים כלי תקשורת למקורותיהם ואיך המדינה מפעילה כוח לחשיפת מדליפים?
  

נוצר מצב משונה בו גולשים חושפים את הסיפור בטוקבקים, בעוד אתרי החדשות שתפקידם לחשוף סיפורים כאלה נאלצים להילחם בכך, אם בסינון תגובות ואם בחסימתן המוחלטת.

בתחילת ינואר שאלה בירנית גורן בטוויטר שלה: "תגידו, ענת קם עזבה את וואלה?". שמה של קם, הכתבת היחידה במדור הברנז'ה של האתר, נעלם מן הכתבות, שרובן היו חתומות על ידי "וואלה! ברנז'ה, מערכת וואלה!". הסיבה לכך, מעצר בית בו היתה נתונה קם מאמצע דצמבר, חסה גם הוא תחת צו איסור פרסום.

גוגל מציע

כאן נכנס לתמונה גוגל, אלא שהפעם הוא לא רק הפנה לאתרים אחרים, אלא סיפק את תמצית הסיפור בעצמו. מנוע החיפוש מפעיל שירות בשם Google Suggest, שמציע לגולש מחרוזות חיפוש פופולריות שמשלימות את המילה או המילים שהקליד.

מי שגיגל את ענת קם קיבל את הצעות החיפוש הבאות: ענת קם נעצרה; ענת קם וואלה; ענת קם שב"כ; ענת קם רוטר; ענת קם השב"כ; ענת קם נעצרה". האלגוריתם של גוגל, אם תרצו, הפר את צו איסור הפרסום.

כפי שכתב בסרקזם מומחה החיפוש אורי ברייטמן בבלוג שלו "חופש החיפוש": "גוגל הוא איום ביטחוני-אסטרטגי חמור על ביטחונה ושלמותה של מדינת ישראל". חובבי תאוריות הקשר ישמחו לגלות ששירות Google Suggest פותח ומנוהל בגוגל-ישראל.

וירוס המידע התפשט דרך בלוגים ורשתות חברתיות אל האינטרנט דובר האנגלית. באמצע מרץ כתב עליו ריצ'רד סילברסטיין, בלוגר יהודי-ליברלי מסיאטל, ארה"ב, שפרסם אותו בבלוג שלו "תיקון עולם", והמשיך לעקוב אחריו ולעדכן את קוראיו בהתפתחויות. סוכנות הידיעות היהודית JTA עשתה פולו-אפ לסילברסטיין,

ומשם התפשט הסיפור לעוד ועוד כלי תקשורת, לעיתונים בריטיים ולסוכנות הידיעות AP. בשלב ההוא, כל העולם כבר ידע על הסיפור, ובארץ – דומייה.

• עוד בעין השביעית: איך השתמשו שרים וראשי ממשלה בשירותי הביטחון כדי לחשוף מקורות עיתונאיים? סקירה היסטורית
  

אלא שכאמור, "ידיעות אחרונות", העיתון הנפוץ במדינה, החל בפרסומים מתריסים שקראו תיגר על האיסור הגורף לכתוב כל דבר על הפרשה. ב-1.4 פורסמה בעיתון ידיעה לא חתומה ("כתב 'ידיעות אחרונות'") עם כותרת הגג "לזרים בלבד" והכותרת "מה השב"כ לא רוצה שתדעו?". בידיעה דווח על "פרשה שאת פרטיה אפשר למצוא גם באינטרנט", וסופקו הוראות ניווט: "את כל הפרטים אפשר למצוא גם באינטרנט אם מחפשים מידע על 'Israeli journalist gag'".

ב-6.4 פרסם העיתון פוסט של העיתונאית האמריקאית ג'ודית מילר ובו פרטי הפרשה, תוך השחרת כל המידע האסור בפרסום. הלחץ עשה את שלו, ואתמול (ה'), יומיים לאחר מכן, הוסר צו איסור הפרסום.

הבלוגרים מצפצפים על השב"כ

אומת האינטרנט השתמשה בפרשת קם כדי לחרוץ לשון ארוכה וחצופה מול השב"כ, המשטרה ובית המשפט. גולשים לא חששו להפר את הצו ביודעין ותחת שמותיהם האמיתיים, ומי שחזרו בהם והסירו את הפרסומים לא עשו זאת מחשש שייעצרו, אלא מחשש, שהועלה מכיוונה של קם, שהפרסומים יזיקו לה.

המשטרה אפילו הצהירה, בידיעה באתר אייס, שהיא חסרת אונים כי שרתי פייסבוק נמצאים מחוץ לגבולות המדינה. אבל כל זה לא אומר שגם בעתיד תוכל אומת האינטרנט לקרוא באופן דומה תיגר על הממסד.

רשות האינטרנט הממשלתית מ"חוק דנון" תסגור האינטרנט?

תזכורת: רשות האינטרנט הממשלתית, שח"כ דני דנון מהליכוד מבקש להקים, תוכל "במקרי חירום או מטעמים של ביטחון המדינה...לחסום אתרים אשר עשויים להוות סכנה לביטחון המדינה ואזרחיה", לשון הצעת החוק.

נוכח חוסר האונים של הרשויות באכיפת צו איסור הפרסום במקרה של ענת קם, מצמרר לחשוב שבפרשות ביטחוניות עתידיות ידלג הממסד הביטחוני מעל בית המשפט - ופשוט יסגור לנו את האינטרנט.

המאמר בגירסתו המלאה התפרסם במקור באתר "העין השביעית "