מכונה משומנת מדי

"אני לא שם, אני לא שם", שר יובל בנאי בשיר "ביקור בעיר". אז איפה הוא עכשיו? והיכן ממוקמת להקת משינה? "יהלומים בשמיים", אלבומם החדש, יוצא חמש שנים אחרי "רומנטיקה עתידנית", אלבום האיחוד שלהם משנת 2005, וממקם אותם בטריטוריה ברורה של מיינסטרים שבע.

יובל בנאי כתב מילים סבירות, שלומי ברכה הלחין היטב, והלהקה ממשיכה לנגן מצוין, כך שהשירים נעימים לשמיעה, קליטים ומחליקים בקלות דרך האוזן, אבל כיוון הזרימה שלהם איננו פנימה אל הלב, אלא החוצה ממנו. הם לא נשמעים רעבים וגם לא מלהיבים. הברק שלהם טכני, מהנה, אבל מכני, ממש כמו השם שלהם.

אולי זאת שביעות הרצון העצמית הנוכחית, הזחיחות הבורגנית שמוחצנת כבר בשיר הפותח, "בליינד דייט", שבו שר בנאי: "מרחרח את היין ואומר לעצמי טעים. כן, יש לך טעם טוב, אמיתי וגם נעים". כך גם ב"האושר הסמוי" שיש בו אזכורים לבריחות ולחיפושים, אבל גם הצהרת סיפוק: "טוב שאני שפוי מהאושר הסמוי".

בשיר הנושא אמנם מתואר "יער אפל", אבל אין שום הד מוזיקלי או אווירתי לאפלה הזו. אפילו הבדידות - משאב פורה במונחים יצירתיים - מנוטרלת בשיר כשהיא מטושטשת במילות עידוד: "מתוך הבדידות תצא אהבה". בשיר הנוגה "בין הצללים" ההתמוגגות הופכת למגלומניה. גיבור השיר לא זקוק לעזרה מאלוהים, אלא מצפה ממנו שישמע על (ולא את) הצרות שלו, יבין את כאבו ואף יבכה בשבילו – "ודמעה תרד מהשמיים".

• "יהלומים בשמיים", "משינה". לחצו כאן להורדה