טביעה משפטית: מדריך לפתיחת עונת הרחצה
מלבד כיף והנאה, הביקור בחופי הים, בכנרת ובבריכות טומן בחובו גם סכנות של טביעה ופגיעות אחרות. באילו מקרים אפשר לתבוע, את מי, ומה הפיצוי שאפשר לקבל, כפי שפורסם במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"
בספטמבר 2003 הגיע צעיר בן 23 ביום שישי בארבע וחצי אחר הצהריים לחוף מציצים, חוף מוכרז בתל אביב, עם שני חברים. החוף, שבשעה הזאת עדיין היו אמורים לפעול בו שירותי ההצלה, היה עמוס אנשים, אבל הצעיר וחבריו לא ידעו שבאותה עת, עקב סכסוך עבודה, צימצמו המצילים את שעות עבודתם ותחנת ההצלה לא הייתה מאוישת.
- עוד על ביטוח ונזיקין במדור תיק ביטוח
של עו"ד חיים קליר
החברים נכנסו למים ליד המזח, ובתוך זמן קצר נסחפו והצעיר טבע למוות. משפחתו הגישה תביעה נגד עיריית תל אביב (באמצעות עו"ד ענת גינזבורג, בעלת משרד המתמחה בנזיקין) ובמסגרת הסכם פשרה קיבלה מהעירייה וממשרד הפנים פיצויים בסכום של 1.5 מיליון שקל.
הבילוי בים, בבריכה או במקור מים אחר טומן בחובו סכנות, שהאכזרית בהן היא טביעה, אבל קיימות הרבה סכנות אחרות כמו החלקות, נפילות ופגיעה מחפצים חדים. לקראת פתיחת עונת הרחצה מחר גיבשנו באמצעות עורכי דין המתמחים בנזיקין מדריך משפטי לידיעת הרוחצים בבריכות ובחופים.
מי אחראי על החופים?
לדברי עו"ד אילן בומבך, המתמחה במשפט מסחרי ומינהלי, חוק הסדרת מקומות רחצה תשכ"ד-1964 מסמיך את שר הפנים לקבוע חופים מוכרזים, ומטיל על הרשויות המקומיות את האחריות להסדיר חופים אלה, ולסמן את החופים האסורים ברחצה.
גופת נער שטבע בכנרת בקיץ אשתקד (צילום: גילי אליהו)
לדברי עו"ד ענת קאופמן, שותפה במשרד לוי-קאופמן, בנסיבות מסוימות יכולים להימצא גם גורמים אחרים האחראים על החופים: "למשל, אם הנפגע הגיע לחוף במסגרת פעילות מאורגנת, כמו קייטנה, יום כיף של ארגון או מקום עבודה - ייתכן שתימצא אחריות על הגוף המארגן. לגבי בריכות, האחריות היא בדרך-כלל על בעלי הבריכה, המחזיקים או המפעילים, וחברות הביטוח שלהם".
מתי ניתן לתבוע?
לדברי עו"ד ענת גינזבורג, אם אדם טבע בחוף מוכרז בשעות הרחצה, או בעת שביתת מצילים מבלי שידע על השביתה, או בחוף לא מוכרז ללא שילוט המתריע על כך - יש עילה לתבוע את המדינה ואת הרשות המקומית והחברה המבטחת שלה.
עו"ד גינזבורג מספרת על מקרה שבו טיפל משרדה, ובו הוטלה האחריות לטביעה על הרשות המקומית מכיוון שלא היה שילוט המורה על חוף מסוכן: "אדם נכנס לרחוץ בחוף בהרצליה מתוך מחשבה שמדובר בחוף מוכרז, אבל בפועל החוף היה מסוכן לרחצה ולא הוצב בו שילוט הולם. הוא טבע למוות, והרשות המקומית חויבה בפיצויים", היא מספרת.
במקרה אחר, שעליו מספרת עו"ד קאופמן, חויבה מועצה מקומית לשלם פיצויים למשפחתה של ילדה שטבעה בים, לאחר שבית המשפט קבע כי שמשיות שהיו פזורות בצפיפות על החוף הסתירו את השלט שהכריז היכן מסתיים חוף הרחצה המוסדר. המשפחה עברה לשבת באזור שאינו בפיקוח מציל מבלי שידעה על כך, הילדה נכנסה למים וטבעה.
כיף במים - אבל חשוב להיזהר ולהכיר את הזכויות (צילום: index open)
עם זאת, עו"ד קאופמן מציינת שלא בכל מקרה ניתן לתבוע את הרשות המקומית. "לפני כשנתיים", היא מספרת, "הגיעו למשרדי הוריו של נער חרדי שטבע למוות בחוף הים בנתניה. התברר שהנער הגיע לחוף מוסדר לאחר שעות הרחצה, במקום שבו היה שילוט ברור האוסר רחצה ללא השגחת מציל. באותו היום היה דגל שחור על סוכת המציל וגם על החוף ובתוך הים. בצער רב נאלצתי להסביר למשפחה שיש סיכוי קלוש להטיל את האחריות על העירייה או על המדינה במקרה הזה".
לדברי עו"ד בומבך, גם אם אדם טבע בעת שביתת מצילים, ייתכן שיש גורמים שאפשר להטיל עליהם את האחריות. הוא מביא כדוגמה פסיקה של בית המשפט המחוזי בחיפה מלפני כמה שנים, שבה הטיל בית המשפט על העירייה ועל ההסתדרות לפצות את משפחתו של נער שטבע בזמן שביתת מצילים. בית המשפט קבע שעל ההסתדרות חלה חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים בגין נזקים שנגרמו להם במהלך השביתה, וכי "האופן שבו הוצאה השביתה אל הפועל - שביתה כללית של המצילים באמצע היום, במהלך חופשת בתי הספר - הביא לחיובה בנזיקין כלפי מי שניזוק משביתה זו".
מהן העילות לתביעה?
עו"ד כרמי בוסתנאי, בעל משרד המתמחה בנזיקין, מציין חלק מהעילות:
- לא היה שילוט מפורט על הסכנות והמלכודות הקיימות מתחת לפני המים.
- לא היה מידע ברור ומפורט על הסיכונים הספציפיים הקיימים בחוף ובמים שלו בשל תנאי החוף, מבנהו ומנגנונו הטבעי.
- לא היה סימון וגידור של אזורי סכנה בתוך המים בעזרת דגלים, חבלים וכיוצא באלו
- לא נמנעה בפועל כניסה לחוף המסוכן באמצעות פקחים ואמצעי בקרה.
- היה נוהל בלתי סביר של "סגירת הים" בשעות בלתי סבירות, כשהמוני רוחצים עדיין נופשים ומבלים.
- לא היו שירותי הצלה וחירום זמינים, ראויים ומספקים.
על מה ניתן לתבוע פיצוי?
לדברי עו"ד בומבך, במקרה של מוות, סעיפי הנזק המרכזיים הם קיצור תוחלת חייו של הניזוק, פיצוי בעבור אובדן השתכרות עתידי, כאב וסבל, והוצאות ממשיות שנגרמו בגין הרשלנות. עו"ד קאופמן מוסיפה: אם הטביעה גרמה לפציעה, כל נזקי הגוף שנגרמו זכאים לפיצוי, בכלל זה הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, הוצאות סיעוד, וגם עוגמת נפש.
מה הדין לגבי בריכות שחייה?
על-פי חוק, בכל בריכה ציבורית חייבת להיות נוכחות של מציל מוסמך. יש תקנות המטילות על מפעיל הבריכה שורה ארוכה של חובות בתחום הבטיחות, שאי עמידה בהן תהווה קרקע לתביעה.
משרדו של עו"ד בוסתנאי טיפל במקרה קשה של צעיר כבן 25 שהגיע במסגרת עבודתו ליום כיף בבריכה בצפון הארץ. בשלב מסוים הוא ראה שלושה מחבריו בתוך הבריכה כאשר רק ראשם מציץ מעל פני המים, וחשב בטעות שמדובר באזור של מים עמוקים. הוא קפץ ראש ונפגע קשות בחוליית הצוואר, מה שהביא לשיתוק מלא בכל גופו. בפועל, החברים עמדו על ברכיהם, ולכן נוצרה אשליה שהם במים עמוקים. במקום לא היה שילוט שמצביע על מים רדודים או מים עמוקים, ובעלי המקום חויבו לשלם פיצוי.
"במקרה אחר", מספר עו"ד בוסתנאי, "נערה שנכנסה לשחות בחוף מוסדר בכנרת נפגעה משבר של בקבוק זכוכית שהיה בתוך המים. נגרם לה חתך שגרם לנזק קשה בכף הרגל. הוכחנו שבעלי החוף העלימו עין ממתרחצים שנכנסו למים עם בקבוקי שתייה מזכוכית - בניגוד לחוק ובניגוד לנוהל סביר - ובכך לא מנעו תאונות מהסוג שנגרם לתובעת. בית המשפט פסק לה פיצוי של 70 אלף שקל ששולם על-ידי בעלי החוף."
ועוד דוגמה שמביא עו"ד בוסתנאי: ילד בן 5 הגיע עם בני משפחתו לבריכה במושב. במהלך שהותו במקום נפל על ראשו מתקן כדורסל מהסוג שמניחים על שפת הבריכה וגרם לחבלת ראש ולחתך עמוק. בהיעדר רכב פינוי או עזרה ראשונה במקום, פונה הילד ברכב המשפחה תוך שהוא מדמם בצורה קשה. בבית החולים נעשו לו תפרים נרחבים ונותרה צלקת מכוערת. משפחתו של הילד תבעה את מפעיל הבריכה, ובמסגרת פשרה שולמו לילד פיצויים של כ-50 אלף שקל.
האם מי שטבע כשניסה להציל אחר זכאי לפיצוי?
עו"ד בוסתנאי: "קיימת בחוק חובה להציל חיים או רכוש של הזולת. מי שעומד מנגד מול הסכנה הנשקפת לאחר, עלול להישפט ולהיענש. מצד שני, החוק מעניק תגמול כספי למי שנפגע או נספה בזמן ניסיונו להציל אחרים, ובסכומים משמעותיים, על-ידי השוואת מעמדו למעמדו של נפגע בעבודה על-פי חוק המוסד לביטוח לאומי, לרבות במתן מענקים כספיים וגימלה חודשית קבועה של אלפי שקלים. הזכות הזו קיימת אפילו אם המציל נכשל בניסיונו, ואפילו אם התברר בדיעבד שה'ניצול' לא היה בסכנת חיים כלל".
לפנייה לכתב/ת 
