אל תשבו בחושך

ביום חמישי, 22 באפריל, יצויינו בעולם ובישראל את יום כדור הארץ הבינלאומי ה-40 במספר. המטרה היא להגביר את המודעות בציבור לנזקים שגורמת הפעילות האנושית לכדור הארץ, ולצורך להפחית את השפעתו השלילית של האדם על הסביבה.

בישראל, יום כדור הארץ יסתיים באירועי "שעת כדור הארץ", אז נקרא הציבור לכבות באופן סמלי את האור למשך שעה. בעולם ציינו את האירוע הזה בסוף מרס ואצלנו יציינו אותו 14 ערים ברחבי הארץ. הפשטות של האקט הסמלי הזה היא העוצמה שלו; הרי מה מסובך בלכבות את האור. אפשר להדליק נר, או לשבת בבית קפה (עשרות הצטרפו ליוזמה ויכבו גם הם את האורות; זה בטח יהיה ממש רומנטי). אפשר ללכת להופעה (יהיו כאלה בתל אביב, חיפה וירושלים); את חלקן יפעיל חשמל שמיוצר באנרגיה נקייה. 

אין ספק שהצטרפות המונית ליוזמה הזו תורמת להעלאת המודעות לנזקי שינוי האקלים ולגזי החממה הנפלטים בתהליך יצור החשמל. אין ספק גם שאקט סמלי שאותו מבצעים מאות מיליוני אנשים סביב העולם מאחד אותם תחת מטרה משותפת ונותן להם תחושת שליחות וכוח. אבל האם המסר שעובר כאן - שבו בחושך ותחשבו על כדור הארץ - הוא אכן המסר הנכון?

מה רוצים - שנחזור למערות?

אני סקפטית בעניין. נכון שמיליוני אנשים עדיין לוקחים חלק בעניין מיוזמתם ומתוך תחושת אחריות לסביבה, אבל האם אותם אנשים המכבים את האור יסכימו לשבת כך בחושך כל יום? כנראה שלא. לתחושתי, המסר שנקלט מ"שעת כדור הארץ" הוא ש"עלינו לחיות בתנאים בסיסיים, בחושך... מה עוד רוצים? שנחזור למערות?

עם מסר שכזה לא נראה לי שתיווצר הסכמה רחבה על השינויים שנדרשים בהתנהגות ובתרבות האנושית של המאה ה-21 כדי להתמודד עם משבר האקלים.

לדעתי, המסר שצריך לעבור ביום כזה הוא שצמצום הפגיעה בסביבה יכול וצריך להגיע תוך שמירה על רמת חיים טובה. כיבוי אורות ביציאה מהחדר – כן; החלפת נורות לנורות יעילות– כן; ישיבה בחושך – לא.

ולא רק בהקשר של האור. אף אחד הרי לא רוצה לשבת בחדר ולהזיע בקיץ, אבל המזגן הוא זללן אנרגיה רעב במיוחד. אם כבר מדברים על מהפך תרבותי והתנהגותי, אז אולי צריך להבין ש-16 מעלות אינה טמפרטורה הגיונית במשרד בקיץ.

ואולי בכלל צריך לבנות את הבתים והמשרדים שלנו באופן ידידותי יותר לסביבה; המזגן יעבוד הרבה פחות, ואנחנו לא נזיע. התקינו מאורר תקרה למשל, שיכול להספיק לפחות למחצית מימי הקיץ הארוך שלנו.

"שעת כדור הארץ" היא שעה נהדרת. היא צריכה להניע לפעולה – ברמה אישית, הקהילתית, העירונית, הארגונית וברמה הארצית. אני קוראת לכולם להצטרף ליוזמה ולכבות את האור, אבל זכרו שמדובר באקט סמלי בלבד. אל תשבו בחושך כדי לשנות את העולם; צאו ועשו משהו בעניין.

• הכותבת היא מנכ"ל הפורום הישראלי לאנרגיה