התורה לא שייכת לחרדים
פרשת בית החולים "ברזילי" ופסקי הלכה שיוצאים בשמו של הרב אלישיב נוקטים קו של חומרה והידור על חשבון השיקול הציבורי. אם לא נגבה את אלו שעומדים למולם, ומותקפים, נהיה אחראים לניתוק התורה מכלל ישראל
לאחרונה התוודעה התקשורת לפרשת הקברים שנחשפו במקום שהיה מיועד לבניית חדר המיון המוגן של בית החולים "ברזילי" באשקלון. נזכיר בקצרה: בבנייה רגילה על קברים קיימות אמנם בעיות הלכתיות, אך יש להן פתרונות הלכתיים. העברה מכובדת של עצמות המתים אל בית קברות מסודר בשל "צורכי הציבור" מותרת, ובניית חדר מיון מוגן באשקלון בעלות כספית חסכונית היא ודאי "צורך ציבור" לעניין זה. גם את בעיית הטומאה ניתן לפתור בדרך בנייה מסוימת שאינה פוגעת בבנייה, ועלותה נמוכה.
זו הייתה מסקנתה של הרבנות הראשית לגבי חדר המיון הנדון כבר לפני זמן רב, לאחר שוועדה מטעמה הייתה במקום, עמדה על הבעיות והציעה את הפתרונות. רבנים חרדים חשובים החליטו להחמיר ולאסור את בניית חדר המיון במקומו המוצע, למרות העלות הספית הגבוהה, ונימוקיהם, שהם בעלי טעם, הם יותר "ציבוריים" מהלכתיים, ולא נפרטם.
עיתון "המודיע" התייחס לשאלת כספי הציבור, וענה עליה, בהביאו רשימת בזבוזי כספים לטעמו, שנעשו על-פי דרישות של עמותות שונות, שהגנו על היקר להן. הוא צודק חלקית בלבד. הצורך להצטרף לקבוצת העמותות ובעלי האינטרסים הצרים בבזבוז כספי המדינה גם בענייני הקפדה על ההלכה, במקום שיש פתרונות הלכתיים אלטרנטיביים אינו מכבד את התורה ואת שומריה. המאבק הלא-הכרחי הזה גרם להשנאת התורה והלכותיה על מי שאינם אמונים על שמירתה. בכך נכללים לא רק את שונאיה הכרוניים של התורה, שלעולם יבקשו סיבות לקעקע אותה, אלא גם אנשים הקרובים למסורת ורוצים לכבד אותה ולהזדהות עם מצוותיה, גם אם הם עושים זאת באופן חלקי בלבד. בכך נכללים מועמדים רבים לגיור, התוהים על דרכם בין שמירת ההלכה לבין אורח חיים חילוני מובהק, וגם בני נוער רבים השומרים מצוות, אך עדיין מבקשים את דרכם לעתיד.
אינני סבור שיש לפחד מקטרוג של שונאי התורה בכל מקום ובכל אתר, ולהירתע בשל כך ממאבק על מקומה הראוי של שמירת התורה בציבוריות הישראלית. אך בשקילת הנימוקים לכאן ולכאן בפרשה זו, ועיקרם - ההידור משיקולים ציבוריים עתידיים באי-פינוי הקברים באשקלון מול השיקולים של חסכון כספי הציבור ואי-נתינת מקום להשנאת התורה והלכותיה בעקבות הפרשה, אני סבור שהחרדים טעו כאן טעות כל כך חמורה, שאני חושד בהם, שהם נוטים לזלזל בדרך בוטה בשאלת כספי הציבור ובסכנה של השנאת התורה והלכותיה על כלל הציבור. את זה אסור לנו לתת להם, וטוב עשו רבני "צהר" הציוניים, שיצאו נגדם ובגלוי, ובלא מורא ופחד מאיומי השמצות ומאיומים אחרים.
וזה לא היה שונה בפסח
לאחרונה פרסמו חוגים בשם מורנו ורבנו הרב יוסף שלום אלישיב הי''ו, שיש להימנע מלקנות מוצרי חמץ אצל סוחרים (אולי רק שאינם שומרי מצוות) שמכרו את חמצם לפני הפסח לגוי (באמצעות הרבנות), מחשש שהללו לא כוונו באמת למכור את חמצם, אלא רק להתירו לאחר הפסח. ואם מכירתם לא חלה, חמצם אסור לאחר הפסח.
זוהי חומרה, שאפשר שהיא ראויה לכל אדם בביתו. אני, כותב שורות אלו, איני מוכר לגוי שום חמץ, ואני מבער את כל הטעון ביעור. אך מחירה של אמירה ציבורית כזו הוא רב מכדי שנוכל לשער. סוחר מזון לא יוכל לעמוד בהפסדים שייגרמו לו אם יבער את כל חמצו. לכן נתקנה בדוחק מכירת חמץ, כדי להציל אנשים מאובדן פרנסתם. לא כל אדם יכול להתפרנס מן התורה או מקצבאות שונות, ואדם שבחר לעסוק במסחר, עלינו לדאוג שיוכל להתפרנס.
רבותינו, שתיקנו מכירת חמץ עבור סוחרים ומוזגי שיכר היו מודעים לדוחק ההלכתי שבכך, ונטלו אותו על גבם. החילוק בכך בין סוחר שומר מצוות לבין מי שאינו שומר מצוות ורוצה להציל את חמצו על פי תקנת חכמים הוא חילוק שניתן לערער עליו. מחיר נוסף שיהיה לחומרה ולהידור זה עלול להיות ייאושם של סוחרי המזון מפיתרון הלכתי בכלל
וממכירת החמץ בפרט, והפניית השוק לעבר אנשים שאינם מקפידים בחמץ שעבר עליו הפסח, ורבים הם!
גם כאן נראה שחומרה והידור בהלכה באים על חשבון השיקול הציבורי הכולל. יש למחות על כך, משום שהתורה ניתנה לכלל ישראל, ולא רק לשומרי תורה ומצוות מובהקים. גם כאן, רבני "צהר" הציוניים לא חשו לכבודם ומחו על כך, ויפה עשו!
דרוש גיבוי
אך רבני "צהר" לא יוכלו לעמוד בהתקפות החרדיות נגדם לבדם. אם הם לא יגובו בגלוי ובפומבי על-ידי שאר הרבנים ועל-ידי כלל הציבור, הם עלולים שלא להחזיק מעמד. אם כך יקרה, חלילה, האחריות לניתוקה של התורה ומצוותיה מכלל ישראל ולהשארתה עם כל חומרתה והידוריה בידי הציבור החרדי ונספחיו בלבד, תיפול עלינו. אנו נהיה אחראים לכך משום ששתקנו בעת שהיה עלינו למחות נגד השתלטות השיח החרדי על מקומן של התורה ושל ההלכה ברחוב היהודי כולו.
- הרב יעקב מדן ראש ישיבת הר עציון, מראשי רבני "צהר"
לפנייה לכתב/ת 
