בעקבות יהושע בן-נון: נחלה לדור הבא

ילדים מתים מצמא וממחלות, זקנים מתמוטטים מאפיסת כוחות ומאות קילומטרים של הליכה. כולם צועדים כצאן - אך לא לטבח, אלא לחיים! לחיים בירושלים. החוויות שנצרבו בזיכרוני מהמסע לירושלים, מזכירים את הליכת ישראל במדבר בדרכם לארץ ישראל - "כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר. עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל..." (ירמיה לא, א).

לכל הטורים בפרויקט "צהר לחקיקה" -לחצו כאן

גבורת "ביתא ישראל" אשר התגלתה באותו מדבר נידח, מהווה עדות מפוארת לאהבת ארץ ישראל ולמסירות הפועמת בלב העם היהודי לדורותיו. ושם במדבר, באותם רגעים ממש, התגלתה גבורה נוספת. מצדו השני של המדבר התגלו לפנינו חיילי צה"ל קרבים לקראתנו. אחרי דורות של פרידה נפגשנו עם אחינו במפגש מרגש. חוויית הפגישה עם חיילי צה"ל, במקום שבו אתה לא מצפה לראות אדם, וכשכמעט אפסה התקווה, היוותה חוויה מכוננת בעבורי. המדים, המטוסים ובעיקר הלהט שבפני החיילים להציל יהודים בקצה העולם, מלווים אותי עד היום. ניכר היה כי החיילים נדהמו לראות אותנו, הורים וילדיהם, שעשו ברגליהם דרך הנראית דמיונית, לא פחות מהתדהמה שאחזה אותנו. היה זה מפגש אחים היסטורי, מלא באהבת ארץ ישראל ועם ישראל.

מאז מבצע משה עברו 26 שנים, כמעט שנות דור. מדינת ישראל הפכה לאחת המדינות המפותחות והמתקדמות ביותר בעולם. אך נדמה כי ילדי החיילים, וילדי העולים כבר אינם חשים את אותו להט ציוני ויהודי. האם גם הנוער של היום היה עובר מאות קילומטרים של הליכה למען מסורת "ביתא ישראל"? האם הנוער הצברי מלא באותו להט ציוני שהיה בעיני החיילים באותו מפגש במדבר? לצערי הרב אני חש שלא.

המסר לדור הבא

עד היום אני נושא בקרבי תחושת אחריות להמשכיותו של עם ישראל בארצו. תקומת עם ישראל והמשך קיומנו כעם יהודי תלויים בדור הצעיר. חובתנו היא להעביר לדור העתיד ערכים של ערבות הדדית וזהות יהודית. כמחוקק אני נושא דגל זה, ודואג להפוך את הארץ הזו לבית מזמין וחם לבני הדור הבא שיתפתחו כאן ויבנו את ביתם האישי. ברוח זו הגשתי בימים האחרונים, יחד עם חברי כנסת נוספים, הצעת חוק לתיקון חוק מס ערך מוסף שנועדה להקל על צעירים לרכוש את ביתם בישראל. על פי הצעת החוק, רכישת דירה ראשונה על ידי זוגות צעירים תהיה פטורה מתשלום מס ערך מוסף. הצעת חוק נוספת שאותה הגשתי לפני מספר חודשים, מסמיכה עיריות להפקיע שטחים לא מנוצלים לצורך עידוד פרויקטים של דיור בר השגה.

מתן אפשרות לרכישת קרקע בארץ ישראל נוגעת בי בנקודה אישית עמוקה. באתיופיה צמצמו את אפשרותנו לרכוש קרקעות בשל העובדה שהיינו יהודים. משפחתי בחרה לשמור על זהותה למרות המחיר ששילמה. כאן בארץ ישראל חשוב לי לאפשר לכל בני הדור הצעיר לרכוש פיסת קרקע, ולחזק את הקשר הבלתי אמצעי והנצחי לארץ, שכן "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (קהלת א, ד).

כבר לפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנה, בימי יהושע בן נון, הנחה הקב"ה את דור נוחלי הארץ להעניק נחלה לכל משפחה – "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת" (במדבר כו, נג). ההלכה היהודית הקפידה לשמור ערך זה, וקבעה כי "אין אדם רשאי למכור שדהו אלא מחמת דוחק עוני", אך לא מחמת שום אינטרס אחר (רש"י על ויקרא כה, כה).

בהצעות חוק נוספות אני ממשיך קו זה, ומנסה להפוך את הארץ למקום המעודד את בני הדור הבא להשתקע בו. אני מקדם אפשרות השכלה גבוהה לצעירים מעוטי יכולת, וכן מקדם מתן תמריצים לסטודנטים בשירות מילואים.

במוצאי יום העצמאות, יום הקוממיות שלנו, אנו צריכים לתת את דעתנו להישגים האדירים שלה זכתה מדינת ישראל

בשישים ושתיים שנותיה: מדע, טכנולוגיה, מערכת משפט, תעשייה ותרבות שניתן להתפאר בהם. זכינו בכל אלו, בשל המטען שצבור בנו כעם במשך אלפי שנים.

על מנת שנוכל לשמר ולפתח הישגים אלו חובתנו לשנן לעצמנו ולבנינו את הערכים שהביאו אותנו למקום שאליו הגענו: זהותנו היהודית ששימרה את עמנו באלפי שנות הגלות ושאיפת הגאולה שלא השכיחה את ארץ ישראל מאתנו בגלויות השונות. נמשיך לחזק את הערבות ההדדית, את הסולידריות ואת כבוד האדם – ערכים שעל פיהם נבנתה מדינת ישראל לתפארת.

החשוב מכול הוא להנחיל ערכים אלו לדורות הבאים, לדור הצעיר, ולצד זה לתמוך ולתת לדור ההמשך את הכלים לבנות, להתבסס ולהתפתח במדינת ישראל. בעבורי, הליכה בדרך זו היא פריעת החוב לחיילי צה"ל שאותם "פגשתי" במדבריות סודן, החיילים שביטאו את כל הטוב שבמדינת ישראל. הליכה בדרך זו ממשיכה את המסע הגבורה היהודי של יהודי אתיופיה במדבריות סודן.

"צהר לחקיקה" הוא פרויקט משותף של ynet ועמותת רבני צהר.