אין זה זמן להיעקד

אֲנִי לְדוֹדִי

(מחזור בכתובים)

מה נורא המקום הזה

הַלָּשׁוֹן נֶחְרֶבֶת

כְּחֹל-יְרֹק-הָעַיִן מִשְׁתַּבְּלֵל

אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ

חוּטֵי שֵׂעָר אַדְמוֹנִיִּים נֶאֱחָזִים

בְּגַרְגְּרֵי זְהַב הַמִּדְבָּרוֹת

וְרַק בַּת-שְׂחוֹק נִגְלֵית

מִן הַשְּׁכִיבָה הָעוֹלָמִית הַהִיא שֶׁל גּוּפְךָ הַיָּפֶה

אֶל סָבָתִי בַּחֲלוֹמָהּ

*

הַנַּעַר מוּטָל בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.

בַּמִּדְבָּר רוּחַ אַיִן.

דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו נִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ וְאֵילָךְ.

הוּא אֵינֶנּוּ קוֹרֵא

אֱלֹהִים אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ.

עוד הרהורי צפירה

שֶׁכָּל הַתִּקְווֹת הַלָּלוּ יֶאֶזְלוּ מִן הַגּוּף הַצָּנוּם

אֶל אַדְמָתְךָ, סִינַי?

הָרוּחַ עוֹד חוֹרֶקֶת שִׁנֶּיהָ. אֵין זֶה זְמַן לְהֵעָקֵד. אֵין הַדָּבָר תָּלוּי

אֶלָּא בִּי.

לֹא הָיִיתָ חַיָּב לָלֶכֶת. (אֲנִי לֹא הָיִיתִי הוֹלֵךְ)

הָיִיתָ חַיָּב לָלֶכֶת. (אוּלַי גַּם אֲנִי הָיִיתִי הוֹלֵךְ)

חֲרִיקַת שִׁנֵּי הָרוּחַ נִדְמֵית עַתָּה לְבַת-שְׂחוֹק.

הֵד הָרֵי-סִינַי, לוּ תִּקְרָא בִּשְׁמוֹ!

שיחות עם תמונה

הַחִיּוּךְ הָרַךְ שֶׁלְּךָ עוֹד מְדַבֵּר אֵלַי,

הִנֵּה אַתָּה חוֹזֵר מִן הַמֵּתִים.

אוֹסֵף אוֹתִי, שֶׁעַל שִׁמְךָ

אֶל זְרוֹעוֹתֶיךָ

אֲנַחְנוּ מְסוֹבָבִים

כָּל הָעוֹלָם מֵת

הַמַּשָּׂא שֶׁהָיִיתָ

הוֹפֵךְ לְכָנָף

אליעז כהן גדל באלקנה שבשומרון, וכיום תושב קיבוץ כפר עציון. הוא חניך ישיבות בני-עקיבא, כפר הראה ואור-עציון. שירת כחייל קרבי בחיל השריון. עוסק בעבודה סוציאלית. מעורכי "משיב הרוח" - כתב-עת לשירה יהודית ישראלית. זכה בפרס היצירה הספרותית על-שם לוי אשכול לשנת תשס"ו.