והדרת פני רוצח

בשוליו של יום העצמאות, כשהדי המלל הפטריוטי עוד ממלאים את האוויר, בחרו ב-HOT להתחיל ולשדר את צד התפר של המלים הללו, הדרמה "נבלות" על פי נובלה של יורם קניוק. ההחלטה אמיצה וראויה לשבח, והפרק הראשון של הדרמה היה פשוט מצוין.

פולק וגאון, אפרים ומושקה. זקנת הגוף בקלוז-אפים נוקבים

"נבלות" של קניוק היא יצירה הכתובה כמונולוג של אדם זקן וזועם. מקורות הזעם מצויים עוד בימי הפלמ"ח ובאלימות הלא מסוגננת והלא כל כך הירואית שחווה שם, וההמשך הוא בבגידתו של הגוף המתפרשת כבגידה של החברה כולה בזקניה, שהם גם אבותיה המכוננים.

אבל הזעם לא נעצר שם, והוא מהול בקנאה, ביאוש, במרירות ובאבל מתמשך על הרפיסות הפיזית המדכאת בה כלוא גופו של הזקן. מתוך החומרים והרגשות הללו מוביל קניוק את גיבוריו למסע של רצח בלתי מבוקר, בו הקורבנות הם כל מי שמייצגים בעיני הזקנים את הרעות החולות של זמננו: אנשים צעירים, שגופם לא הושחת בשיני הזמן ונשמותיהם,

אם יש להם כאלה בעיני הרוצחים, הן נשמות שבחשבון הנוקדני של הרוצחים עם החיים, אפשר בהחלט לוותר עליהן.

כבוד למקור

יוצרי "נבלות" מצטיינים בהתבוננות מעמיקה ומכבדת בטקסט של קניוק. הם שמרו על הלשון, כולל הארכאיזמים שלה, שהיתה לשון הדיבור של הגיבורים בצעירותם, עת הם עצמם הכחישו את המוות והמתים בעיניהם היו אנשים ש"הלכו להביא".

זהבי ומושונוב עם קניוק. חברה הפוגעת בזקניה (צילום: קרן נתנזון)

גם תבנית המונולוג נשמרה, ב-Voice Over של אפרים (יוסי פולק), המספר של "נבלות". העבר מבליח מדי פעם בפלאשבקים מסוגננים, נאמנים לזכרון המייפה, הסלקטיבי, של בעלי הזיכרון - והיצירה ממריאה ונוסקת לגבהים לא מוכרים בטלוויזיה הממוסחרת שלנו בזכות משחקם המופתי ממש של פולק ויהורם גאון, בתפקיד מושקה, חבר מימי הפלמ"ח ושותף למסע הרצח.

פולק מתמסר למצלמה החושפת את זקנת הגוף בקלוז-אפים נוקבים, חצופים וחסרי רחמים, ומתוך הפאתטיות של המלל שלו והמפגש הפיזי בינו לבין המצלמה נוצרת כאן דמות מרתיחה ומרגיזה, מעוררת חמלה וכבוד, מטרידה ומהדהדת בזכרון כתזכורת צורבת לא רק למהלך החיים הצפוי לצופים עצמם, אלא גם לחוסר יכולתה של החברה הישראלית להתייחס באורח הומני לזקניה.

גאון מביא אל המסך תערובת של מרירות ונבעכיות ומקבל בהכנעה את מעמדו כאנטי-גיבור זועם,

והצירוף הנפלא של השניים יוצר חווית משחק חד פעמית, טעונה בעוצמות שקורעות את המסך ומבקשות להחטיף גם לצופים סטירה מצלצלת, או מכה מכאיבה במקל הליכה.

בהמשך צפויות עוד סטירות. מעניין אם האומץ של היוצרים ילווה אותם גם במשפטים כמו "ומה זה כל המלים האלה, ערכי צה"ל? והגרמנים הנבלות לא היו אמיצים וערכיים והנשק שלהם לא היה טהור מהצד שלהם? והם לא היו צבא העם?... איך נשק יכול להיות טהור... אם אני הורג ערבי בשביל מטרה צודקת מהצד שלי, אז אני יודע טוב מאוד שהוא הורג אותי בשביל מטרה צודקת מהצד שלו. כשאתה הורג אתה חזק, כשהורגים אותך, אתה חלש", שהם חלק ממסע ניפוץ המיתוסים שקניוק מבצע בלי רחמים ב"נבלות". בינתיים, היה מצוין. שרק יימשך כך.