הישרדות - בלי הריאליטי

הרעיון הפך להיות עם הזמן מופשט יותר ויותר והאוצרת החלה להרחיב את מושג ההישרדות לעוד כיוונים. היא בחרה לשתף בתערוכה אמני גלריה קבועים כמו סשה סרבר, דנה לוי, יובל שאול ואחרים לצד אמנים אורחים שהזמינה במיוחד.

ענן וולקני מקונפטי. הר הגעש של אלי ברק (צילום: אילון גנור)

בהקשר הכלכלי וההישרדות בשדה האמנות מעניין לבדוק, האם ריבוי הזמנת אומנים אורחים לתערוכות בגלריות והצגתם לצד שחקני הבית אינה אף היא נגזרת של המצב הכלכלי ומאפיינת את הזמן האחרון.

כשמדוזה פוגשת הר געש

התערוכה “הישרדות“ מקבצת בחלל אחד הר געש, שפולט קונפטי מנייר (אלי ברק), גזעי דקל מפוחמים מקלקר (סרבר), צילום של דינוזאור מפלסטיק ואיגואנה אמיתית מפלסטיק על שולחן ביתי (אנג'ליקה שר) ומדוזה ורודה שמגופה משתרבבים המוני אשכים ופטמות סרוגות (גיל יפמן).

יש איגואנה על שולחן הבית. עבודה של שר

יש בתערוכה גם קבוצת גברים בעירום שמעלה על הדעת את חלום עץ הזאבים של פרויד (עדי שמעוני), נחש המצמיח דשא (רוית מישלי) וכד שבור, שמסדקיו מטפטף נוזל בטון שהתקרש (אליעזר זוננשטיין). לצד האובייקטים הפיסוליים הרבים בתערוכה מוצגת גם עבודת וידיאו של דנה לוי ועבודות צילום.

התערוכה מחולקת לעבודות הנקשרות לעולם של תפאורה (לתיאטרון קולנוע, או פרסומות), כמו באטמן שעף למעלה של פרבר, המדוזה הסרוגה ואובייקטים אמנותיים עם דימויים מן הטבע, אבל טבע שעבר מסחור והפך ללוגו או דגם. דוגמא לכך הם הצילומים של נעמה בן יוסף של קעקוע עץ על הגב וצבע לבן מטפטף כמו שלג, או צילום בו היא נראית בטבע לבושה תחתונים מנומרות.

ריאליטי, בלי טלוויזיה

למרות שאין בתערוכה קשר קונקרטי לתוכנית הריאליטי "הישרדות", דומה כי ברמה הוויזואלית כל העבודות הן תחליפי טבע ובודקים את מושג האותנטיות, ממש כמו בתוכנית הריאליטי בה משתתפיה משחקים את רובינזון קרוזו עם מיני אביזרים. בעבודות מופיעים דימוי טבע רבים כמו הרים, עצים, ציורים, מדוזות, ונחש מופיעות כסימולקרה של הטבע האמיתי ויוצרות תחושה של אי, או מקום אחר אבל עם קריצה והומור.

צילום של שמעוני. כמו בטלוויזיה

זה אינו מפגש עם טבע פראי ראשוני ודומה כי עמודי הגזעים המפוחמים המחלקים את חלל הגלריה נראים יותר כמו פריטים מסט תפאורה לסרט אפוקליפטי. הטבע בתערוכה הוא טבע שעובר דרך מתווכים ופילטרים של תרבות ומדיה יותר מאשר טבע משומר, טבע-מת.

לעומת התערוכה "מוזיאון הטבע" במוזיאון פתח תקווה (שאצרה רויטל בן אשר) ובה הוצגו פוחלצים ומוצגים שהתכתבו עם מוזיאוני הטבע, דומה כי בתערוכה הנוכחית חיקוי הטבע אינו בודק מושגים כמו אותנטיות,קולוניאליזם, ניכוס הטבע ועוד, אלא לוקח אותם מראש, לארגז הכלים ומניח אותם כהנחת יסוד מוקדמת עם חיוך.

למרות זאת חלק מן העבודות, כמו הכד השבור של זוננשטיין (המונח על פודיום תצוגה) ועבודת הוידיאו של דנה לוי, בוחנות את הגבול הדק בין אופני התצוגה של מוזיאונים לטבע והסטוריה ואופני התצוגה האמנותית. אין בעבודות ובדרך האוצרות עיסוק בשימור או טבע מת אלא מבט מחוייך על התגלגלותם של דימויי טבע והטרנספורמציה שהם עוברים במעבר לתרבות. 

חלל התערוכה בגלריה טבי דרזנר (צילום: אילון גנור)

דומה כי התערוכה והשאלות שהיא מעלה הם תוצאה מעניינת של התנגשות בין תפיסות אינטרסים וערכים אמנותיים, מפגש היברידי בין אוצרות בחללים אלטרנטיבים (ללא כוונת רווח) ובין עבודתה השוטפת של חרנ"ם האוצרת כמנהלת גלריה טבי דרזנר,

גלריה המקיימת רצף תערוכות יחיד של אמני הבית וקבוצתיות ואוריינטציה מסחרית.

זו התערוכה הראשונה בה אוצרת חרנ"ם ללא קבוצת האוצרות המשותפת בה פעלה בשנתיים האחרונות החל מלימודיה במדרשה לאמנות. הקבוצה כללה גם את נעמה בן יוסף ואלי ברק (שמציגים בתערוכה) בין הפרויקטים עליהם הם חתומים: הצבת יצירות אמנות של אמנים עכשווים מגיל ההתבגרות בתערוכה: "starter" (בגלריה לאמנות בתיכון עירוני ה') והתערוכה d.z 34, בה הפכו את גלריית המדרשה בתל אביב למועדון עם מסיבה ועוד.

• "הישרדות", תערוכה קבוצתית. גלריה טבי דרזנר, רח' אחווה 24 , נווה צדק