טרי פויזן במערב הפרוע
הלהקה הכי אופנתית בארץ מופיעה בפסטיבל רוק טקסני, וחברת הלהקה פטיט מדווחת מהמדינה שטופת השמש והנצרות (ויש גם כוכב אורח, אחד ואל קילמר)
דקוטה, ויניפג, קספר, יוטה.
אני מעבירה אצבע על הצג ומציירת קו אווירי שחותך את העולם ומנחית מטוס של מאתיים פייסאלאך, לא כולל אותנו, היישר בהוליווד. אנחנו נוחתות בסנסט בולווארד, וזה מרגיש כמו בית. קקטוסים, חמציצים וסבכי פרא למרגלות הרי אדום. שוטרים עם מילקשייק ביד מחייכים אליי מחלון הניידת, אין מקום לעצב. השמיים תכולים וכך גם הבניין הנושק אליהם – מקדש הסיינטולוגיה.
בלו ג'ינס ונייקי לבנות, סטייק סירליון ב-5$, טהיטי אינסטיטוט סנטר אוף ניילז ומוטל
פריזאי מקרטון. הרחובות ריקים מאדם ואם אתה צועד בהם ולא יצאת הרגע מפרארי סביר להניח שהינך תייר מהעולם השלישי, ושאין בכיסך אישור שהייה. זוהי סנסט בולווארד, ואם תנסה לפורר את המציאות השלווה תמצא את עצמך ירוי בג'קוזי.
קנזס, אוקלוהומה, מיסיסיפי, דאלאס.
הקונקשן שלנו ממריא והגברת הארגנטינאית שמשמאלי מסבירה לי שגם היא נוסעת לטחאס. "טקסס" , אני מתקנת אותה, והיא מתעקשת "סי, טחאס טחאס". "בואנו", אני מהנהנת וכותבת לה באוויר את האותיות "W.S.X.S". היא מחייכת. אלה הם ראשי התיבות של "South by South West", פסטיבל רוק המתרחש מדי שנה בבירת טקסס, הקרויה על שם סטיב אוסטין, שר החוץ של רפובליקת טקסס.
טקסס, מדינת הנפט, הקאובוייז והדגל עם הכוכב האחד שמסרב להתאחד עם 50 חבריו. רפובליקניים פוריטנים שמנגנים על כינור, רוכבים על הארליז, לועסים טאקו-בל מול הפוטבול-ליג ויורקים על החוק החדש של אובמה.
יום ראשון עם אד (וישו גם)
נהג מונית בשם אד אוסף אותנו משדה התעופה של אוסטין. בשיער עבות לבן הוא מזמזם שיר של ג'ון קוגר. לואיזה מראה לו במפה את היעד, "וילה גואדולופה", והוא
קורץ לה, מסדר את הכובע ומתניע. שניהם מכתירים את הלהקה האהובה בכל הזמנים: "כחיילים, הביטלס שינו את חיי כולנו", נזכר אד. לאחר התרפקות נוסטלגית על שירים כמו "עזרה" ו"אתמול", ובלא כל אזהרה מראש, מישיר אד מבט אל תוך אישוניה של לואיזה.
"אפשר לשאול אותך שאלה בלי שתפגעי?", היא מהנהנת בחשש.
"אתם היהודים, למה אתם לא מקבלים את ישו כמשיח?"
לואיזה מכחילה במושב הקדמי. "תראה, אני היפר-אתאיסטית, אז אל תשאל אותי. זה נכון שהיהודים טבעו את המונח 'משיח', ולאורך ההיסטוריה היו הרבה שסברו שהם משיחים, אבל היהודים אף פעם לא האמינו שמישהו מהם באמת ראוי להיות ה-משיח".
אד מסיט את מבטו חזרה אל הכביש, הוא אוחז בהגה בעצבנות, "וול, אנחנו כאן ישועים הדוקים".
שתיקה נמסכה על שאר הנסיעה. נשמנו לרווחה בהגיענו אל היעד.
במעונות הסטודנטים של וילה גואדולופה קיבלה את פנינו ג'ואיש פרינסס ספורטיבית בשם מוניקה. בסלון שלה חיכו לנו משקאות תוססים בצבעים זרחניים, חטיפי מונסודיום גלוטאמט ועשרים קופסאות סיריאלס שגרמו לנו לכבות מיד את מצלמות הסקייפ. בסווטשירטים אימתניים מפלנל נרדמנו מול הטלוויזיה שדיווחה כי שבוע הטורנדו בפתח. תהיתי מה עלי ללבוש למאורע שכזה.
יום שני עם קורי (וישו גם)
פסטיבל "South by South West" נפתח.
הבלקן ביט בוקס, יוסלס אי.די., אונילי, בום פם וסוליקו הם רק חלק מהנציגים הישראלים שהופיעו בו. גיטרות חורכות ופחיות בירה כיסו את המרעים הירוקים עליהם הופיעו גם קורטני לאב והסיזרז סיסטרז. התרוצצנו בין ראיונות טלוויזיוניים לצילומים של הארלי דייווידסון ולמסיבות התה של המגזינים "Fader" ו-"Vice", עד שנתקלנו בקורי, טקסני בן 31 שסיפק לנו חיבור ווייר-לס. אנה, ששמחה להכיר בחור אמריקאי, נדהמה לגלות שקורי עונד על אצבעו טבעת בה נשבע לאימו שיינשא אך ורק לקתולית הדוקה. קורי המליץ לאנה להצטרף אליו ביום ראשון ולשיר איתו במקהלת הכנסייה, שם תוכל להיווכח בעצמה בהתגלותו של הג'יזס כרייסט.
מצטלמות עם ההארלי. טרי פויזן בפסטיבל "South by South West" (צילומים: שנטי גידרון. סטיילינג: מעיין גולדמן, בן זייגר, מין ג'אונג לים)
אנה חזרה למעונות מאוכזבת שאיננה בת דודו, ולמחרת היום קיבלה את הודעת הטקסט הבאה:
“May God give Anna a safe flight and show her how special she really is. That’s my prayer, for you were a blessing to me”
אנה החליטה שאנחנו חוזרת מיד, ולא בתשובה.
יום אחרון עם ואל (וישו דווקא לא)
למרות שהיום האחרון שלנו באוסטין היה שטוף שמש, מצב רוחי היה מדוכדך
מהרגיל. אך מייל מידיד יקר – אחד ואל קילמר – הבטיח לעודד את רוחי. למפגש איתנו הגיע ואל לבוש בהשראת הכובען המטורף. הוא רקד עבורי ריקוד ריבר דאנס קטן שהפיג את עצבותי במעט. שנטי, המפיקה שלנו, סברה שהריקוד היה קצת יותר מדי פוליטיקלי-קורקט, ותהתה אם השיער של ואל בעצם מחובר לכובע.
הגיעה השעה. אני צריכה לעזוב הכל ולחזור הביתה. לא בטוח שאחזור לממדים אנושיים, אך לפחות אנסה להאמין בכך לפני ארוחת הבוקר. אני מקווה שאזכור את כולם כשאתעורר, בייחוד את תקתוק השעון שהאיץ בי להגיע לטקסס.
"צריך לרוץ הרבה כדי להישאר במקום, ולרוץ כפליים אם אתה רוצה להגיע לאן שהוא". (לואיס קרול)
בדרך לממדים אנושיים. סביצ'ה טאקו בטקסס
חברי טרי פויזן: ברונו גרייף, אנה לנדסמן, לואיזה קאהן, איסר טננבאום, גילי סער ופטיט מלר
