מי היורש? חשיבותם של שינויים ותיקונים בצוואה

אחד הסכסוכים הנפוצים, הכאובים והקשים הם סכסוכים הנוגעים לחלוקת עיזבון לאחר מות ההורים. העלייה בתוחלת החיים אינה מצביעה עדיין על כך כי אנשים המאריכים ימים יהיו בריאים בנפשם ובגופם. לעיתים, קשישים מעבירים את אחרית ימיהם בסניליות מוחלטת או בחוסר יכולת לקבל החלטות.

אחת ההשלכות לכך היא שאותם קשישים נקלעים למצב זה בטרם הספיקו לארגן את "היום שאחרי" ואינם מסוגלים לתקן את צוואתם בערוב ימיהם. כך, בפטירתם יכול להיווצר מצב המקפח יורש זה או אחר כשהמצב העובדתי השתנה, בשנים בהן היה הקשיש במצב בו לא היה מסוגל לשנות את הצוואה, ככל שהתעורר צורך לשנותה ולהתאימה במהלך השנים שחלפו ממועד עריכת הצוואה.

קופות הגמל - מחוץ לחשבון

אם חלה גריעה בכושרו של המצווה, הוא גם אינו יכול לשנות את ההוראות למוטבים לעת זקנתו ובעת שהוא הפך סנילי, ובמקרה כזה התוצאה קשה ובלתי נסבלת. הדברים אמורים לגבי שינוי ההעדפה של זהות היורשים.

לפני מספר שנים החליט שלמה להתגרש מאשתו. במסגרת חלוקת הנכסים בינו לבין גרושתו נותרה קופת הגמל ברשותו של שלמה. לימים נישא שלמה מחדש והמשיך להפריש כספים עם אשתו החדשה לקופת הגמל, אך שכח לעדכן את המוטבים בקופת הגמל במקרה של מוות.

כשהלך שלמה לעולמו מיהרה אשתו הראשונה לדרוש את כספי קופת הגמל של שלמה, בהיותה המוטבת לכספים. עבור האשה השניה, תוצאה זו היתה בלתי נסבלת ולא הגונה, אולם על מנת לתקן את העוול היא נאלצה לפנות לסעד בית המשפט ולעבור מספר ערכאות ערעור עד שתוקן העוול. כמובן שהדבר היה כרוך בהוצאה כספית נכבדת ושנים רבות של התדיינויות שעלו לא מעט ממון.

על פי סעיף 147 לחוק הירושה, קופות גמל, קרנות השתלמות וביטוחי החיים, אינם מהווים חלק מהעיזבון ולגביהם חלות ההוראות שנתן המנוח בחייו.

רבים אינם מודעים לכך כי על פי תקנוני קופות החיסכון (גמל, השתלמות, פנסיה), מי שזכאי לקבל את כספי החיסכון אינם דווקא היורשים החוקיים אלא רק מי שרשום בפוליסה כמוטב.

זאת ועוד. על פי תקנוניהן הנוקשים של קופות הגמל, לא יזכו ילדיו של בן, הרשום כמוטב בקופת הגמל והלך לעולמו לפני אביו המוריש, לקבל את חלקו של הילד וכספי קופת הגמל יוענקו ליתר המוטבים.

חשוב להיות יותר ספציפי

מציאות זו משמשת כר פורה לסכסוכים משפחתיים כאשר המוטב שנותר בחיים אינו מתלהב לחלוק את האוצר שנפל לחיקו עם ילדיו של אחיו המת.

השאלה כמובן, כיצד למנוע מצב כזה? קודם כל צריך לזכור לעדכן את ההוראות לקופות הגמל כל אימת שחל שינוי כלשהו במצב המשפחתי - לידות, פטירות ושאר אירועים משמחים או משמחים פחות.

שנית, לתת הוראות יותר מפורטות וספציפיות שייעדו את הכסף במדויק למי שאתה חפץ ולא יפלו לחיקו של אדם שאינך חפץ ביקרו. כלומר לא רק לכתוב "ילדי יקבלו את הכספים לאחר מותי", אלא לפרט שבמקרה וחו"ח ילך מי מילדי לפני, יזכו בחלקו – ילדיו. אפשר גם לרשום "יורשיו החוקיים", אבל אז צריך לקחת בחשבון שהכסף יעבור גם לבן/בת זוגו.

להיזהר מ"ציידי ירושות"

החיים הם דינאמיים ועלולות להיות סיטואציות שונות העשויות להשפיע על כוונותיו של המוריש ולכן חשוב להיות עירניים.

תופעה שכיחה היא יחסי התלות בין מטפל לקשיש היוצרת אינטימיות גדולה מאד שלעיתים משפיעה על שיקול הדעת.

לעיתים מזומנות מנצלים את המצב אנשים צעירים, בין אם הם מטפלים או בין אם "ציידי ירושות", המתחברים לקשיש במטרה ליהנות מכספיו בעודו בחיים או בירושה.

אותם אנשים מנצלים את העובדה שהקשיש לא נמצא במלוא כושרו המנטלי ומחתימים אותו על צוואה המקפחת את יתר בני המשפחה עד כדי נישול משפחתו לחלוטין, מבלי שהאיש יכול היה להבין פשרה של הצוואה או שהוא פיתח בהם תלות כה גמורה, שהוא ייעשה כל מה שהם מכתיבים לו.

מציאות שכיחה אחרת היא כאשר לעיתים נקלעים היורשים לשינוי בסטאטוס שלהם, כמו הסתבכות עסקית או גירושין. סביר להניח כי המוריש היה משנה את צוואתו כדי לשמור על כך שכספו לא יגיע לידיים הלא נכונות.

ניתן להניח כי אילו המצווה היה במלוא כושרו וחושיו, היה מבצע שינויים אלה. אלא שאם היורשים לא היו ערים לכך בזמן ולמוריש מינו אפוטרופוס, או שהוא במצב מנטלי בו הוא אינו מודע למעשיו ואינו מסוגל לחתום על צוואה, יהיו לכך תוצאות הרות גורל ונזק.

מה עושים? הפתרון הוא לרענן הוראות למוטבים ולהשגיח שהשינויים שעוברים במשפחה יבואו לידי ביטוי בשינויים וברענון ההוראות למוטבים, מתוך אחריות למשפחה ולמקרה בו לא תהיו מסוגלים לערוך שינויים.

מומלץ אם כן להוסיף הערה כללית שאם חו"ח לא יהיה מי מהמוטבים בחיים, להורות למי יעבור חלקו. חשוב שיהא הפתרון אשר תחליטו עליו - ירשם בכתב ההוראות.

אמנם קשה מאוד להתמודד עם אירועים עתידיים ספקולטיביים, אולם אם לא ירשמו הוראות, לנותרים תהיה בעיה קשה להתמודד עימה כשהמוריש לא יהיה שם כדי לסייע.