חג המדורות נגמר? זה הזמן למסלול טיול בצפת

על הכביש המתפתל בין עכו לצפת (וגם על שאר כבישי הסביבה) הורגשה בימים האחרונים תנועה רבה עקב ל"ג בעומר. עכשיו, עם שוך המדורות והעשן, אתם יכולים להקדיש כמה שעות לביקור בעיר המקובלים, וליהנות מאוצרותיה של בירת הגליל העליון

יאיר זיידנר, אתר מפהפורסם: 02.05.10 , 09:47

איך מגיעים

מכביש מירון-ראש פינה החדש (מספר 89) נכנסים בכניסה הראשית לצפת. נוסעים ברחוב לח"י עד לצומת T, ופונים שמאלה לרחוב דוד אלעזר. הרחוב מתפתל בעלייה ונהפך בהמשכו לרחוב צה"ל, ואח"כ לרחוב אצ"ל. ברחוב קרן היסוד פונים שמאלה עם השילוט ל'בית המאירי". ממשיכים ברחוב עד שרואים מימין גרם מדרגות רחב וארוך העולה במעלה הגבעה. ממול ישנה חניה רחבה (נקודה 1 במפה). כאן מחנים את הרכב, ויוצאים לשיטוט בעיר.

מסלול הטיול

הנסתר הוא רק המשכו של הנגלה

צפת היפה ומלאת הקסם לא איבדה את חינה. מתחת להזנחה, האבק והעייפות הניכרים בסמטאות בתי האבן הצפופים, מסתתרת היסטוריה בת אלפי שנים. זו אמנם כבר לא אותה עיר אמנים תוססת, אבל הרוח הגלילית הקרה עדיין מושכת לכאן לא מעט תמהונים שמחכים למשיח בן דוד.

הסיור בעיר העתיקה של צפת קל ונוח. אלה האוהבים לגלות לבד מוזמנים לשוטט ללא מטרה ברורה בין הסמטאות, אולי להציץ לתוך אחת הגלריות שעדיין פועלות כאן, או להיכנס לרגע לבית כנסת שבדיוק נפתח. אחרים יכולים להיעזר בנקודות העניין המוצעות כאן. בעיר המקובלים, שבה הנסתר הוא רק המשכו של הנגלה - הכל אפשרי.

הרוח הגלילית, תרתי משמע. עדיין מושכת (צילום: חנן ישכר)

מסלול הטיול

ערב רעידת האדמה הגדולה בצפת, ב-1837, פעלו בעיר יותר מ-50 בתי כנסת; מרביתם נוסדו במאה ה-16. כמו כן פעלו עשרות בתי מדרש, מקוואות ותלמודי תורה. לאחר רעידת האדמה הצליחה העיר להשתקם ואפילו לגדול. ואולם לקראת המחצית השנייה של המאה ה-19 הלך והידרדר מצבהּ של הקהילה היהודית.

במאה ה-20 כמעט והביאו ימי הרעב והמגפות של מלחמת העולם הראשונה לסופה של הקהילה היהודית העתיקה בעיר. ואולם גם את הימים הקשים ההם שרדה הקהילה, ורבים מבתי הכנסת משמשים עד היום מוקד תפילה ולימוד לקהילות החסידיות והמיוחדות של צפת.

(צילום: עומר יגאל)

חלק מאותם מוסדות, דווקא היפים והמיוחדים שבהם, אינם פתוחים כעת לקהל דרך קבע. בחלק מהם מתקיימות תפילות וטקסים בשעות ובחגים מיוחדים במשך השנה. בית הכנסת האר"י האשכנזי ובית כנסת אבוהב פתוחים לביקור קהל.

מרחבת החניה (1) מתחילים את הטיול בטיפוס בגרם המדרגות הארוך, שנקרא מעלות עולי הגרדום. מדרגות אלו הפרידו עד 1948 בין הרובע המוסלמי ששכן מימין (דרום) לרובע היהודי משמאל. על קירות הבתים ברובע היהודי ניכרים היטב סימני הירי.

מעשיות ובתי כנסת בין הסמטאות

במדרגות עולים עד לרחוב תרפ"ט, ובו פונים שמאלה. גם כיום, למרות ההזנחה, אפשר להרגיש משהו מהאווירה המיסטית שצפת כל כך מזוהה איתה. תערובת של רוח, דת וקסם מתגלגלת בסמטאות הצרות ומציפה את העיר. רחוב תרפ"ט מוביל אל כיכר רחבה שנקראת כיכר המגנים (2), והמשכה הוא רחוב בר יוחאי.

הרחוב מרוצף האבן מסמן את החלק האשכנזי של הרובע היהודי. העיפו מבט אל מרפסות הבתים ואל הכתובות על המבנים.

(צילום: באדיבות אתר מפה)

בין בר-יוחאי מספר 47 למספר 49 יורדות מדרגות ימינה ברווח צר בין הבתים - זו סמטת יוכבד (3), שכן במקום זה ישבה במשך שנים רבות יוכבד עם כוס תה מלאה, מחכה למשיח שייכנס דרך הסמטה הצרה ביותר בצפת. אכן, משיחיות מיסטית שלטה בצפת מאז הגיע לעיר האר"י הקדוש, שכדי לקרב את המשיח יצא עם תלמידיו לצפות בשקיעה, ולדבר עם העשבים בשדות שסביב.

המשך טבעי לתרבות ספרד

נחזור אל כיכר המגנים (2) שהייתה הכיכר המרכזית של הרובע היהודי, ונפנה ימינה דרך שער אל גן מדורג, שמוזכר בכתבי האר"י הקדוש כ"חקל תפוחין קדישין", מקום שבו היה נוהג האר"י לצאת עם תלמידיו ולקבל את השבת.

זו כבר צפת של המאה ה-16, שצירוף מקרים היסטורי הביא להתפתחותה כמרכז רוחני ודתי. האירוע האחד הוא גירוש ספרד, שהביא רבבות מיהודי ספרד למרחבי האימפריה העות'מאנית. האירוע השני הוא כיבוש הארץ, כעבור שנים אחדות, בידי הטורקים. הם שיזמו את עלייתם של מגורשי ספרד לצפת, שהייתה מאז ימי הממלוכים בירת צפון הארץ.

חקל תפוחין קדישין (צילום: עומר יגאל)

כך אנו מוצאים בצפת המשך טבעי לתרבות ספרד ונסיקה לעבר שיאים חדשים. אחד הבולטים במקובלי צפת היה האר"י הקדוש, שפעל בה רק שלוש שנים ומת בגיל 32. אף על פי כן זכתה תורתו, שאותה כתבו תלמידיו, להשפיע רבות על יהודי צפת והעולם היהודי כולו. משנתו שימשה בסיס לתורות משיחיות שפשטו זמן רב אחרי מותו.

בית כנסת האר"י

נרד במדרגות הגן בין בית המדרש לבין בית הכנסת האשכנזי על שם האר"י (4), שאליו אפשר להיכנס בזמני התפילה. זהו בית כנסת אשכנזי טיפוסי: צבעיו בהירים, קישוטיו מעטים, והבולט שבהם הוא חזית ארון הקודש המגולף בקיר הדרומי.

הישיבה בשורות מול ארון הקודש שבשני צדדיו ציור של קבר רחל ושל הכותל המערבי - מוטיבים החוזרים ברבים מבתי הכנסת של צפת. הדרך מבית כנסת האר"י לבית כנסת אבוהב מסובכת, וכדאי להיעזר במפה. נרד במדרגות לרחוב הניצב ונפנה שמאלה בסמטת אלקבץ.

בית כנסת האר"י (צילום: חנן ישכר)

במדרגות הראשונות נרד ימינה ומיד נפנה שמאלה, מתחת לקמרון, לחצר מתפתלת שבמוצאה סמטה ישרה מסוידת לבן. החלונות והדלתות הפונות לסמטה זו צבועים כחול. זהו לבו של החלק הספרדי. בסמטה מתחתנו נמצאת כיכר עבו על שם שמואל עבו, שחי כאן באמצע המאה ה-19 ושימש קונסול צרפת בגליל העות'מאני.

במסגרת פעילותו רכש עבו חלקת קבר מוסלמי והפך אותה לקבר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י). כמו כן קנה מהטורקים זכות לפתוח את ההילולה מצפת למירון, ובראש התהלוכה הציב את ספר התורה האישי שלו. עד היום, מדי ל"ג בעומר, יוצאת ההילולה הגדולה מבית עבו בצפת אל קבר רשב"י במירון.

בית כנסת אבוהב

בחזרה לסמטה, הדלת השנייה (מעליה שלט) תוביל אותנו לבית כנסת אבוהב (5) שלו גג כיפה עגול. רבי יצחק אבוהב היה סופר סת"ם ידוע בספרד של המאה ה-15. אחד מספריו נמצא בבית הכנסת ויוצא לקהל רק ביום הכיפורים. על פי האגדה עבר בית הכנסת בין לילה מספרד לצפת.

בית הכנסת בנוי "לפי הקבלה", כשלכל דבר יש משמעות - בין השאר, שלושה ארונות קודש לכבוד שלושת האבות ושניים עשר חלונות לכבוד שניים עשר השבטים. בית כנסת אבוהב הוא בית כנסת ספרדי טיפוסי: כתליו צבועים כחול, ויש בו שפע קישוטים. הישיבה לאורך הקירות, כשאין איש מפנה גבו לחברו, ובמרכז במה ועליה מתקן להעמדת ספר התורה.

יוסף קארו

מבית כנסת אבוהב נמשיך בסמטה הלבנה, נחלוף על פני בית כנסת אלשייך, נעבור מתחת לקמרון, ומיד נעלה שמאלה במדרגות לעבר רחוב קארו, ובית הכנסת הנושא את שמו (6). הרב יוסף קארו הוא בעל "שולחן ערוך", אחד מאבני היסוד של ההלכה עד עצם היום הזה. בבית הכנסת שלושה ספרי תורה עתיקים בני 200, 300, ו-500 שנה.

בית המאירי

ברחוב קארו נפנה ימינה, כעבור כ-130 מטר נגיע לגרם המדרגות הרחב שבו עלינו, ונוכל לרדת היישר למכונית בחניה (1). מומלץ להמשיך ישר אל רובע האמנים (7) ולסייר שם בסמטאות, בין הגלריות הרבות שפזורות בשכונה. אפשרות נוספת היא לסיים את הטיול במוזיאון "בית המאירי" במורד הרחוב, מוזיאון לחקר ותיעוד תולדות היישוב הישן בצפת. המוזיאון, השוכן במבנה מעניין בפני עצמו שכל חלק בו נבנה בתקופה אחרת, מציג תמונות, מסמכים וכלי בית.