דרייב אין

+ 390 סוסים

- 107 משכורות

גיל מחבר שלט רחוק שמשדר בבלוטות' לאחד השקעים מתחת להגה. הוא מתמקם מול הלפטופ הקטן שלו שנח על איזה סטנד בצד, ובקושי מספיק לספר לי שהפנסוניק הקטן הזה הוא בדיוק המחשב שצבא ארצות הברית מספק לחיילים המאובקים שלו בעיראק כשכל הנתונים של המפלצת מתחילים להופיע על המסך.

אנחנו נמצאים בקצה המוסך (אבל דמיינו סדנה. נניח זאת מ"איירון מן") של אינפיניטי בראשון לציון. גיל הוא גיל טאוב, המנהל הטכני של כל מה שקשור למכוניות הפסיכיות האלה בישראל. עוד כמה שעות אקבל את המפתח ל־FX50 ואצא לשיט תענוגות על מיטב התוצרת של מע"צ, ועד שזה יקרה אנחנו נעזרים בכל מיני טכנולוגיות - שאני לא יודע, ולכם לא אכפת, איך הן נקראות - כדי לחטט בקרביים של המכונית הכי חזקה־מתוחכמת־קיצונית־יקרה של אינפיניטי.

לפני לא המון שנים, כדי לראות את כל מה שגיל מתכוון להראות לי הייתי צריך להצטייד בארגז כלים ענקי, לפנות את השבוע הקרוב ולקוות שיפה לי גריז על המצח. עכשיו מספיק לוודא שאחד הפועלים לא משתמש בשקע שבקיר המוסך בשביל להרתיח מים בקומקום. תחשבו על זה בפעם הבאה שאבא שלכם ממלמל משהו על זה שפעם הכל היה הרבה יותר פשוט.

"תקראי לבעלי, אני לא מצליחה לחנות פה" 

מנוע: גמיש

אם אתה רוצה לעצבן מישהו מעובדי הסדנה, פשוט דבר על אינפיניטי בנשימה אחת עם לקסוס. למי שלא עמוק בעניינים, הקישור הוא כמעט טבעי: הרי בשני המקרים מדובר בחטיבת יוקרה של יצרנית יפנית די עממית (כאן זאת ניסאן, בלקסוס טויוטה), שתוכננה במקור עבור הנהג האמריקאי וגלשה בשנים האחרונות גם לאירופה. רק שעם כל הכבוד שרוחשים באינפיניטי לקולגות מיפן, הם בהחלט מעדיפים שתמקמו אותם בסירה אחת עם יצרניות כמו ב.מ.וו למשל. את הטענה הזאת הם מגבים בסדרה מאוד מרשימה של דגמים עם אוריינטציה סופר־ספורטיבית, כשכל עניין הנוחות והשופוני הוא מבחינתם ספיח מתבקש במכוניות עם תג מחיר כזה, ולא משהו שצריך לעשות ממנו עניין. 

ב־FX50 לקחו את כל סיפור הכוח המתפרץ למחוזות חדשים לגמרי. מנוע ה־V8 בנפח 5 ליטר שהושתל בחרטום שלה הוא נקודת פתיחה בכלל לא רעה, אבל הדרך שבה הם מפיקים ממנו תוצרת - זה מה שבאמת סידר לכמה מוהנדסים יפנים בונוס קטן לקראת שנת הדגם הנוכחית. שם המשחק כאן הוא תזמון שסתומים משתנה. את זה אינפיניטי ממש לא המציאה, אבל את השדרוג האחרון שלה בתחום דווקא כן. קוראים לזה VVEL.

קצת קשה להסביר מה בדיוק עושה המערכת הזאת בלי להישמע כמו מניואל של מאיץ חלקיקים, אבל בגדול: חוץ מתזמון פתיחת השסתומים בזמן היניקה, עכשיו גם גובה הפתיחה שלהם מסתנכרן אוטומטית לפי מצב המכונית (עמידה, נסיעה איטית, מהירה, מטורפת). חוץ מזה, המערכת הזאת דואגת גם להציב יותר אוויר זמין בכניסה לתא הבעירה, ובכך מקצרת את הזמן שבין הלחיצה על הגז לתגובת המנוע. התוצאה של כל הממבו ג'מבו הזה היא שהמנוע נעשה חזק להפחיד, אבל לא פחות חשוב, גמיש כמו מתעמלת רומנייה בימים היפים של מסך הברזל. בכביש באה הגמישות הזאת לידי ביטוי ביציאות סופר־מהירות מהמקום, בתגובות מדויקות יותר לכל נגיעה בגז, ובהורדות הילוכים מענגות במיוחד.

היגוי: אקטיבי

גיל אומר לי להסתכל על הגלגלים האחוריים. אני מתמקד באחד מחישוקי ה־21 אינץ', הוא לוחץ על איזה משהו בלפטופ, ופתאום נותן הגלגל האחורי פנייה קטנטנה הצידה. לא משהו שהייתי קולט אם לא הייתי מתמקד בגלגל, אבל עדיין, תזוזה. לקטע הזה קוראים באיניפיניטי Rear Active Steering.

הרעיון הוא לעזור לנהג לצלוח פניות וסיבובים במהירויות שונות בצורה חלקה יותר. במהירות של עד 70 קמ"ש, מה שיקרה זה שבכל פעם שתפנה את ההגה לצד אחד, שני הגלגלים האחוריים יפנו בזווית של מקסימום שלוש מעלות לצד השני. הקונטרה הזאת נועדה לשפר את הגמישות שבה ה־FX50 מגלחת פניות במהירות לא גבוהה. מעל 70 קמ"ש יקרה בדיוק ההפך: הגלגלים האחוריים יקבלו זווית קטנה (שוב, שלוש מעלות גג) לכיוון שאליו פונים הקדמיים. הכל כדי להיכנס לפנייה בצורה חלקה יותר, ולהוריד למינימום אפקטים בלתי רצויים של נדנוד.

שווה להתעכב רגע על הקטע של הנדנוד. מבחינת המידות החיצוניות, אין הבדל בין ה־FX50 לאחותה הקטנה ה־FX37, אבל אנחנו עדיין מדברים כאן על בהמה ששוקלת יותר משני טונות, והיא משחרת לטרף בחסות מנוע ברוחב של עידו קוז'יקרו. כשכל הסיפור הזה צולל לתוך פניות, אתה בהחלט רוצה את כל העזרה שאתה יכול לקבל. ומה שיפה הוא שהעזרה הזאת היא על תקן מתן בסתר: מערכת ה־Rear Active Steering פועלת אוטומטית בזמן הנהיגה, ואתה לא באמת יכול להרגיש את הנגיעות בגלגלים. כלומר, אלא אם אתה מהאנשים האלה שמספרים איך הבחינו בקמצוץ של דומדמנית ביין שלהם ומצליחים להישמע כאילו הם לא משקרים.

מימין, בקטן: יצחק שמיר 

בלמים: חכמים

מכונית שזקוקה רק ל־5.8 שניות כדי להגיע מאפס למאה - ושוקלת כאמור יותר מ־2 טון - צריכה את כל כוח הבלימה שהיא רק יכולה לגייס. באינפיניטי בחרו להתמודד עם העניין הזה בשני אופנים שונים. בשלב ראשון הם ציידו את ה־50 בבלמי ספורט עם דיסקים גדולים במיוחד, שעליהם יושבים קליפרים מסגסוגת אלומיניום. בגלגלים הקדמיים מצוידים הקליפרים האלה בארבע בוכנות (שתיים מכל צד של הדיסק), בגלגלים האחוריים בשתיים (בוכנה אחת מכל צד). לשם השוואה אתם יכולים לבדוק איזה בלמים מתחבאים במכונית שלכם, ואז לגלות שמה שיש לכם שם זה תוף, ואז להרגיש עניים. בכל מקרה, הקונץ השני הוא מערכת בשם IBA - פחות מתוך כבוד למהדורה האנגלית של חדשות הערוץ הראשון, ויותר כי זה ראשי התיבות של Intelligent Brake Assist.

בשנים האחרונות הפנימו יצרניות הרכב בכל העולם את העובדה שלקוחות מתים קונים פחות מכוניות, והתחילו להשקיע לא מעט כסף במחקרים שמטרתם הסופית היא לעזור לך לא להיכנס במכונית שלפניך. חלק מהפיתוחים בתחום הזה

 מתמקדים בלהזהיר את הנהג באמצעות נורות שנדלקות לו על השמשה הקדמית או שלל פעמוני אזהרה שתוקפים לו את האוזניים; כמה יצרניות אפילו הוסיפו סנסורים מיוחדים שיודעים להדק טיפה את חגורת הבטיחות שבעוד חצי שנייה תצטרך לעבוד קשה בשביל להשאיר אותך חי. גם ב־FX50 תמצאו את כל המופע האורקולי הסטנדרטי, אלא שכאן נלחמים בנטייה שלך לשחק עם הרדיו־דיסק במקום להסתכל על הכביש בדרך חכמה נוספת: ברגע שהמערכת מזהה שאתה מתקרב מדי למכונית שנוסעת בנתיב שלך, היא מתחילה אוטומטית להעמיס לחץ על הבלמים.

התוצאה של ההכנה־לבלימה היא שאם כבר התעוררת ולחצת על הברקס, תידרש לחיצה קלה יותר בשביל להשיג מקסימום אפקט. במילים אחרות, הבור הזה שמרגישים ברמה כזאת או אחרת בתחילתה של כל בלימה מתקצר למינימום האפשרי. מה שכן, כל הפסטיבל מתחיל רק כשהמערכת מזהה שהרגל של הנהג כבר עזבה את הדוושה של הגז, ככה שאתה לא באמת יכול להרשות לעצמך להיות לגמרי שוקיסט.

צעצועים: מופרכים

ה־FX50 מגיעה כסטנדרט עם כל מה שאפשר להשיג בתוספת תשלום בדגמים האחרים - והמאובזרים לאללה מלכתחילה - של אינפיניטי. למעשה אין שום דבר שאפשר לקבל תמורת תוספת תשלום, אם כי כשאתה סופר 675 אלף שקל על מכונית, אתה בהחלט יכול לצפות שלא תצטרך לפתוח שוב את הארנק אפילו בשביל עץ ריח. כדי לקבל מושג על מה כוללת רשימת האבזור הזאת, תצטרכו פשוט לקרוא את המסגרת בצד או לקנות בעצמכם את המכונית (אפשר בטרייד־אין, תלוי כמה שווה הדירה שלכם). בינתיים, הנה כמה דוגמאות שיעזרו לכם להבין למה גאדג'טים יכולים להיות בו זמנית גם מיותרים וגם מגניבים.

כיאה למכוניות בטווח המחירים הזה, גם ה־50 מגיעה כמובן עם מפתח חכם. ברגע שתתקרבו איתו אל המכונית, תידלק לנוחיותכם גם תאורת הפנים של המכונית - וגם מנורה קטנה בתחתית מראת הצד שמאירה עבורך את הקרקע שלפני דלת הנהג. היפנים קוראים לה Puddle lamp, כי היא נמצאת שם כדי שלא תדרוך חלילה בתוך שלולית מים נסתרת ואז תיכנס לאוטו, ואז השטיח המאוד יקר ומעוצב יתלכלך. צריך להכניס משהו לתא המטען לפני שמתחילים לנסוע, והמשרת האישי במילואים? נורה קטנה תאיר לך את הכביש שמסביב לבגאז'.

אחת הבעיות עם מפתחות חכמים אבל לא ממש מחוננים היא שאם אתה עומד ליד האוטו ומחזיק אחד כזה בכיס, כל דכפין יכול להיכנס, ללחוץ על הכפתור של הסטארט ולהיעלם לעבר השקיעה של טול כרם. כדי להימנע מעוגמת הנפש הזאת פוזרו לרוחב המכונית שלוש אנטנות פנימיות שהמפתח מתקשר איתן. זה אומר שאף אחד לא יכול להתניע בעודך חופר בבגאז' או משהו, כי העסק עובד רק כשהמפתח נמצא בסביבתה של האנטנה שהכי קרובה להגה.

הלאה: ה־50 מגיעה גם עם ארבע מצלמות היקפיות. אחת בשביל הרוורס, אחת מקדימה ועוד שתיים בתוך מראות הצד. ביחד מקבלים מבט היקפי על האוטו, כולל הדמיה של איך הוא נראה מלמעלה למקרה שתהית איך זה להיות נחליאלי. כל המעגל הסגור הזה מבטיח שתצליח להיכנס לחניה צפופה במכה ראשונה אפילו אם אתה אשתך: מסך ה־LCD שבמעלה הדשבורד לא רק מראה לך לאן אתה צריך להיכנס, אלא גם מצייר לך את הנתיב שאם תלך לפיו לא תצליח לשפשף את הקליאו שחונה מאחוריך. אמרתי לכם, זה שזה מיותר עדיין לא אומר שאתה לא רוצה את זה.

חוויית נהיגה

5 ליטר. 390 כ"ס. תזמון שסתומים סופר־חכם. 5.8 שניות מאפס למאה. מהירות מקסימלית של 250 קמ"ש. זה על הנייר; על האספלט היא שותה את המכוניות שמסביבה בקלילות שאין דרך אחרת להגדיר אותה מלבד "מביכה". המומנט הדי היסטרי שהצליחו להפיק מהמנוע הזה מבהיר לך די מהר שבכל זמן או סל"ד שמתחשק לך, אתה יכול להדביק את הדוושה לרצפה ואת עצמך למשענת הראש. אפילו ירידה לכבישים טכניים יותר לא פוגעת בתענוג, במיוחד כשמכניסים לפעולה את משוטי ההילוכים שמאחורי ההגה. בארבע מילים: מבהילה לפעמים, כיפית תמיד.

אבזור

רשימה חלקית נורא: ארבע מצלמות היקפיות, 11 רמקולים ועוד סאבוופר של Bose, שש כריות אוויר, בקרת שיוט חכמה, מפתח גאון, מערכת ניווט לווייני, מושבים קדמיים עם 14 מצבים, סאן־רוף, פנסי קסנון וכל הבקרות שאתם יכולים לדמיין.

בדיוק מסוג המכוניות שגורמות לך להרהר במר גורלו של המהנדס הספציפי שמקבל מהבוס אחת לכמה חודשים אימייל שאומר "אוקיי, צריך לחשוב על כמה טריקים מגניבים לדגם של שנה הבאה".

פוזה

תראו, הדגם שבו נהגתי הגיע בצבע חום־זהב. זה אומר שגם במקרה הלא סביר ששאר דיירי הכביש לא שמו לב לנהמה המפחידה מהמנוע ולקולות המצוקה ממני, עדיין היה קשה מאוד לפספס. אני מתכוון, תסתכלו עליה. היא נראית כמו משהו

שטרנטינו, דאלי וגוטייה בנו ביחד בשיעור מלאכה. וכאילו, אז מכרו את זה למישהו ב־675 אלף שקל.