"אין אדם שכולו רע או טוב"

השמש החמימה, שעת הצהריים המנומנמת והאווירה הנינוחה בה קיבלו את פניו של השחקן והבמאי הצרפתי רישאר ברי, לא הזכירה במאומה את המפגש הראשון שלו עם ישראל. ב-1991, ערב מלחמת המפרץ, נחת ברי בארץ לצילומי הסרט "Pour Sacha" שביים ידידו הקרוב, הבמאי אלכסנדר ארקדי.

מסביב רעמו תופי המלחמה, מסיכות גז חולקו בהמוניהן, המתח הורגש ברחובות. "אנשים קיבלו חיסונים מיוחדים ועל הסט החבר'ה הישראלים בהפקה הסתובבו עם מסיכות. זה היה מטורף", הוא נזכר כשהוא מתבונן בים התיכון, "סופי מרסו, ששיחקה איתי בסרט, היתה עם המזוודה מוכנה למקרה של פינוי. זה לא שהמצב היה משעשע אבל זו בהחלט היתה סיטואציה שונה לגמרי".

רוצה לביים באופרה. ברי, הבוקר בתל אביב (צילום: עופר עמרם) 

לישראל הוא הגיע לקדם את הסרט החדש שלו, "22 קליעים", דרמת פשע משובחת שבמרכזה דמויות מפתח מהעולם התחתון במרסיי. כוכב הסרט, ז'אן רנו, שאמור היה להגיע איתו, חש ברע והחליט לוותר על הביקור. "נפגשנו באתונה, שם נעל הסרט את שבוע הקולנוע הצרפתי", אמר ברי, "ז'אן הגיע מארצות הברית וכנראה התקרר בטיסה. הוא רק נראה חזק, אבל למעשה הוא איש רגיש מאוד".

בני אדם הם לא מחשב

בגיל 50, אחרי ארבעה עשורים של קריירה מפוארת כשחקן, החליט ברי שיש לו מה לתרום גם בתחום הבימוי. "22 קליעים" הוא הסרט הרביעי שלו כבמאי, ועושה רושם שהוא נהנה מכל רגע. "כל סרט הוא אתגר בפני עצמו, אבל נדמה לי שאני מתחיל להתרגל לזה", הוא אומר, "למרות ששיחקתי בהרבה מאוד סרטים, זו התנסות חדשה ושונה. אני חושב שהניסיון שלי כשחקן מאוד מועיל לי היום כשאני מביים. אחרי הכל, אני מכיר את כל השלבים מקריאת התסריט ועד לעבודה על הסט".

קאד מראד וז'אן רנו. תפקידים שפורצים את גבולות עצמם

במרכז עלילת הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי, איש העולם התחתון שארלי מאתיי, שהחליט לחזור למוטב ולנהל חיי משפחה, אך נאלץ להתמודד עם עברו שרודף אותו כצל. ניסיון התנקשות מאורגן היטב שהשאיר בגופו 22 צלקות של קליעים, גורר אותו אל הצד האפל בחיפוש אחרי נקמה. לצדו של ז'אן רנו, שמוכר לצופה הישראלי בין היתר בזכות הופעותיו המרשימות בסרטים "לאון" ו"הכחול הגדול", משחק בסרט גם הקומיקאי קאד מראד בתפקיד יוצא דופן של ראש משפחת פשע פסיכופט ואכזרי. "לא עניין אותי לעשות קריקטורה של האיש הרע, ההיפך. רציתי להראות את המורכבות שיש באנשים האלה. הרי אין אדם שהוא כולו רע או טוב. החיים מלאי פרדוקסים וזה מה שמפתיע".

זה לא הדבר היחיד שמשך אותו לתמה הזו של עולם הפשע שזכתה לאינספור פרשנויות וייצוגים בקולנוע. "כיוון שמדובר על סיפור אמיתי שזכה לתהודה תקשורתית גדולה, פחות עניינו אותי העובדות", אומר ברי, "רציתי ללכת מעבר לסיפור ולדבר על הצל הזה שמלווה אותנו תמיד בלי שנוכל לברוח ממנו. בני אדם הם לא מחשב שאפשר לפרמט. התרבות, העבר, המקום ממנו באת והמשפחה הם חלק בלתי נפרד ממך. לפעמים זה מודחק עמוק, אבל זה שם גם אם אנחנו משתדלים מאוד להתעלם מזה. גם אם אנחנו חושבים שהכל נמחק והתחלנו חיים חדשים, כמו הגיבור בסרט, העבר איתנו גם בהווה וצריך ללמוד לחיות איתו".

במהלך העבודה על הסרט נפגש ברי עם דמויות מפתח בעולם התחתון של צרפת שמרכזו במרסיי. בין היתר פגש את האיש מאחורי הדמות שמשחק ז'אן רנו. "ידעתי שהוא רצח ועשה דברים איומים אבל פגשתי אדם יוצא דופן, מרגש ומורכב, איש נערץ, דיסקרטי ומקסים. אחרי הפגישה הבנתי שזה לא יהיה פשוט כי כמו בחיים אין פה שחור או לבן, טוב או רע. זה עולם של ניואנסים, לא רק פסאדות, וזה בעצם מה שעניין אותי - למצוא את האדם שמאחורי התדמית".

אחד המכשולים בז'אנר הזה הוא הפיתוי להפוך את עולם הפשע לרומנטי ולעשות אידיאליזציה לדמויות. איך נמנעים מזה?

"היה לי מאוד ברור שלא מדובר באנשים נחמדים. הם עושים דברים איומים ולא היתה לי שום כוונה להציג את זה אחרת. זה עולם אלים מאוד והסיפורים ששמעתי במסגרת התחקיר הם לא אנושיים. גם הדמות הראשית רחוקה מלהיות מושלמת. הוא יודע שמה שלא יקרה הוא תמיד יצטרך לבדוק טוב טוב מעבר לכתף ולוודא שאין שם אף אחד. הוא אסיר נצחי בכלא הזה שממנו הוא לא יכול להשתחרר".

בחיים האמיתיים זה יותר גרוע

"לא קל. ז'אן זקוק לבמאי שיכוון אותו. דיברנו הרבה מאוד על כל סצנה, עשינו עבודת הכנה ממושכת. דחפתי אותו מעבר לגבולות של עצמו. רציתי להוציא ממנו את הצד הרגיש, השביר, הפגיע שאני יודע שקיים בו. ז'אן הוא חבר קרוב, אנחנו מכירים שנים, זה לא השתנה גם אחרי העבודה על הסרט אז הכל בסדר. אני חושב שהוא עשה עבודה נהדרת".

"אני לא הייתי אומר שאני קשוח. אני דורש מהשחקנים הרבה אבל הם אוהבים לעבוד איתי כי בסופו של יום, שחקן אוהב שמנחים אותו ואני יודע איך לדבר עם שחקנים".

"כולם רצו שאשחק את התפקיד הזה אבל חשבתי שזה יהיה קשה מדי לקחת על עצמי תפקיד בגודל כזה ולביים בו זמנית. זה תפקיד נהדר אבל אי אפשר לעשות את זה כשיש לך 15 שבועות לצלם. כשאני מביים אני רוצה להיות שם בשביל האחרים, להתרכז בהם ולא בעצמי".