למה הלבנונים והסורים בפאניקה?

מפלס המתיחות בגבול הצפון ממשיך להיות גבוה. הוא זינק בחדות כששרותי ביון מערביים הבחינו במאמץ סורי (בעידוד ובמימון איראני) לצייד את חיזבאללה בטילי סקאד שיוצבו בצפון לבנון; אחר כך שככה מעט המתיחות בזירה הצפונית ונסקה שוב כשעיתון כוויתי חשף לפני כשבועיים את המזימה הסורית-איראנית-חיזבאללאית.

מאז אותו פירסום, רווי האוויר בצפון באדי דלק, בעיקר מפני שלבנון וסוריה חוששות שישראל לא תשלים עם הימצאות טילים בליסטיים כבדים בידי חיזבאללה, ותנקוט בפעולה צבאית-התקפית כדי לסלק את האיום הנוסף שהם מהווים על העורף האזרחי והצבאי שלה. אגב, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה העולמית שמדינה ריבונית מעבירה טילים בליסטיים כבדים למיליציה חמושה ואף מאמנת את אנשיה בשימוש בהם. שר ההגנה של ארה"ב אף הזהיר אמש כי "הגענו למצב שלחיזבאללה יש יותר רקטות וטילים מאשר לרוב הממשלות בעולם".

אפשר לומר במידה רבה של ודאות כי לישראל אין, לפי שעה, כוונה לתקוף כעת בלבנון וגם לא בסוריה. די ברור כי המספר המצומצם של טילי סקאד שכנראה הועברו מסוריה לחיזבאללה אינם מגדילים מהותית את האיום הנשקף לעורף הישראלי ממאגר הרקטות והטילים שיש כבר בידי חיזבאללה. הארגון השיעי צבר בשנים האחרונות, והכין לפעולה במחסות מבוצרים ומוסווים, כ-45 אלף רקטות וטילים מכל הסוגים. ביניהם לטענת חיזבאללה כמה מאות רקטות וטילים כבדים כמו "פתח 110", ואחרים מסוגו, שלהם טווח המאפשר להם לפגוע בכל אזור מיושב בישראל - אפילו מדרום לדימונה - וראש קרב במשקל מאות ק"ג, המסוגל להסב נזק כמו סקאד.

במרכז - טיל סקאד בצפון קוריאה (צילום: AP) 

כמה מסוגי הרקטות הכבדות האלה אף מסוכנות מטילי הסקאד, מפני שהן מדויקות יותר. ההבדל העיקרי ביניהן לסקאדים הוא שאת הסקאדים, בגלל הטווח הארוך שלהם (במיוחד סקאד מדגם D) ניתן להציב בעמדות שיגור בצפון לבנון המרוחקות מגבול ישראל - ולהקשות בכך על חיל האוויר הישראלי לפגוע בהם. מאידך, נדרש זמן של כחצי שעה, אולי יותר, כדי להכין את הסקאד לשיגור ולתדלקו בדלק נוזלי. כל אותו זמן הטיל חשוף לאיתור באמצעי המודיעין שבידי ישראל ואפשר לתקוף אותו בדייקנות. זאת בניגוד לרקטות הכבדות, המונעות בדלק מוצק שבידי חיזבאללה, שאפשר לשגרן תוך דקות, כמעט בלי הכנה.

השורה התחתונה היא שכל עוד אין בידי חיזבאללה כמות גדולה של סקאדים, הם אינם מהווים מה שנהוג לכנות במערכת הביטחון הישראלית "נשק שובר שוויון". כדי למנוע מכמות הסקאדים מלהפוך לאיכות גייסה ישראל את הממשל האמריקני ששיגר ומשגר מסרי אזהרה לסוריה וחיזבאללה אך במקביל דואגת ישראל להעביר מסרי הרגעה לסוריה ולבנון כדי למנוע התלקחות מלחמתית כתוצאה מ"מיסקלקולציה". כלומר, מצב שבו סוריה וחיזבאללה יזהו תנועות בשטח ישראל ויפרשו אותן כהכנה לתקיפה ישראלית הממשמשת ובאה - ויתפתו לתקוף ראשונים.

מסיבה זו טרחו לאחרונה הרמטכ"ל אשכנזי, שר הביטחון ברק וראש הממשלה נתניהו להצהיר בפומבי כי אין לישראל שום כוונה לתקוף את סוריה או את לבנון, אם סוריה תמנע מהעברת נשק שובר שוויון לחיזבאללה. הכוונה בעיקר לטילים מתקדמים נגד מטוסים, וכן רקטות וסקאדים מדגמים מתקדמים בכמות גדולה. נושא זה עומד גבוה על סדר יומו של שר הביטחון בשיחותיו בוושינגטון. ברק הזהיר כי "סוריה תומכת בחיזבאללה במערכות נשק שעלולות לשנות את המאזן העדין".

אחמדינג'אד - "הלוחש לנסראללה"

אך הסורים וגם ממשלת לבנון אינם נרגעים. סוריה - מפני שהפרשה מאיימת לחבל בהתקרבות בינה לבין ארה"ב ועלולה לסכל הגעת שגריר אמריקני חדש לדמשק. לבנון - מפני שהיא חוששת, כאמור, מתגמול ישראלי על הצבת סקאדים בשטחה. אך הסיבה העיקרית לחששות הסורים והלבנונים הן "הערכות המצב" שהם מקבלים מאיראן. בכירים במשמרות המהפכה ובהנהגה הפוליטית-דתית האיראנית לוחשים כבר כמה חדשים על אזנם של הנשיא בשאר אסד, נסראללה וראשי הממשל הלבנוני כי ישראל מתכננת מתקפת פתע נגדם בזמן הקרוב.

לטענתם של האיראנים, האומרים זאת גם בגלוי, מעוניינת ישראל לסלק באמצעות מכת-מנע את איום הטילים והרקטות הנשקף לה מחיזבאללה ואולי גם מסוריה אבל בעיקר נועדה מתקפה ישראלית זו למחוק את "חרפת התבוסה" (שנחלה ישראל, בראייתם) במלחמת לבנון השנייה. לביסוס "הערכת מצב" זו שלהם מביאים האיראנים כהוכחה את התרגילים הגדולים והתכופים שצה"ל עושה בגבול הצפון. האיראנים אף יודעים להגיד, ונסראללה אומר זאת בפומבי, כי המתקפה הישראלית עתידה להתרחש באביב או בקיץ 2010.

ל"אזהרות" מאיראן לבעלות בריתה הגובלות עם ישראל יש תכלית אסטרטגית: האיראנים רוצים שתשומת הלב העולמית ושל חברות מועצת הביטחון תוסט מסרבנותם בעניין הגרעין ומהעיסוק בסנקציות נגדם, ותתמקד במתיחות ובסכנת המלחמה העלולה להתלקח בכל רגע בין ישראל לשכנותיה מצפון. כך יכולים האיראנים להרוויח עוד זמן ולכרסם בחריפות הסנקציות נגדם.

בנוסף לכך, התמקדות של דעת הקהל הבין לאומית בריסון "כוונותיה התוקפניות של ישראל כלפי שכנותיה" יוצרת אווירה בינלאומית המקשה על ישראל לתקוף את מתקני הגרעין באיראן - אם היא אכן מתכוונת לעשות כן בזמן הקרוב. זו הסיבה שאיראן דוחקת בסוריה להגביר את משלוחי הנשק לחיזבאללה. המחאות והאיומים שמשמיעות ישראל וארה"ב בתגובה על העברות הנשק משרתות היטב את מטרותיה האסטרטגיות.

עם זאת, אין כעת לאיראן שום עניין להצית מלחמה של ממש בין ישראל לחיזבאללה, לבנון וסוריה. מתיחות כן - מלחמה לא; זאת מפני שבמלחמה ממשית חיל האוויר של ישראל וכוחות היבשה של צה"ל עלולים להרוס את זרוע הטילים והרקטות של חיזבאללה, אותה זרוע שאיראן מימנה וסייעה לבנות כדי שתשמש בידה אמצעי תגמול נגד ישראל אם זו תתקוף את מתקני הגרעין שלה. כך גם לגבי סוריה. איראן גם אינה רוצה שחיזבאללה יאבד את המעמד הדומיננטי שרכש בפוליטיקה הלבנונית, אם הלבנונים יאשימו את הארגון בחורבן מדינתם.

"הערכות המצב" האיראניות, שנועדו לשרת את מטרותיה של טהרן, נופלות על אוזן קשבת בדמשק ובביירות. הן מתאימות לאורח החשיבה המזרח-תיכוני הרואה מזימה (במיוחד ישראלית) מאחורי כל פינה, וכשאיראן מזהירה מפני כוונה ישראלית לנקום את "תבוסתה" זה נראה בהחלט הגיוני, לא רק להנהגות בדמשק ובביירות אלא גם לעמיהן.

לכן התגייס ראש ממשלת לבנון סעד חרירי למסע שתדלנות ותחנונים באירופה ובמדינות ערב שתכליתו למנוע את "המתקפה הישראלית" בגלל העברת הסקאדים. הוא מכחיש באזני כל מי שמוכן לשמוע

כי התבצעה העברת הטילים לשטחה של ארצו. אבל פעלתנותו ההיסטרית היא כשל מי שחמאה מרוחה על ראשו. הוא כנראה יודע יותר ממה שהוא מוכן לומר. מה שלא מנע ממנו לטלפן לפני יומיים לקנצלרית של גרמניה, אנגלה מרקל במטרה לשכנעה שלא היו דברים מעולם, הוא מגייס הצהרות תמיכה בעולם הערבי בטענותיו ואתמול בא לפגישה דחופה, לאותה מטרה, עם הנשיא מובארק בשארם א-שייח.

מובארק טרח להרגיעו בדבר כוונותיה של ישראל וכמוהו עשו הגרמנים. אבל חרירי לא רגוע ואדי הדלק ממשיכים לרחף באוויר גם בבירות וגם בדמשק. ירושלים מצידה עושה הכל כדי למנוע מצב שבו מי מהצדדים יתדרדר בגלל טעות בהבנת המציאות במדרון החלקלק שרקחו האיראנים.