הייתם רוצים ללמוד עם ליטל מעתוק?

פרשה זו חושפת שוב עד כמה שולטות סגירות וגזענות ביהדות האשכנזית הדתית, שמבקשת כל הזמן ובכל מקום לשים גדרות, חומות, מחיצות מוחשיות או סמויות מן העין כדי לשמר את טוהר הגזע העליון מפני הגוי ובעיקר מפני זה הערבי והשמי, יהודי או מוסלמי.

לנו, החילונים הדמוקרטים, קל מאוד להוקיע סוג זה של גזענות בוטה ולייחס אותה לשמרנות ולקנאות הדתית והחרדית, ואולם מבט עומק אל תוככי החברה הישראלית החילונית מגלה כי אותה סגירות תרבותית והפרדה גזעית, קיימת במערכת החינוך הישראלית הממלכתית מיום היווסדה, ועדיין מתקיימת בצורה גלויה וסמויה.

מאחורי כל ההצדקות המדעיות כביכול שניתנו להפרדה ולהסללה, מאחורי מכבסת המילים הנאורה של מערכת החינוך הממלכתית (טעוני טיפוח, חינוך מקצועי, הקבצות, כתות מב"ר ועוד) עומדת בדיוק אותה גזענות בוטה, שבאה לשמר ולשעתק את מעמדה הפריווילגי של ההגמוניה האשכנזית הציונית, ולגונן על ילדיה "בני הטובים", "מלח הארץ", "מופת חינוכי וצבאי" "גאווה ישראלית", או אם תרצו "התקווה הלבנה" (לבני וברק), מפני ערבוב עם התלמידים המזרחים. כי הרי ה"ערסים" ו"הפריחות" הם מקלקלי מידות ידועים, ומי באמת רוצה שילדיו ילמדו באותה כיתה עם ליטל מעתוק וחברותיה?

הפרדה וסגירות תרבותית זו מצאה את ביטוייה לא רק ברמה הארגונית, אלא גם ברמת התכנים התרבותיים וההיסטוריים הכלולים בתוכנית הלימודים הרשמית של מדינת ישראל. מצב זה של הסללת המזרחים לחינוך המקצועי תוך שמירה על מיעוט מזרחי קטן בחינוך העיוני (למען מראית העין השוויונית והדמוקרטית) והיעדר כמעט מוחלט של מורשת ותרבות מזרחית מתכניות הלימודים, הביא להקמת רשת החינוך של "קדמה" שפעלה לתיקון המצב. אלא שזו הוקעה בציבוריות הישראלית כבדלנית ומסתגרת על אף שמעולם לא עשתה סלקציה וקיבלה כל תלמיד ותלמידה שבחרו ללמוד בבתי הספר שהקימה.

גם ש"ס ניסתה להעמיד אלטרנטיבה חינוכית דתית, אך כשלה כישלון חרוץ במימוש הצהרתה "להשיב עטרה ליושנה", בדמותה של מערכת חינוכית איכותית שתחייה את מורשת יהדות המזרח המפוארת.

שימור מורשת - זה יופי

אין שום פסול ברצונם של ההורים החרדים לשמר את מורשת יהדות אשכנז באמצעות "מגמה חסידית" נפרדת לבנותיהן, או ברצונם לגונן על ילדיהם מההשפעות המזיקות של הטלוויזיה והאינטרנט, וגם אני כאמא חילונית יכולה בהחלט להזדהות עם חששותיהם, אולם ייחוס הרעות החולות הללו של החברה הישראלית לבנות הספרדיות דווקא, ואי קיומה של מגמה מקבילה ללימוד מורשת יהדות ספרד בבית הספר בעמנואל, הן אלו שדורשת גינוי, ואף יותר מכך - ענישה בהתאם להחלטות בג”ץ.

אילו היו מקימים "מגמת מורשת מזרחית" כזו, אולי גם בנות אשכנז היו יכולות ללמוד על דת יהודית אחרת של פתיחות וכבוד לגוי, לגר ולעני. ואל מול אותם "גדולי ישראל" שלדברי הוריהן פסקו על ההפרדה, היו זוכות ללמוד על "גדולי ישראל" אחרים שפסקו על סובלנות וכבוד לכל אדם באשר הוא אדם.

היהדות האשכנזית תרמה ליהדות בכללותה מגמות של פיצול, בידול והדרה. היא הולידה קנאות בין דתיים לחילונים, ויצרה זרם של סגירות ושמרנות דתית קיצונית, שלא נודעו כמותן בקרב יהדות ערב והאסלאם לפני קום המדינה. יהדות המזרח לעומתה השכילה להכיל את היהודי ברצף: מהחילוני דרך המסורתי ועד החרדי. היא גם השכילה להכיל בתוכה גם תרבויות אחרות כמו התרבות הערבית, והפיוט המזרחי והתזמורת האנדלוסית משמשים ראייה חיה לכך עד היום.

למרות זאת, את האצבע המאשימה יש להפנות בעיקר כלפי המדינה שאפשרה לכל אורך השנים מערכות חינוך המבוססות על הסללה והפרדה גזעית ו/ או מעמדית, כי הרי בית הספר בעמנואל לא צמח בחלל ריק. יש לבטל את כל צורות ההפרדה הללו בכל מערכות החינוך הממלכתיות והחרדיות ולאפשר שוויון הזדמנויות מלא, בעיקר היום על רקע העמקת הפערים.

הבעיה בעמנואל היא רק קצה קצהו של קרחון הגזענות בישראל על כל נגזרותיה. קל יותר לשבור קיר גבס, לסלק גדרות, אך את החומות שבראש ובלב הסמויות מן העין, הרבה יותר קשה לשבור ולנפץ.

שירה אוחיון, ממייסדות בית הספר קדמה תל אביב בשכונת התקווה, חברה בתנועת "אחותי" למען נשים, ממובילי המאבק באפליה המגדרית והעדתית בישראל