געגועי לטביליסי: טיול לגיאורגיה שלא הכרתם
לחופי הים השחור, טובלת בנופים ציוריים ובשילובים מפתיעים של ישן וחדש תמצאו את גיאורגיה. אלי סניור בילה חמישה ימים במדינה עם עתיד תיירותי מזהיר וחזר עם טעם של עוד
יושבי השולחן הסמוך לשלנו כבר היו על סף סיום בקבוק היין השלישי שלהם. בין ביס לביס לריקוד גיאורגי מסורתי, החל אחד הרקדנים הגיאורגים זורק מילים מיותרות לעבר שתי צעירות שרקדו לידו. האירוע הזה, כבר היה ברור, לא יסתיים טוב.
הגבר שבשולחן ממנו קמו, הבחין במתרחש ומיהר לרחבת הריקודים. הוא הינהנן בראשו לעבר הרקדן השיכור וחזר לשולחן עם שתי הצעירות. בישראל, סביר להניח, האירוע הזה היה מסתיים רע. בגיאורגיה הדברים מתנהלים אחרת.
אחד מחבריו של הרקדן השתוי, שהבין היטב את משמעות תנועת הראש, מיהר לרוץ לשולחן "הנפגעים" והתנצל על התנהגות חברו. הרקדן, שהספיק להתפכח במקצת, ניגש גם הוא לשולחן וניסה למזער נזקים, אך ללא הועיל. שלוש דקות לאחר מכן, צלול עוד יותר, הוא ניגש לשולחן בשנית, הוזמן לשבת ואז התנצל רשמית, גבר מול גבר. עשר דקות לאחר מכן השניים כבר רקדו מחובקים.
על הגובה. טביליסי (צילומים: אלי סניור)
פנינה ושמה בטומי
המסעדה בעיר בטומי (Batumi), בה התרחשה הסצינה המלחיצה, נמצאת ממש על חופו המדהים של הים השחור. טיילת רחבה המתפרשת לאורך קילומטרים רבים, היא רק חלק ממה שהמקום בעל הפוטנציאל הענק מציע למבקרים. בטומי מסמלת אולי יותר מכל את רצונה של גאורגיה להפוך למוקד משיכה לתיירים: בנוסף לרצועת החוף מתהדרת בטומי גם בנמל ים גדול, בתי קזינו וגן בוטני מהמם שיושב על צוק המשקיף לים. וכל אלה - רק שעה נסיעה מהגבול הטורקי ליד טרבזון. עשור מהיום אף ישראלי לא יחשוב פעמיים אם לקפוץ לבטומי בקיץ או לטוס, שוב, לטורקיה.
גיאורגיה עדיין נאבקת בשרידים לא מעטים מתקופת הקומוניזם. רבים מהבתים נראים כמו הבתים הסובייטים המוזנחים של פעם וחלק ניכר מתשתית הכבישים ירודה, אבל כשאתה נוסע עם נהג מירוצים בשם דטו, כמו זה שהוצמד לקבוצה שלנו, החזרה מבטומי לטביליסי (Tbilisi) הבירה, מרחק שש שעות נסיעה, עוברת באותה המהירות - ובאותן תחושות הפחד והאדרנלין הגועש - של סיבוב על רכבת ההרים ביורו-דיסני.
פנינה לחופי הים השחור. בטומי
בין בטומי לטביליסי עצרנו ללילה בעיר בורג'ומי (Borjomi). בתקופתו של סטלין, נחשבה העיר הזאת לעיירת מרפא, ומי המעיינות שלה זכו להכרה עולמית. העיר עצמה מספקת בתי הארחה על טהרת הטיפולים הרפואיים, והמרשם העיקרי הוא מנוחה. מצד שני, אם אתם לא אוהבים שקט ולא חוויתם תקר דו-גלגלי, אין לכם מה לעצור כאן.
אם טבע עושה לכם את זה, לעומת זאת, בורג'ומי היא המקום בשבילכם. כאן תמצאו את הפארק הלאומי בורג'ומי-חרגולי. המוני עצים, ירוק מכל עבר, סלעים גדולים ומפלי מים הם המציאות הציורית כאן. אנחנו הספקנו לקבל רק טעימה קטנטונת, בהליכה נינוחה במעלה אחד הרכסים. לא הספקנו לראות דובים, או חלק מהחיות האחרות שחיות בפארק, אך אם תצאו לאחד מהטיולים בני השבוע שהמקום מציע בין אפריל לנובמבר, סביר שתפגשו בהם.
ניתן ללון בבקתות עץ שמפוזרות בפארק תמורת עשרה לארי - כ-22 שקל. בתמורה לכמה לארים נוספים, שומרי היער ידאגו להביא לכם מדי ערב שק אוכל להמשך השהייה, עד לפתח הבקתה.
הפארק הלאומי בורג'ומי-חרגולי
אלה המעדיפים תיירות היסטורית ימצאו מבוקשם לא הרחק משם, במתחם המערות הטבעיות של אופליסציחה (Uplistsikhe). תידרשו לרגליים חזקות כדי לטפס במעלה ההר לכיוון המתחם המדהים, ששימש את תושבי האזור עד המאה ה-12 כעיירה קטנה לכל דבר. כשמגיעים לפסגה אי אפשר שלא להתפעל: המתחם כולל מערכת שלמה של מערות מגורים, בתי עסק, אמפי-תיאטרון קטן, בית גידול חיות וגם בית כלא קטן - בדמות חור בעומק של חמישה מטר - ממנו איש לא הצליח לברוח.
"יש פה פוטנציאל ענק"
הדרך מטביליסי עד בטומי וחזרה הותירה בי תחושה שיש משהו מיוחד בעיר הזאת, שעדיין לא עמדתי על טיבו. מצד אחד, מבט אחד על העיר מבהיר מיידית שהרוסים היו פה לפנינו: בנייני רכבת ארוכים מקדמים את פניך, כאילו הגעת לעיר מפעל גדולה ברוסיה. המצב משתנה בואכה שדרות רוסטובלי (Rustaveli) – הרחוב הראשי של טביליסי, בו נמצאים בניין הפרלמנט ובית האופרה, לצד מסעדות יוקרה וחנויות מותגים.
מלון רדיסון המפואר בו שהינו במהלך שלושת הלילות שבילינו בעיר, הוא לא בדיוק המלון שיחפש התייר הממוצע ובוודאי לא זה הישראלי, שסביר שלא ישלם 280 דולר ללילה - ולא משנה מה כוללת ארוחת הבוקר. כ-300 מטר משם תמצאו את מלון הבוטיק וילה הוטל, המציע חדרים במחיר של 80-100 דולר ללילה.
מלון וילה הוטל
דורי גילפז וערן פיבסקי, שני אנשי עסקים מחיפה, הבינו את הפוטנציאל הטמון בגיאורגיה. מלבד מלון הבוטיק הקטן, השניים משכירים רכבי שטח לטובת תיירים המעוניינים לצאת לטיולי אתגרים ברחבי גיאורגיה: "יש פה פונציאל ענק", מסביר דורי. "המחייה פה זולה מאוד ומצד שני, החיים בטביליסי מציעים כל מה שהתייר מבקש. יש פה חיי לילה מפותחים, בתי קפה ומסעדות טובות לצד כנסיות ומבצרים שניתן לבקר בהם".
מה מונע, אם כך, מהתייר הישראלי לכבוש את גיאורגיה? "הישראלים מתחילים להגיע לפה יותר ויותר. ההבדל היחידי הוא שלטורקיה הטיסות עדיין זולות ולפה הן מעט יקרות יותר. אבל אין ספק שזה רק עניין של זמן עד שהישראלים יבחרו בטיביליסי כיעד מועדף על פני פראג, איסטנבול ושאר ערים נבחרות באירופה", הוא מוסיף.
מה יש בה בטביליסי שהופך אותה למיוחדת? התשובה פשוטה - הכל. טביליסי מציעה שילוב ייחודי של הפן הסובייטי העתיק לצד בניינים מודרניים של עיר מזרח אירופאית מתפתחת, מכוניות יוקרה, בתי קזינו מהודרים וחיי לילה שוקקים, לצד אזור בתי החמאם המציע עיסוי גיאורגי מסורתי. אפשר לטבול בחמאם ואפשר גם לשכור בו מתחם שלם במחיר מצחיק של 200 שקל ליום, לשמונה אנשים.
חמאם בטביליסי
מה ששבה אותי יותר מכל היה קסמו של רחוב שרדן (Sharden) בלב טיביליסי. האזור מרכז מגוון בתי הקפה וגם חלק מחיי הלילה של העיר. לצד בתי קפה מקומיים, ניתן למצוא מקומות בעלי ניחוחות אתנים כמו בית הקפה "מראקש", המגיש גם אוכל בסגנון מרוקני. המועדונים באזור הבילויים של טיביליסי לא מביישים את אלה של תל אביב, אך בעוד שבילוי כהלכתו בתל אביב ישאיר את הבליין המתחיל עם חור בכיס, בגיאורגיה כוסית ויסקי תעלה לכם שבעה לארי שהם כ-14 שקל, כוס בירה תעלה בסביבות שישה שקלים וגם קוקטייל משובח לא יעלה מעל שמונה לארי.
מי שמחפש את הנוסטלגיה בקרבת טביליסי ימצא אותה במצ'חטה (Mtskheta) - עיר הבירה הקודמת של גיאורגיה, הנמצאת במרחק עשר דקות נסיעה. עיר נוספת בה ניתן לראות את המאמצים שמשקיע הממשל בהפיכת האזור לתיירותי היא סיגנארי (Signari). את הדרך לשם עשינו בשעה וחצי של נהיגת מירוץ (זוכרים את דטו?), אך הנהג הסביר ייבלה על הכביש כשעתיים.
שב איתנו כאן
חמשת הימים ששהינו בגיאורגיה לא הספיקו כדי ללמוד את המדינה המתפתחת הזו לעומק. דבר אחד בטוח: הגיאורגים אמנם ידועים בארוחות שלהם, אבל המציאות בפירוש עולה על כל דמיון: השולחן המלא כל טוב שמצפה לכם בכל ארוחה - לחם גיאורגי, סלטים מסוגים שונים, מטבלים שכוללים חצילים ואגוזים וכמובן, חצ'פורי - אותו מאכל הכולל לחם וגבינה צהובה שמגיע במתכונים שונים - כל אלה הם רק הפתיח לארוחה האמיתית, שכוללת עוף או בשר אדום, לפעמים עשוי על האש, לפעמים אפוי בתנור ולפעמים כתבשיל קדרה, מלווה ברוטב חמוץ חריף ולצידו ממולאים של פלפל עם בשר ואורז או עלי גפן. מנה מומלצת נוספת היא החינקלי - מעין כופתאת בצק שבתוכה בשר טחון ספוג רוטב.
בית הכנסת בטביליסי
"אנחנו אוהבים לארח ואוהבים לאכול", יסביר לי מאוחר יותר אפו טריאשווילי, איש גדול מידות, שישב לידי באחת המסעדות. "בשבילנו ארוחה היא סוג של בילוי. אנחנו לא חוטפים משהו ואוכלים. אנחנו יושבים, ויושבים ויושבים ואוכלים", הוא מרים כוסית ומחייך.
אף ארוחה אינה שלמה בלי יין. הגיאורגים רואים את עצמם כמי שהמציאו את היין כבר לפני 7,000 שנה. בחלק מהמשפחות הגיאורגיות מפיקים יין ביתי, בתוך כדים שטמונים היטב באדמה. מסורת נפוצה היא לטמון כד יין באדמה עם הולדתו של בן למשפחה, ולהוציא אותו רק בחתונתו של הבן כדי להשקות את האורחים, מרחק 30-20 שנה.
גיאורגיה במספרים
כדי לסכם את הביקור בגיאורגיה החלטתי לפנות לצד החשבונאי שלי, ולנסות לסכם את החוויה במספרים: שטחה של גיאורגיה הוא כ-70 אלף קמ"ר - כמעט פי שלושה מישראל; מספר תושביה עומד על 4.5 מיליון איש; יש בגיאורגיה 2,000 נהרות, 500 אגמים וכ-28 אלף קמ"ר של יערות. תוכלו להתפנק בית מלון ב-300 דולר ללילה, או להתארח אצל משפחה גיאורגית ב-40 לארי לילה. כיכר נאזוקי, מעין לחם מתקתק, תעלה לכם לארי וחצי וארוחת בשרים טובה תעלה לכם כ-10 לארי, או 22 שקל.
בגיאורגיה יש הכל, ובזול. כל שנחוץ לנו עכשיו הוא רק "הקוסם" העסקי שיידע להוזיל את כרטיסי הטיסה לגיאורגיה. או אז תהפוך המדינה באופן רשמי לבירת הבילויים החדשה של התייר הישראלי.
- הכתב היה אורח של לשכת התיירות הממשלתית של גיאורגיה
לפנייה לכתב/ת 
