איך יתגברו היוונים על הטראומה?
כמו ארגנטינה ובוליביה לפניה, גם יוון תיאלץ כעת להתמודד עם גל קיצוצים אכזרי שיוריד את רמת החיים במדינה. איך עושים את זה? "צריך מנהיג שיידע לשכנע את העם וארגוני עובדים שיסכימו לשתף פעולה", אומרים המומחים
"המהומות ביוון עלולות להפוך למלחמת אזרחים, שתגרום לקריסה כלכלית מוחלטת ולהוצאת יוון מהאיחוד האירופי". כך מעריך הכלכלן ד"ר דן בן-דוד מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב.
בצל המשבר הכלכלי הקשה שפקד את יוון לאחרונה נקלעה יוון לשרשרת של מהומות אלימות, שכללו בין השאר הצתות והתנגשויות בין המפגינים לשוטרים. המפגינים שייכים ברובם לארגוני העובדים הגדולים במדינה, והם מוחים על כוונת הממשלה לקיצוץ דרסטי בתקציב המדינה. הצעדים הפנימיים טרם נקבעו סופית, אולם הם אמורים לכלול העלאת מסים וקיצוץ בפנסיות ובתקציבים לציבור.
בן-דוד חוזה כי הממשלה ביוון תתקשה מאוד להתמודד עם הבעיות מבית: "אני לא כל כך מבין איך הם מתכוונים לפתור את הבעיה. מצד אחד, יש להם בעיה מאוד רצינית של מקורות מימון, ולכן הממשלה חייבת לנקוט צעדים דרסטיים.
"מצד שני, הפתרונות למצב הם כמעט בלתי אפשריים. אם יפטרו אנשים זה יגרום לגל נוסף של מפגינים לצאת לרחובות. אם יעשו קיצוץ במשכורות, כל מי שקיצצו לו ייצא להפגין. אנשים שיקצצו להם בפנסיה ירגישו ששדדו אותם, והתגובות עלולות להיות קשות".
בדרכה של ממשלת יוון עומדים כרגע שני מנהיגי עובדים: לוליאס ליאופואולוס, המשמש יו"ר ארגון העובדים הציבוריים, ויאניס פאנאגופולוס, המשמש יו"ר ארגון העובדים בסקטור הפרטי. ארגוני העובדים הם למעשה אלה שעומדים מאחורי ההפגנות האלימות ביוון.
ד"ר יוסי ביילין, העומד כיום בראש משרד ביילינק שעוסק בין השאר במסחר עם מדינות האיחוד האירופי ושנחשב כחבר קרוב של ראש ממשלת יוון פפנדריאו, מסביר כי החוזק של ארגוני העובדים החזקים ביוון נעוץ בתקופת "שלטון הקצינים" במדינה.
ב-1967 ביצעו קצינים בצבא יוון הפיכה נגד השלטון האזרחי, והמלך ומשפחתו נמלטו מהארץ. הכת הצבאית השליטה ביוון משטר טרור, אולם ב-1974 קרס שלטון הקצינים, והמצב האזרחי הוחזר על כנו.
"באותה תקופה התנאים של העובדים קופחו, וזה יצר מרמור גדול אצל האוכלוסיה", אומר ביילין. "התגובה הייתה הקמת ארגוני עובדים חזקים מאוד, שדאגו לאינטרסים של העובדים. כוחם של הארגונים האלה נשמר עד עכשיו".
לדברי ד"ר אנג'ל צ'ורפצ'ייב, מומחה להיסטוריה של יוון המודרנית, הכוח של ארגונים אלה הוא עצום גם היום: "בכל פעם שהארגונים האלה מרגישים שיש פגיעה, ולוּ המזערית ביותר, בזכויותיהם של העובדים, הם מוציאים את העובדים לרחובות.
"לעובדים היווניים יש מוּדעוּת ציבורית גבוהה מאוד, והם נענים לקריאה הזאת. הארגונים האלה מאוד מתואמים ביניהם, ובכמה שיחות טלפון הם יכולים לגרום להפגנות ענק. ליוון יש היסטוריה ארוכה מאוד של מלחמת אזרחים, שהתחילה עוד בשנות ה-50' של המאה הקודמת, ומלחמה כזאת יכולה לפרוץ גם עכשיו".
ד"ר יאיר זלמנוביץ', ראש המחלקה למינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה, סבור שההפגנות הן בסך הכל דרך של הארגונים להוציא קיטור: "כרגע המצב הוא מצב של אבטלה מאוד גדולה, שעלולה להתרחב עוד יותר עם כניסת צעדי החירום של הממשלה, והדרך היחידה של הארגונים להוציא את הקיטור זה להוציא אותם להפגנות, שהופכות לפעמים להיות אלימות".
"הפתרון: מנהיגות חזקה"
"המצב מאוד קשה," מסכם בן-דוד, "אבל הפתרון היחיד שאני רואה למצב הוא פתרון של מנהיגות חזקה וכריזמטית. את המשבר שהיה בישראל בשנת 1985 הצלחנו לפתור בזכות העובדה, ששתי מפלגות שלטו יחד על המדינה ברוטציה, ולכן לא הייתה כמעט התנגדות פוליטית.
"בנוסף, ההסתדרות נשלטה אז על ידי מפלגת העבודה, ולכן לא היו הפגנות ענק נגד התוכנית. אם ביוון יהיו מנהיגים שיהיו מסוגלים להתעלות מעל האינטרסים הפוליטיים הצרים, זה יוכל לעבור. כרגע נראה שארגוני העובדים ביוון מאוד מיליטנטיים בגישה שלהם, והטיפול במשבר איטי מדי. אני מקווה שתהיה להם בסופו של דבר הבגרות למצוא פתרון, אחרת גם הסיוע של האיחוד האירופי בסך 120 מיליארד דולר נמצא בסכנה, וכל העסק כולו נראה די נפיץ".
יוסי ביילין מעריך שראש הממשלה היווני פפנדריאו הוא זה שיצליח לשכנע את הציבור לקבל את הגזירות. "הוא כלכלן מאוד מנוסה, מקושר באירופה ומאוד פרגמטי, וזה היתרון שלו. יש לו קשרים עם כלכלנים בינלאומיים ובהם זוכה פרס נובל ג'וזף שטיגליץ שמייעצים לו כל הזמן. הוא גם מרגיש רוח גבית בסקרים וטוען שבניגוד לרושם שיוצרים המפגינים רוב הציבור מבין שיש צורך בצעדים דרסטיים".
ירום אריאב, ששימש מנכ"ל משרד האוצר בין השנים 2009-2007, סבור שלממשלת יוון הנוכחית יש בעיה של אמינות מול הציבור: "הדבר שהכי חשוב לממשלה בזמן של משבר כזה הוא להיתפס כממשלה אמינה.
"הציבור צריך להאמין לה שבאמת אין שום ברירה אלא ללכת לצעדים קשים וכואבים, ושהאלטרנטיבה לצעדים כאלה היא התרסקות. הבעיה היא שהממשלה היוונית נתפסת כמאוד לא אמינה, לאור המצגים הכוזבים שהיא הציגה מול האיחוד האירופי בעניין המצב הכלכלי של המדינה בשנים האחרונות. חוסר האמינות הזה עומד בעוכריה עכשיו".
סיכויי הרפורמה
"אני לא רוצה להישמע פסימי", אומר ד"ר צ'ורפייב, "אבל החברה היוונית חשדנית מאוד כלפי הממשלות שלה, ולא משנה אם הממשלה היא ימנית או סוציאליסטית כמו הממשלה שקיימת עכשיו.
"ביוון יש הרבה תנועות אנרכיסטיות שלא מאמינות לשום מפלגה, ולתנועות האלה יש תמיכה גדולה בציבור הרחב, הן לא נחשבות כתנועות שוליים. את ההשפעה של התנועות האלה אפשר היה לראות לפני מספר שנים באחת ההפגנות הגדולות ביותר שנערכו נגד הגלובליזציה. לכן אפשר לצפות להתנגדות מאוד חריפה של החברה היוונית בכל מה שקשור למשבר הנוכחי".
ביילין דווקא אופטימי: "זו הזדמנות לעשות רפורמה. השילוב של ממשלה סוציאליסטית עם ארגוני עובדים חזקים יכול להוליד רפורמה מצוינת דווקא בזמן משבר. אני חושב שאלה שחושבים שהרפורמה לא יכולה לעבור מגזימים".
פרופ' רענן ריין, מומחה לאמריקה הלטינית וראש מרכז אברהם ללימודים בינלאומיים ואזוריים, סבור שצריך לבחון את המהומות על רקע תרבותי וכלכלי רחב יותר: "בארגנטינה ובבוליביה היו מהומות על רקע של משברים כלכליים שפרצו בשתי המדינות, אבל לא מדובר תמיד באותן קבוצות חברתיות.
"בארגנטינה מי שהוביל את המאבק היה המעמד הבינוני, שהיה לו הרבה מה להפסיד בעקבות ההחלטות על הקפאת כספים בחשבונות הבנקים, ובבוליביה זה בכלל הובל על ידי מגזרים אתניים שהרגישו מקופחים והיו בשולי המערכת הפוליטית והחברתית. בשני המקרים הופעלה אלימות קשה כלפי המפגינים, שלא רק שלא הובילה להשתקת ההתנגדויות, אלא החריפה אותן.
"אם אני יכול לתת עצה אחת לממשל היווני זה לנהוג באיפוק ובריסון עצמי. אלימות כלפי המפגינים מלהיטה את הרוחות ויוצרת קדושים, שנפלו על מזבח המאבק כנגד מדיניות בלתי צודקת. הלוויות שלהם הופכות גם הן להפגנות אלימות ואין לזה סוף".
לפנייה לכתב/ת 
