"40 שנה אני מספר אחת"
ריימונד אבוקסיס לא נחה לרגע. בגיל 67, רגע לפני מחזמר חדש, היא מגלה מה הפך אותה לזמרת המרוקאית המצליחה בארץ, מספרת על החברות עם מלך מרוקו ועל האהבה החדשה, ושמחה שמתרכזים בה אחת ולתמיד, ולא בבתה המוכשרת יעל
הבית של ריימונד אבוקסיס אולי נמצא בצפון הישן של תל אביב, אבל מהרגע שפוסעים פנימה נדמה כי קפצת היישר אל תוך רובע האמנים של פריז. עשן קטורת ארומטי מרחף בחלל הבית, המהדורות הצרפתיות של "גלאמור" ו"אל" מונחות בערמות ותמונות ענק בשחור לבן של בעלת הבית ובתה היפה מעניקות תחושה של גלריה אמנותית במיוחד. במרכז הבית עומדת אישה אחת, לבושה בחולצת פסים כמו של מלח, הישר מפרסומת של ז'אן פול גוטייה.
ריימונד אבוקסיס (67) לא נחה לרגע. לפני כשנה וחצי פנה אליה המפיק עמי כרמלי וביקש ממנה לככב בהצגה חדשה בשפה המרוקאית. והיא, למרות שביקשה לקחת חופש אחרי 40 שנות קריירה, הבינה שהיקום שולח לה מסר שלא לפרוש לסיאסטה. וכך, בגיל שאנשים אחרים מתכננים איך לעצב מחדש את הבית, היא מוצאת את עצמה יוצאת מדי ערב בדרכים, מביתה המפנק עד לערי הפריפריה המרוחקות ביותר, כשהיא מופיעה בפני קהל שהתגעגע למי שמלווה אותם כמעט מאז עלייתם ארצה ממרוקו.
עם מכלוף קדוש בהצגה החדשה, "הקמצן" (צילום: אילן בשור)
הקהל החזיר לה באהבה גדולה: המחזמר "חתונה בריבוע" זכה להצלחה רבה יחסית להצגת נישה, והציג קרוב ל-100 פעם באולמות מלאים עד אפס מקום. כעת, בעקבות ההצלחה הגדולה, ריימונד יוצאת עם הצגה נוספת בכיכובה. הפעם מדובר בעיבוד בשפה המרוקאית למחזה "הקמצן" של מולייר, שיעלה לראשונה במוצ"ש הקרוב (8 במאי) בתיאטרון "ראסל" ברמת גן. ואם זה לא מספיק, בחודש אוגוסט הקרוב היא מתכננת לצאת למסע הופעות בארצות הברית וקנדה.
כבר תכננת את הפנסיה ועכשיו את פעילה כמו לפני 40 שנה, כשיצאת מדי ערב להופיע בחפלות. זה לא קשה?
"רציתי לנוח, אבל ברגע שהגיע הטלפון ידעתי שאני לא יכולה לסרב לפרויקט הזה, בגלל תחושת השליחות".
מה הכוונה?
"הייתי הולכת בעצמי בתור צופה לתיאטרון המרוקאי ולא הבנתי למה לא עוזרים להם, כותבים או תומכים בהם. חשבתי, מי יכול לעשות את זה אם לא אני? יש מיליון מרוקאים בארץ. שיראו שגם לנו יש תרבות עשירה ".
אבל ההצגה עצמה כמעט לא מועלית במרכז הארץ אלא בעיקר בערי הפריפריה.
"תודה לאל שאנחנו מופעים שם. אני רוצה להוציא אותם מהבית. לא קל להוציא את פרחה וארמו מהסלון אל אולם תיאטרון. זו המתנה הכי גדולה שאני יכולה לקבל ולתת בחזרה".
איך את מסבירה את ההצלחה?
"המרוקאים צמאים לחזור לשפה, לניואנס, לתרבות. אני לא הכרתי תיאטרון במרוקו וכאן יש לזה היום ביקוש ענק. חבל רק שלא נותנים מענקים ותמיכה. משחקים לצדי אנשים מוכשרים וזה הכיף שלי לגלות אותם".
אין חשש שההצגה החדשה לא תשחזר את ההצלחה?
"ממש לא. זה קהל שארבעים שנה לא עוזב אותי. בכלל, הנושא של 'הקמצן' הוא נושא שהמרוקאים יכולים להתחבר אליו", היא צוחקת, "הם לא פחות קמצנים מהתימנים והפרסים".
עם הבת יעל אבקסיס. "כיף לי לשחק איתה" (צילום: רפי דלויה)
כשאת מגיעה למקומות כמו מגדל העמק, ירוחם ודימונה, את מרגישה בקיפוח?
"אני לא מאמינה בקיפוח. היה לנו קשה מאוד כשהגענו לארץ. באנו ממשפחות מרובות ילדים, בלי שפה ומנהגים ולמדנו לשרוד. כבר בגיל צעיר לקחתי את עצמי בידיים והלכתי לעבוד בבית חרושת כדי לעזור. לא היה לי שום מקצוע ורק אחרי הלידה של יעל אמרו לי כאן בארץ שיש לי חוש קומידיאן וקול יפה ושכדאי לי לעשות עם זה משהו. אז, רק כדי לעזור בפרנסת הבית, התחלתי להופיע, ותוך זמן קצר הפכתי לריימונד המפורסמת".
וריימונד הזאת הפכה להצלחה הכי גדולה של העלייה המרוקאית בישראל בשנות השבעים והשמונים.
"הצלחתי, כי לא הגעתי כמו זמרת מרוקאית אחרת. לא הייתי שמנה עם טונות איפור ושלושה קילו זהב. הבאתי תמונה אחרת של השירה המרוקאית האותנטית. הייתי בא עם כופתנים ואיפור קל, כמעט ללא זהב, ושרה מהלב והנשמה. ובאמת, בלי שידעתי אפילו, קלטות שלי התגלגלו לכל העולם הערבי והפכתי לכוכבת ענקית".
אבא שלי סיפר לי שאם כולם היו יודעים שתגיעי לאירוע, אף אחד לא היה מוותר על ההזמנה.
"היו תורים בכניסה ואנשים מסכנים נשארו בחוץ. לשמחתי, היה לי קל עם הנשים כי לא הייתי פרובוקטיבית. להיפך, נשים הזדהו איתי והיו אומרות לבעלים 'כל השנה אני עובדת קשה, אז לאירוע של הילד אני מבקשת את ריימונד' וכך הן היו מחכות לי ורוצות לראות עם איזה כופתן אבוא הפעם ואיך השיער יסודר. הייתי נותנת להן בחזרה רק אהבה".
לשיר זה פיאסטה
לפני שלושה חודשים, עם סיום ההצגה בארץ ולקראת מסע הופעות בארצות הברית, נפטרה אמא של ריימונד בגיל 83 אחרי מחלה קשה. "לא קל להמשיך הלאה. כשאמא הולכת, משהו הולך איתה ביחד", אומרת ריימונד בדמעות.ועכשיו שאת בחזרות להצגה החדשה, בה את כמובן שוב שרה, המעבר החד לא קשה?
"לשיר בשבילי תמיד היה פיאסטה, חגיגה. שירה עשתה לי הרבה טוב בחיים. קשה להיות זמרת עם שני ילדים קטנים, לשיר עד 6 בבוקר ואז להגיע הביתה ולהיות אמא במשרה מלאה. אבל לא הייתה לי ברירה. כשאני עצובה אני שרה. אני אומרת בשירה את מה שיש לי בלב, בין אם זה לקהל, לילדים או לאלוהים".
היום את כבר לא מופיעה בחפלות ואירועים משפחתיים.
"זה בגלל שהגעתי לטופ, לסקסס הכי גדול שיכול להיות. רציתי להשאר ריימונד, המותג, הפרסונה. כל אמן שלא מפסיק בזמן מאבד את היכולת שלו. צריך לדעת בחיים גם מתי לעצור. עובדה שעד היום בזכות זה הקהל מתגעגע אליי ועד היום לא קמה לי מחליפה".
ריימונד. "הגעתי לטופ, לסקסס הכי גדול שיכול להיות" (צילום: אילן בשור)
את לא מרגישה פספוס שלא ניסית לשיר בעברית?
"בשום אופן לא. כי אם הייתי שרה בעברית לא הייתי מה שאני היום. כשאתה שר בשפה שטוב לך בה ואתה מכיר אותה אתה תצליח. למה לי לשיר בעברית? אני יכולה להיות חוה אלברשטיין? לא. אני ריימונד, שיודעת לשיר טוב במרוקאית. אין זמר מזרחי ששר טוב בעברית, זה לא השפה שלנו ולא הצבע. אם הייתי שרה בשפות אחרות לא הייתי הסמל שאני היום בארץ ובארצות ערב".
היית בקשר טוב עם מלך מרוקו המנוח.
"הוא עזר לי מאוד וכאב לי על לכתו. אני מכירה את בנו המלך מאז שהיה תינוק וגם איתו יש לי קשר חם ואוהב. עד היום הוא מזמין אותי להופיע בערבים שהוא עושה ואני מגיעה, מקבלת אירוח כיד המלך ומופיעה שם עם התזמורת המלכותית".
פחות רובוט
למרות השיער הבלונדיני והחיוך האופטימי, החיים לא תמיד זהרו לריימונד. בעלה מוריס נהרג לפני 33 שנה, בדרך להופעה, בדיוק שלושה חודשים אחרי הולדתו של בנם הצעיר אליאל. למרות השנים הרבות שעברו מאז, ניכר שהפצע עדיין לא הגליד לגמרי. "לא רציתי בכלל ללכת להופעה הזאת. לא הרגשתי טוב והיה לי תינוק בבית אז סיכמנו שזאת תהיה ההופעה האחרונה. לצערי, אפילו לא הגענו אליה באותו ערב ארור".ולמרות המחזרים הרבים, בחרת במשך שנים להיות לבד.
"לא חסרים מחזרים, אבל עשרים שנה לא רציתי שיהיה לי אף גבר בחיים. רק בשנתיים האחרונות יש לי חבר ואני מאושרת כמו שלא הייתי זמן ארוך, ארוך מדי".
הוא ידע מי את?
"לא. הכרנו באירוע משותף ודווקא בגלל שהוא לא מרוקאי ולא ידע מי זאת ריימונד היה לי נוח. הוא ממוצא סורי, שצעיר ממני בשלוש שנים, גרוש עשרים שנה עם ילדים גדולים. היום הוא גר איתי וזה הביא את החיים שלי למקום אחר לגמרי".
לא היה לך קשה להכניס גבר הביתה, אחרי כל כך הרבה שנים?
"לא הכנתי את עצמי, אלא פשוט עשיתי את זה. הוא עושה אותי פחות רובוט, יותר צעירה בנפש ולא עוזב אותי לרגע והולך איתי לכל הצגה וטוב לי ככה, טוב לי היום".
גם בעונה החדשה של "סרוגים" את מגלמת אישה שמוצאת אהבה בגיל מאוחר.
"הופעתי שם בשני פרקים בלבד, כי הייתי באמצע פרויקט אחר, אבל היה נחמד מאוד. הטלוויזיה לא זרה לי. כבר זכיתי בפרס האקדמיה על תפקידי ב'חתה יסבח סבח', בו שחקתי לצד יעל ואל תשכח את הפרסומות שאני עושה".
מתוכנן לך עכשיו גם סרט חדש עם הבת יעל.
"נכון, זה סרט עם תסריט מדהים והצילומים יתחילו בקרוב. כיף לי לשחק איתה, אני מרגישה איתה נוח וחופשייה. היא תמיד המומה שאני ממשיכה לעבוד במרץ".
לא היית רוצה להקליט אלבום נוסף?
"בהחלט וזה בדרך, אבל רק במרוקו, שם עומדים לרשותי הנגנים, היוצרים והאולפנים הכי טובים במדינה, שרק מחכים שאבוא. אבל היום אני לא יכולה להיות במרוקו שלושה חודשים, שזה פרק הזמן שלוקח להקליט אלבום. לכ אכין את הכל כאן ואסע להקליט בזמן קצר".
יוצא לך לשמוע למוזיקה ישראלית?
"אני מאוד אוהבת את יהודית רביץ, חוה אלברשטיין ובעז שרעבי. אייל גולן הוא הפתעה טובה לכל אלה שלא נתנו סיכוי בהתחלה .אל תשכח שבמקור הוא ממוצא מרוקאי, אייל ביטון. אני גם אוהבת את שרית חדד, שלדעתי יש לה קול מדהים".
הייתי בטוח שתנקבי בשם של זהבה בן שכן הייתה תקופה שהכתירו אותה בתור היורשת שלך.
"לזהבה היה קול מדהים, ממש אוצר ביד, אבל לא ניהלו אותה טוב ולא היו לצידה אנשים חזקים. אנשים צריכים להבין שיש זמר ויש אמן. אדם יכול להיות בעל קול מדהים ועדיין יישאר אנונימי כל החיים".
איך את מסבירה את ההצלחה שלך?
"הבאתי משהו מעבר לקול. השקעתי בתדמית. הייתי רצינית, אצילית ועם אישיות חזקה. נתתי ערך מוסף ולכן גם הדור הצעיר המרוקאי מכיר אותי.
"40 שנה אני נאמבר וואן אז סימן שעשיתי משהו בחיים האלה. נכון שאני והילדים שלי גם סבלנו בדרך, אבל כולנו הפכנו למה שאנחנו בזכות זה. הם ידעו שאם הם לא היו עוזרים לי כולנו היינו מתמוטטים. אבל היום אני מפצה אותם עם הנכדים ואני מקדישה להם כל זמן פנוי".
לקראת לכתי, ריימונד מבקשת להוסיף דבר מה: "אני רוצה לומר לך תודה".
על מה?
"לא היה ראיון בעשרים שנה האחרונות שכתב בא ומראיין אותי ולא מנסה להוציא ממני מידע על יעל וחוקר אותי עליה. הרי יעל היא ילדה גדולה ויכולה לדבר בשם עצמה, אז למה לעשות לי את זה? זה היה פשוט עושה לי חררה. תודה שבאת ושאלת אותי רק עליי, על ריימונד".
לפנייה לכתב/ת 
ריימונד. "הייתי אצילית ועם אישיות חזקה"
צילום: אילן בשור
מומלצים
