מרכז ליהדות בבית הקפה ששימש את הנאצים

בית הקפה לורנץ שפעל בנווה צדק בתחילת המאה ה-20 היה מקום פופולרי למדי שנהגו לפקוד אותו יהודים רבים, לצד תושביה הגרמנים של השכונה הטמפלרית, שכונתה אז ואלהלה. אך בשנות ה-30 של המאה שעברה האווירה השתנתה. התעמולה הנאצית חלחלה אל המושבות הגרמניות בארץ, ובואלהלה הוזמנה הרטה וילאנד לפתוח סדרת הרצאות בנושא הנאציונליזם הגרמני המתחדש. שבוע לאחר מכן, לקול תשואות, הונף דגל צלב-הקרס על בניין הקונסוליה הגרמנית, הסמוך לבית-הקפה.

באי אותו כנס ודאי לא סברו שכמה שנים מאוחר יותר - בקיץ 1941 - הם יגורשו על-ידי כוחות בריטים למחנות מעצר באוסטרליה. ואם כך, בוודאי ובוודאי שהם אפילו לא העלו על דעתם שכ-70 שנה לאחר מכן ייפתח במקום מרכז לתרבות יהודית. מאחורי היוזמה לשפץ לחדש ולשחזר את המבנה, שהיה שומם עשרות שנים, עומד מכון שכטר למדעי היהדות בירושלים, המנהל את הפרויקט בשותפות עם התנועה המסורתית, מדרשת עיון וקהילת סיני. היום (ד') נערך טקס חנוכת המבנה.

בית לורנץ, העידן החדש. האיורים באדיבות משרד אדריכלים קימל-אשכולות

למבנה שמעתה יפעל כמרכז תרבות יהודית, היסטוריה עשירה. הבית עבר גילגולים רבים, ולמעשה הסיפור שלו הוא במידה לא מבוטלת הסיפור של היישוב היהודי כולו באזור, מסוף המאה ה-19 ועד ימינו.

התה לא היה משהו

בשנת 1886 רכש פרנץ לורנץ הגרמני שלוש חלקות אדמה בשכונה. על חלקה אחת בנה את ביתו - וחנך בו את קפה לורנץ. בית הקפה פעל בקומת הקרקע, באגף הצמוד לרחוב שלוש, ואילו המטבח היה בחדרים המערביים. במסעדה הוגשו שינקן משובח, בראטן ושלושה סוגי בירה: שפאטן, פרנציסקנר ולאובן.

ש"י עגנון אף מזכיר את המקום בספרו "תמול שלשום", ומותח ביקורת על התה הגרוע שהכינו במקום: "ולכשדעתו של אורגלברנד רחבה עליו, מזמין הוא את יצחק לבית הקהוה של לורנץ, שאורגלברנד אינו נכנס לבית הקהוה חרמון, שכל הבריות משיחים שם במנהל, אבל נכנס אצל לורנץ, שרוב הבאים לשם גרמנים ואין להם עסק באפ"ק (=הבנק שלימים יהיה בנק-לאומי), ואף ליהודים שבאים לשם מבקשים נופש מעניינים של עסק. מזמין אורגלברנד לאורחו כוס שכר או כוס פונש, ולעצמו הוא מזמין כוס תה ושותה שתים-שלוש טיפות ומניחה, שהגרמנים הללו שבקיאים בכל דבר, אין יודעים לעשות תה".

לאחר מותו של לורנץ הקים בנו, קורט, קומה שנייה לבית ומאוחר יותר פתח שם אולם ראינוע, שבו הוקרנו סרטים אילמים שלוו בנגינת פסנתר של אחד מתושבי השכונה. בהמשך נפתח במקום קולנוע "קסם", ואחר כך הוקמה במה במקום הועלו גם הצגות.

2010. מרכז לתרבות יהודית

זה היה אולי יכול להימשך, אלמלא תושבי השכונה גילו סממנים לאומניים-גרמנים, ולבסוף הם גורשו ורכושם הוחרם. כשהוקמה המדינה הרכוש עבר לידיה, אבל לא בחינם. במסגרת משא ומתן על השילומים מגרמניה שילמה ישראל מליוני מארקים פיצויים לכל האזרחים הגרמנים שגורשו מכאן - ואלו קוזזו מהסכמי השילומים. בית לורנץ הועבר לידי מינהל מקרקעי ישראל וזה מסר אותו לידי הוועד למען החייל, שהקים במקום מועדון לחיילי צה"ל ואולם חתונות. כשהוקם בית החייל החדש בשנות ה-60, נסגר בית לורנץ ומאז עמד שומם.

קפה הפוך

בית כנסת פלורליסטי ומרכז ללימודי תרבות יהודית. במכון שכטר מצאו את קרן לגסי הריטג', שיחד עם הקהילה המסורתית בלוס אנג'לס העניקו לשיפוץ תקציב של חמישה מיליון דולר. ובשיתוף עם המחלקה לשימור של עיריית תל-אביב החלה דרך ארוכה של שיחזור כל מעקה ובלטה.