להיפרד מהעמימות הגרעינית

מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל שירתה אותה היטב, הפחידה את אויבותיה ואף זכתה לתמיכה של מעצמות המערב. אולם בקרוב היא תידרש לגלות את הקלפים שבידה ולהצטרף למהלך העולמי לצמצום הנשק הגרעיני: עם הזמן חשיבותו פוחתת, וישראל מתקשה יותר ויותר למנוע מיריבותיה לפתח טכנולוגיות גרעיניות. לכן, האינטרס צריך להיות תמיכה מושכלת וזהירה במהלך העולמי.

הנשק הגרעיני היה אולי הדבר הטוב ביותר שקרה לאנושות במאה ה-20. אפשר לומר בלי ציניות שהוא הציל חיי מליונים. בתום מלחמת העולם השנייה לא היה כמעט ספק שמלחמת עולם שלישית תפרוץ בעתיד הקרוב. הקרע האידיאולוגי המתרחב בין המערב לגוש הסובייטי, הטכנולוגיות החדשות והמלחמות והמהפכות שצצו לאחר המלחמה בקוריאה, בוויטנאם, במזרח התיכון, בקובה ובמקומות אחרים, הביאו את העולם פעם אחר פעם לסף מלחמה עולמית. מקלטים אטומיים הפכו לאופנה, ומאמרים לעייפה חוברו על המלחמה שתפרוץ ועל תוצאותיה הנוראות.

הסיבה שזה לא קרה נעוצה בין השאר בהימצאות נשק אטומי בידי המעצמות. החשש הגדול מהשמדה הדדית מובטחת (שנודעה באנגלית בראשי התיבות האירוניים MAD), הביא את המעצמות הגדולות לריסון כוחן ולהגבלת המלחמות לאזורי השוליים ביניהן.

אולם ייתכן שלוחמת החומרים הבקיעים מגיעה לסוף דרכה. חברו לכך מספר גורמים. האחד הוא הזליגה הטכנולוגית למדינות עולם שלישי שחלקן אינן בטוחות ומשטריהן אינם אמינים. בשנים האחרונות, בעיקר כתוצאה מפעילותו של המדען הפקיסטני עבדולקדיר ח'אן, ראינו זליגה מהירה של טכנולוגיות כאלה למדינות סוררות כגון צפון קוריאה, איראן, סוריה ולוב. תהליך זה צפוי להימשך ולהתגבר, ובשלב מסוים אנו עלולים למצוא נשק גרעיני גם בידי מדינות כושלות ששלטונן אינו יציב, שעלולות להשתמש בנשק הגרעיני כאמצעי סחיטה מול יריבותיהן.

ההתפשטות הגרעינית המהירה לעולם השלישי מגבירה גם את החשש מזליגת הנשק לארגוני טרור, בין אם במכוון או דרך השתלטות מחבלים על מתקני גרעין. ארגוני טרור פטורים משיקולים של ביטחון אוכלוסיית המדינה וגם חמקניים יותר. מה הטעם בירי טיל גרעיני על בסיסיו של בן לאדן באפגניסטן כתגובה על פיצוץ מתקן גרעיני בארה"ב? ירי כזה רק יסכן מאות אלפים ואולי מיליונים חפים מפשע שאינם חוסים בצלו, ויש סיכוי סביר שהמחבלים עצמם שוב יחמקו ממנו.

סיבה נוספת לירידת ערכו של הנשק הגרעיני היא שכלול האמצעים נגד טילים שהם, כידוע, הפלטפורמות העיקריות לנשק הזה. כבר כיום יש מערכות הגנה המסוגלות לפגוע בטיל ארוך-טווח מחוץ לאטמוספרה בדרכו למטרה, ובעתיד הקרוב יפותחו אמצעים שיפגעו בטיל עוד בתוך האטמוספירה, באזור המדינה המשגרת ויסכנו את אוכלוסייתה. כך עלול כל ראש חץ גרעיני להפוך לסיכון עבור המדינה המחזיקה בו.

כל אלה לצד קריסת מסך הברזל ושיפור היחסים בין ארה"ב לרוסיה וסין, הופכות את טכנולוגיית הגרעין המלחמתית ממכשיר מועדף לאבטחת המדינה לכלי מסוכן גלובלית.

לחשוף הגרעין לאור השמש

לא ייפלא על כן שבמערב, ובעיקר בארה"ב, נשמעים יותר ויותר קולות גם בימין ובמרכז הפוליטי הקוראים להגיע למצב של "אפס גלובלי" (Global Zero – כשם האירגון המשמש שדולה עיקרית לכך). מעריכים שיש בעולם כיום כ-23 אלף מתקנים והמטרה היא לפרק את כולם, להגיע לעולם נטול נשק גרעיני, ולהטיל פיקוח חמור על חומרים בקיעים.

התהליך ארוך ודורש צעדים לבניית אמון והתקדמות הדרגתית. אף מדינה גרעינית לא תרצה להישאר היחידה שאין לה, וודאי לא לחשוף את עצמה לפגיעת יריבה המצוידת בנשק הנורא. לפיכך הצעד הראשון שאליו מכוון הנשיא ברק אובאמה הוא לחשוף את הגרעין לאור השמש – להציג בפני העולם בפעם הראשונה את מספרי המתקנים, הטילים והפצצות, ולדרוש גם מאחרים לעשות כך.

הצעד הבא הוא אבטחה – להגיע למצב שבו כל המתקנים יאובטחו כיאות ותימנע זליגה כלשהי של חומרים, פצצות וטכנולוגיות אחרות לידי חורשי רעה. לאחר מכן ישאפו היוזמים לצמצום הדרגתי ומקביל של הארסנלים המעצמתיים ואלה של מדינות קטנות יותר, עד למצב של אפס גלובלי.

יש להניח שכהרגלם ימשיכו מנהיגי ישראל לאמץ את גישת העמימות הישנה ויכריזו ש"ישראל לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני לאזור". אפשר עוד להמשיך בכך לזמן מה, אולם בקרוב זה לא יספק. הלחץ הבינלאומי יגבר. לכן יש לשקול מדיניות חדשה לפיה תכריז ישראל שברצונה להצטרף למהלך העולמי, וכאשר אפשר יהיה להוכיח באופן מוחלט כי מדינות כאיראן, סוריה או פקיסטן מפרקות את הנשק שברשותן ומעמידות את החומר הבקיע תחת פיקוח מחמיר, תתחייב גם ישראל לדווח על יכולותיה הגרעיניות ולפרקן בתהליך ארוך, מדורג וזהיר. עם הצטרפותה ליוזמה תוכל ישראל לתרום לתהליך בהתעקשות על מנגנוני אכיפה ופיקוח יעילים, ולהיות ממובילי העולם למאה ה-21.

פרופ' דרור זאבי, המחלקה למזרח-תיכון, אוניברסיטת בן גוריון