לא נס ריחם: בשמים בניחוחות רטרו

עולם הטיפוח מלא בחידושים ובהמצאות, ואין כמעט בית אופנה שיוותר על האפשרות לחדש ניחוח ישן בהזדמנות הראשונה הנקרית על דרכו. אבל האם שווה לזנוח ניחוחות ישנים וטובים? התשובה, לרוב, חיובית. אבל – וזה אבל ענק – שווה להחזיק על המדף, ככה בשביל הפאסון והגיוון, איזה בושם רטרואי מוצלח. הרעננות של הבשמים החדשים אכן מרעננת, אבל גם לחלק מהבשמים הוותיקים יותר על המדף יש קסם, ולרוב גם הרבה יותר נוכחות וחשוב לא פחות – תג מחיר מוזל בפרפומריות. הנה כמה מבשמי הרטרו המוצלחים ביותר לגברים:

פאקו רבאן

העולם, במקרה של הבושם המפורסם ביותר של המעצב הספרדי הזה, נחלק לשניים. אלו שמחייכים בהתרפקות כששמו מוזכר, ואלו שנמלאים תדהמה

 בשמעם שמישהו עוד מעז להתיז עליו את הניחוח הדומיננטי הזה. מה שיפה בפאקו רבאן, שיחגוג בעוד שנתיים 40, הוא הנוכחות הגברית האיתנה והקלאסית שלו, שמתלבשת בול על הרטרוסקסואל החדש. מדובר בקונטרה למטרוסקסואליות, ובגבריות בלוק מחוספס בנוסח עדות וולברין (זיפים ארוכים או זקן. חולצות משובצות סטייל המערב התיכון. כאלה). בקיצור, אתם מוזמנים לחזור ולאמץ גם את פאקו רבאן, לפחות כבושם המשנה בארון.

כל זה נכון בדיוק באותה מידה אבל קצת פחות גם ל: "צאר", מבית ואן קליף וארפל, ו-"לקוסט" לגבר, בבקבוק הפלסטיק הלבן הבלתי-נשכח

פולו ראלף לורן

אולי אחד הבשמים המוצלחים ביותר שנחתו אי-פעם במדפי הסופר פארם. כולו אומר נוכחות ושיק ניו-אינגלנדי, גם מבחוץ (עם פקק הזהב המסנוור והזכוכית הירוקה) וגם מבפנים, עם ריח עמוק, שכאילו אומר בטון שקט ובוטח: "אני שוחה בכסף ויש לי שיערות בחזה". במשפט אחד – הפרפיות האייטיזית בשיאה. לאמץ ויפה שעה אחת קודם.

כל זה נכון בדיוק באותה מידה אבל קצת פחות גם ל: ארמאני לגבר

טומי הילפיגר

ומהאייטיז – לניינטיז. בשנות התשעים יצאו כמה קלאסיקות ניחוחיות לגברים, אבל זו שהכי נהנית מהאווירה של אז, מבלי לזוז סנטימטר לצדדים, הוא מי הקולון של טומי הילפיגר. זה הבושם שהתיז על עצמו בנו של היאפי שהשתמש, 15 שנה לפניו, בפולו הירוק, וכעת חובש בעצמו את ספסלי אחת האוניבסיטאות מליגת הקיסוס. מדובר בניחוח נקי, עם מתיקות מתונה, ששוב נכון וקולע. לגמרי לייק.

כל זה נכון בדיוק באותה מידה אבל קצת פחות גם ל: "סי קיי וואן" לקלווין קליין ו-"פולו ספורט" לראלף לורן

או סובאז'

הבשמים של דיור נולדים מיתולוגיים. ככה זה היה עם דיור הום מלפני כמה שנים, וגם עם ז'ול, ודיון שבאו לפניו. אבל הכי רטרו והכי מיוחד וגברי מבין

 המבחר הוא או סובאז'. הבושם הוותיק הזה הושק לאחרונה מחדש, עם אותו קמפיין ואותה תמונה בדיוק של אלאן דלון, כוכב הקולנוע הצרפתי שהיה הפרזנטור שלו לפני 40 שנים. ואם זה לא האמא של סטייל – אנחנו כבר לא יודעים מה כן.

כל זה נכון בדיוק באותה מידה אבל קצת פחות גם ל: "פרנהייט", גם הוא לבית דיור

בונוס למי שהגיע עד סוף הכתבה: בשמים שאסור בכל פנים ואופן לאמץ מחדש ושיש להשליך מייד לפח אם יש עדיין בבית: ברוט וטבק (איכס) ושיא השיאים של הגועל, מלך מלכי הסכרין והזוועה המתוקה – טד לפידוס. אבוי לאף שמריח ולצוואר שמסתכן בהתזה הנוזלים האלה, שאפילו צוות הבידוק הביטחוני בשדה התעופה של טביליסי לא יעמוד בפניהם. ראו הוזהרתם