אובמה והפצצה: עוד מהפכה?

שרת החוץ הילרי קלינטון חשפה לראשונה בהיסטוריה את מספר ראשי הנפץ הגרעיניים המבצעיים שעומדים לרשות ארה"ב: 5,113. מבין המדינות הגרעיניות היא הראשונה לעשות זאת, כשהשאר מנסות לשמור בסודיות רבה על נתוני הנשק שבידה, ומאידך שירותי מודיעין משקיעים משאבים ומאמצים לגלות למי יש, כמה ומאילו סוגים. למה ממשל אובמה בחר בחשיפה, ולמה עכשיו?

הצעד מצטרף למהלכים קודמים של אובמה במטרה לצמצם את סכנות תפוצת הגרעין בעולם, בכללם ניהול מו"מ ארוך וחתימת הסכם עם רוסיה על פירוק נשק גרעיני: הסכם היסטורי שלראשונה מזה שני עשורים החזיר את שתי המעצמות למסלול של צמצום מאגרי הנשק. תוך שבע שנים יהיה עליהם לעמוד על 1,550 ראשי נפץ בלבד לכל מעצמה, כך שארה"ב תצטרך להצטמצם באורח ניכר.

הממשל נקט בצעד החריג כדי להעביר מסר נחוש: ארה"ב רוצה להוביל את המאבק למניעת תפוצת הנשק ואף להביא לפירוקו תוך מתן דוגמא אישית או לאומית. מסר אחר נועד לאיראן ולתומכיה והוא הצורך לעצור את חתירתה לנשק גרעיני.

כעת מצפה ארה"ב מרוסיה וממדינות גרעיניות אחרות ללכת בדרכה, לחשוף נתונים על מאגריהן, להעמיד את מתקניהן לפיקוח הדוק יותר ובהמשך גם להסכים לפירוק הדדי של נשקם הגרעיני.

השלכות על ישראל

מאז ומעולם ארה"ב התנגדה לתפוצת נשק גרעיני בעולם מתוך חשש שיגברו הסיכויים להשתמש בו ככל שיותר מדינות יחזיקו בו. ישראל הוצאה מהכלל, והיחס למדיניותה הגרעינית היה יוצא דופן. ארה"ב העדיפה להתעלם מהגרעין הישראלי מפני שפיתוחו היה מוצדק נוכח השואה, העוצמות הצבאיות העדיפות של מדינות ערב ואיומיהן החוזרים ונשנים להשמידה.

כשהשמידה ישראל ב-1981 את הכור הגרעיני העיראקי ואותתה שלא תאפשר למדינות קיצוניות, עוינות ומאיימות לרכוש נשק גרעיני, ממשל רייגן שחרר כמה אמירות ביקורתיות ואף הקפיא לזמן מה משלוח מטוסי קרב לישראל, אבל היה מרוצה מהתוצאה. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה אף שיבח שר ההגנה האמריקני דיק צ'ייני את המתקפה והוסיף שאילמלא התרחשה לא היה ניתן לשחרר את כווית מהתוקפנות והכיבוש העיראקיים.

האסטרטגיה הגרעינית החדשה של אובמה עלולה לשנות את הגישה המסורתית האמריקנית לגרעין הישראלי. קלינטון כבר הביעה תמיכה ברעיון של מזרח תיכון נקי מגרעין וביוזמה המצרית לממשו. מזה שנים מנסה מצרים להעלות לסדר היום העולמי את יכולות הגרעין של ישראל מתוך מגמה להביא לגילוי המאגרים שלה, לפקח עליהם, להגבילם ולפרקם. ארה"ב בלמה את המאמצים הללו אך נראה כי כעת היא מוכנה לקבל את העמדה המצרית ואולי לפעול למימושה.

תמימות אמריקנית

אך האסטרטגיה הגרעינית של אובמה מסוכנת ובעייתית, יש בה מידה מסויימת של תמימות ואידיאליזם חסר בסיס. מדינות כמו איראן אינן מתרשמות כלל מהרצון הטוב של ארה"ב וממחוותיה.

העמדה האמריקנית מתעלמת כליל מחולשת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני והמוסדות המפקחים על ביצועה. בחסות האמנה, מדינות כמו עיראק ולוב פיתחו תשתיות לייצור נשק גרעיני. בשנים האחרונות גם איראן עושה זאת. אמנם ארה"ב מציעה עכשיו לאפשר ביקורי פתע של מפקחים ולהעניש מדינות סוררות, או כאלה שירצו לפרוש מהאמנה. אבל ברור שהדבר לא יאושר. אמנות מושגות בקונצנזוס, ומספיק שכמה מדינות כמו סין ואיראן יתנגדו, כדי להכשיל את השינויים הדרושים.

האסטרטגיה האמריקנית החדשה מטשטשת גם את האבחנה בין עצם ההחזקה בנשק גרעיני לבין טיב הממשל שמחזיק בו. הבעיה היא לא עם הנשק שבידי ארה"ב, בריטניה, צרפת, הודו או ישראל. הבעיה העיקרית היא עם ממשלים אוטוריטריים, קיצוניים, אלימים ומאיימים כמו איראן, שמאיימת להשמיד את ישראל ולהפוך את כל המשטרים במזרח התיכון לאסלאמיים קיצוניים.

הדיון במזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני פירושו עיסוק בלעדי בתוכנית הגרעינית הישראלית. איראן לא תחדל מחתירתה לרכוש את הנשק, והעיסוק בישראל ישרת רק את מטרותיה כשיסיט במידה מסויימת את תשומת הלב ממה שהיא עצמה עושה. יתר כל כן, התמקדות בנשק גרעיני מתעלמת מסוגי נשק אחרים להשמדה המונית כמו נשק כימי וביולגי, שחלק מאויבות ישראל מחזיקות בו.

את חזון המזרח התיכון הנקי מנשק גרעיני חשוב וראוי לבנות, אבל ניתן יהיה לממשו רק לאחר שכל שכנותיה הקרובות והרחוקות של ישראל, כולל איראן, יגיעו איתה להסדרי שלום יציבים, יצמצמו את צבאותיהן וישמידו את מאגרי הנשק ההמוני שבידן.

בשלב זה לא ניתן להפריד את סוגיית הנשק הגרעיני מהסוגיות הכבדות האחרות של שלום ומלחמה במזרח התיכון. אם ממשל אובמה ייפול במלכודת המצרית והזרקור יוסט לעבר התוכנית הגרעינית הישראלית, יתווסף מוקד מתיחות ליחסי ארה"ב ישראל, והממשלה תצטרך לחשב היטב את צעדיה בתחום הרגיש ביותר היום ביחסים הבינלאומיים.

פרופ' גלבוע מרצה למדעי המדינה ותקשורת וחוקר בכיר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.