האם מגיע לכם שכר על שעות נסיעה?

אורן הוא מורה לחלילית. לאחרונה מצא עבודה בחברת "חליליתוש", וסגר איתם על מערכת שעות קבועה ללימודי חלילית, במוסדות חינוך שונים. בימים מסויימים מלמד אורן שיעור אחד בתל אביב, מ-8 עד 9, משם הוא נוסע ליפו לשיעור שמתחיל ב-10 ומשם לחולון, לשיעור שמתחיל ב-13.

בימים שכאלו, אורן יוצא מהבית ב-7 וחוזר ב-15, אך מקבל שכר על 3 שעות עבודה בלבד (שלושת השיעורים). "חליליתוש" לא מוכנה לשלם לאורן שכר על שעות הנסיעה שלו ממקום למקום, בטענה שאלו שעות חופשיות של אורן, בהן הוא אדון לעצמו ואינו נמצא בעבודה.

"עומד לרשות העבודה?"

במאמר זה נדון בשכר שמגיע או לא מגיע לעובד על השעות בהן נסע לעבודה, או במהלכה. זאת להבדיל מנושא החזר הוצאות נסיעה, שזו חובה חוקית אחרת, שבה עומדת חליליתוש כנדרש (22.70 שקלים ליום עבודה בפועל, או לחילופין עלות חודשית של "חופשי חודשי" מוזל. וכשעובד נזקק ליותר מאוטובוס אחד, הוא מקבל החזר בהתאם, זאת כל עוד נסע באוטובוס הנוסף לפחות 3 תחנות).

על מנת לקבוע האם לאורן מגיע שכר על השעות שבהן בילה בדרכים, יש תחילה להבין מתי תיחשב שעה מזמנו של עובד כשעת עבודה, המחויבת בתשלום לפי החוק. לשם כך נפנה לחוק שעות עבודה ומנוחה, המגדיר שעת עבודה כ"זמן שבו עומד העובד לרשות העבודה".

האם בשעות הנסיעה אורן נחשב כמי שעמד "לרשות" חליליתוש? נכון להיום, החוק אינו מבהיר מפורשות מתי בדיוק ייחשב העובד "כמי שעומד לרשות העבודה", ובעניין זה עלינו לפנות לכללים שונים שנקבעו על ידי בתי הדין בעבר. בהתאם, ניתן לחלק את המצב המשפטי כיום, בגדול, לשניים.

הזמן שלוקח לעובד להגיע למקום עבודתו, אינו מוכר כשעת עבודה המחייבת תשלום, ואורן לא יקבל שכר בגין הזמן שלקח לו להגיע מביתו לשיעור הראשון, או מהשיעור האחרון בחזרה לביתו.

כמובן שבמקרים ספציפיים, שבהם הצדדים מסכימים ביניהם שהשכר ישולם לעובד מרגע יציאתו מהבית, ההסכמה החוזית גוברת, וקיימים גם ענפים ספציפיים, שבהם חל הסכם קיבוצי העוסק בנושא, וניתן למצוא בו הוראות החלות על עובדי אותו ענף (למשל, ענף הבנייה, שבו במקרים מסוימים הקבלן מחוייב לפצות את עובדיו גם עבור זמן הנסיעה הארוך שלהם לעבודה).

בעניין זה כדאי לדעת, שגם כשזמן הנסיעה לעבודה אינו מזכה בתשלום, הרי שאם בשלב מסויים מקום העבודה מתרחק, והעובד נאלץ לנסוע מרחק רב יותר משהיה רגיל לו, אזי יכול העובד לטעון, בנסיבות מסויימות, שחלה הרעה בתנאי עבודתו, ולבצע התפטרות בדין מפוטר (במידה והתנאים לא ישופרו לשביעות רצונו).

לגבי הזמן שלוקח לאורן לעבור מבית ספר לבית ספר, השאלה היא קצת יותר מורכבת: האם עובד שנוסע בתוך זמן העבודה, נחשב כמי שעומד "לרשות מעסיקו" בשעות אלו, וזכאי בגינן לתשלום שכר?

בעניין זה השאלה המרכזית היא, האם הנסיעה היא בתפקיד. ישנן עבודות המחייבות את העובד לנסוע ממקום למקום, מספר פעמים ביום. כך למשל שליח, או טכנאי טלוויזיה, מחויבים מתוקף תפקידם לנסוע מלקוח ללקוח, ולא ניתן לטעון שלא עמדו לרשות המעסיק באותן "שעות מעבר". זוהי מהות עבודתם.

גם עובד המתייצב בבוקר במפעל, ומשם נשלח על ידי המעביד ל"סידורים" שונים - הרי שמאחר והוא עומד לרשות המעביד עד לסיום יום העבודה, יש לשלם לו שכר עבור כל השעות, גם אם בחלקן רק עבר ממקום למקום.

ומה קורה כשלא ברור אם הנסיעה היא "בתפקיד" או לא? כרגיל, קיימים מקרים רבים "אפורים", בהם המעסיק טוען שהנסיעה אינה בתפקיד, כי העובד עומד בזמן זה "לרשות עצמו", ואילו העובד טוען מנגד, שהוא מבצע את הנסיעות רק לצורכי עבודה ועל כן יש לשלם לו עליהן. הנה מספר דוגמאות:

מעסיק שדורש מהעובדת שלו לאסוף עובדים נוספים בדרכה לעבודה, והיא מוצאת עצמה בכבישים בכל יום במשך שעה נוספת, מעבר לשעות העבודה ולדרך ה"רגילה" שלה – תוכל לדרוש תוספת שכר על השעות הנוספות בהן עמדה לרשות מעסיקה.

כשעובד, שנוסע הביתה בהסעה המאורגנת של המעסיק, מסיים את משמרתו, "מעביר כרטיס" וערב ערב נאלץ להמתין בסבלנות לעובדים שנוסעים איתו בהסעה שעה תמימה, עד שייסגרו קופה, ינעלו את כל הדלתות וכולי - הוא יכול לדרוש שהעיכוב הקבוע בהגעתו הביתה ייחשב כשעת עבודה (כמובן בהתאם להסכמה עם המעביד שאין דרך חזרה אחרת לנסוע, ושהוא חייב להמתין).

ומה הדין לגבי רינה, שנדרשת לסדר תצוגת מוצרים של החברה בה היא עובדת, במדפים של חנויות קוסמטיקה שונות. רינה משתכרת שכר מינימום, והיא עוברת בכל יום מחנות לחנות, לפעמים גם 4 ו-5 חנויות ביום. בסוף החודש רינה מקבלת תשלום רק בגין השעות שבהן סידרה תצוגות בפועל, ולמעשה מפסידה חלק ניכר משכרה החודשי (שכן בפועל עבדה הרבה יותר שעות). יתרה מכך, רינה מגיעה למצב שבו אינה משתכרת אפילו שכר מינימום (עבור כלל השעות שבהן עמדה לרשות מעסיקה), מה שמביא את החברה בה היא עובדת לכדי עבירה פלילית.

ומה לגבי יוסי, עובד חברת סיעוד, שנוסע בכל בוקר מביתו לסעוד קשיש אחד, וממנו לקשיש הבא, וכך הלאה? האם ניתן לומר שבזמן שעבר מבית לבית, באוטובוסים וברגל, הוא "עמד לרשות עצמו" ולכן לא זכאי לשכר עבודה על שעות אלו?!

כשרינה ויוסי למיניהם אינם מקבלים שכר בגין שעות הנסיעה, הדבר מקומם ביותר, אך לצערנו הרב החוק היבש אינו מחייב את התשלום מפורשות. מעסיקיהם של רינה ויוסי יכולים לטעון שמבחינתם, מדובר בנסיעה של העובדים לעבודה וחזרה, שוב ושוב (כאילו עבדו בארבעה מקומות עבודה שונים ביום), ולכן אין זה מחובתם לשלם על זמן הנסיעות.

הצעת חוק: שעת נסיעה תיחשב לחצי שעת עבודה

עמותת "ידיד", שקיבלה פניות שונות מסוג זה, החליטה ליזום הצעה לתיקון חוק שעות עבודה ומנוחה, אשר תשים קץ לסימני השאלה ולפרשנויות השונות. ההצעה, כך נמסר, אמורה לעלות על שולחן הכנסת בהקדם, ובאם תתקבל, תחייב את המעסיקים לשלם לרינה וליוסי, על כל שעת "מעבר" שכזו, לפחות חצי מהשכר הרגיל שלהם.

בדברי ההסבר להצעת החוק מדגישים, כי ההצעה אינה באה להרע את תנאיהם של נהגים או טכנאים (אשר נוסעים הרבה, ומקבלים כיום שכר מלא גם על שעות אלו), אלא להיפך: המטרה היא רק להיטיב עם העובדים שעדיין לא הוכרו כזכאים לכך.

כמו כן מוצע לקבוע, ש"זמן המעבר" לא ייחשב כהפסקה, אלא כשעת עבודה לכל דבר, מה שיטיב עוד יותר עם העובד, שמעתה לא ייחשב כמי שיצא להפסקה בזמן שנסע ממקום למקום, ויהיה זכאי גם להפסקת רענון, כאחד האדם.

כל עוד ההצעה לא הפכה לחוק, יש לבדוק את נסיבות המקרה הספציפי, כדי להכריע האם העובד יהא זכאי לתשלום בגין שעות הנסיעה, או לאו. כך למשל, יש להבחין בין מקרים כגון אלו שתוארו (רינה ויוסי), לבין מקרים בהם העובד מרוויח שכר שעתי גבוה, והמעסיק כבר גילם מבחינתו בתוך השכר את זמן הנסיעות של העובד. 

דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.