שילוב חרדים באוניברסיטאות: התוכנית תצליח?
תוכנית חדשה של המועצה להשכלה גבוהה נועדה לאפשר לחרדים להשתלב לאחר לימודיהם בשוק העבודה. פרופ' בן-דוד סבור כי התוכנית לא תפתור את הבעיה: "על מנת לאפשר להם להתמודד באמת במשק המודרני צריך להנחיל בשלב הרבה יותר מוקדם את מקצועות הליבה, בדגש על המדעים"
למועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) יש תוכנית חדשה לפיה יצטרפו 3,000 תלמידים חרדים למוסדות הלימוד האקדמיים ו-750 תלמידים חרדים למכינות קדם אקדמיות. מדובר בניסיון להגביר את השתלבות החרדים במוסדות להשכלה גבוהה, במטרה להגדיל את יכולתם להשתלב בשוק העבודה. התוכנית, שגובשה על ידי מנואל טרכטנברג, ראש הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) במל"ג, מהווה חלק מתוכנית חומש ראשונה שמתגבשת כעת במל"ג ושתיחשף בתוך כמה חודשים.
על פי המתווה המתגבש, ייקלטו הסטודנטים במוסדות לימוד ייעודיים לחרדים שפועלים כיום בירושלים ובבני ברק, וכן במוסדות נוספים שכבר פתחו את שעריהם לחרדים ומעוניינים להרחיב את המגמה הזו. התוכנית צפויה להתמקד בתחומי לימוד שיאפשרו לתלמידים להשתלב בשוק העבודה, דוגמת עבודה סוציאלית, קלינאות תקשורת, ייעוץ חינוכי, מנהל חינוכי, סיעוד וכדומה.
לא הכל תמימי דעים ביחס ליכולתה של תוכנית זו לפתור את בעיית חוסר התעסוקה המתרחב במגזר החרדי. פרופ' דן בן-דוד, מנהל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל וחבר החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת ת"א, סבור כי התוכנית היא "לא יותר מטלאי". אמנם הוא מסכים עם הטענה כי אחד הגורמים לשיעור התעסוקה הנמוך של אוכלוסייה החרדית, הוא ההשתתפות הנמוכה שלה בהשכלה הגבוהה, עם זאת, לתוכנית החדשה אין אפשרות, לדעתו, לספק פתרון אמיתי לבעיית שיעור התעסוקה הנמוך בקרב מגזר זה.
ממחקר שנערך באחרונה במכון טאוב שבראשו הוא עומד, "דו"ח מצב המדינה - חברה, כלכלה ומדיניות 2009", עולים ממצאים מטרידים במיוחד. כך למשל עולה, כי שיעור הגברים החרדים בגילאי 35-54 שאינם עובדים, זינק בתוך שלושה עשורים פי-3 ל-65%. לדבריו, כדי שהבוגרים העתידיים של האוניברסיטאות יוכלו להשתלב בשוק התעסוקה, עליהם להתחיל בלימוד מקצועות הליבה, בדגש על מדעים, כבר בחינוך היסודי והעל-יסודי.
"נתחיל מזה שהתוכנית חשובה, אך לא צריך להפריז בהישגים שיהיה בכוחה להשיג. האוכלוסייה החרדית גדלה בקצב עצום ואנחנו מעוניינים שתהיה לה היכולת להשתלב בתעסוקה במשק המודרני. אמנם חשוב שהם ילכו לאוניברסיטה, אך השאלה היא מה הם ילמדו ועם אילו כלים הם יגיעו, לנוכח העובדה שהם כלל לא לומדים מקצועות רבים", הוא מסביר.
"דרושים אנשי מדע והיי-טק"
כאן נכנס נתון נוסף שעולה מהדו"ח - אם יימשכו השינויים שחלו במהלך העשור האחרון בלבד, 78% מתלמידי בתי הספר היסודיים ישתייכו בתוך 30 שנה בלבד לזרם החינוך החרדי או הערבי. בפועל, רוב התלמידים החרדים, בשונה מתלמידי מערכת החינוך הממלכתית, כמעט שאינם מחויבים לתוכניות הליבה ולמקצועות היסוד של מערכת החינוך הממלכתית.
"אנחנו נצטרך רופאים, פיזיקאים, אנשי היי-טק, מקצועות שדורשים השכלה טכנית-מדעית-מתמטית ברמה הכי גבוהה בעולם. אם אין להם את זה - גוזרים עליהם להיות לכל היותר עורכי דין או עובדים סוציאליים. אני לא מבטל את זה, אך הם צריכים להיות חלק מהחברה המודרנית, עם אנשי מדע והיי-טק", מסביר בן דוד.
"תוכנית זו היא לא הפתרון, היא רק חלק מהפתרון. הפתרון האמיתי הוא שהם יוכלו לטעום מכל מה שהאוניברסיטה תוכל להציע. נכון להיום, הם לא יוכלו להתמקד במקצועות מדעיים ומתמטיים מכיוון שאין להם את הידע הנדרש. התוכנית מסתכלת על סוף הדרך בלי שהמשפך - מערכת החינוך היסודית והעל יסודית - יורחב. משום כך מגבילים את הסיכויים שהתוכנית באמת תועיל לחברה".
החשש, אומר בן-דוד, הוא ש"אם הילדים החרדים לא יתחילו כבר עכשיו לקבל את ההכשרה המתאימה בתחומי יסוד - הם אבודים, וכשיגיעו לאוניברסיטה הם יהיו מוגבלים בתחומים שיוכלו לבחור. אז נשים 'וי', יהיה להם תואר אקדמי, השאלה היא במה?".
תוכניות ייעודיות לחרדים
נכון להיום קיימים שני מוסדות השכלה גבוהה המיועדים לחרדים - מכללת בני ברק החרדית והמכללה החרדית בירושלים. לצד אלה קיימים כמה מוסדות נוספים, שמציעים תוכניות ייעודיות לחרדים. על פי נתוני הות"ל, השנה לומדים כ-2,000 סטודנטים חרדים ועוד כ-2,000 במכינות, כשהיחס הוא 80% נשים לעומת 20% גברים באוניברסיטאות. במכללות היחס הפוך: 38% נשים, לעומת 62% גברים.
מה ניתן ללמוד מהתוכניות הקיימות ללימודים אקדמאיים למגזר החרדי?
"מה שקורה שם מוכיח את מה שאמרתי - אין פנייה למקצועות מדעיים ריאליים. מגבילים את מה שההשכלה יכולה לתת לסטודנטים, בגלל שאין להם הכנה מתאימה. אם הם לא מגיעים עם הידע המתמטי והמדעי הדרוש - הם לא יוכלו להתמקד בתחומים רבים".
מה כן צריך לעשות כדי לשנות את המגמה?
"לשדרג בצורה משמעותית את החינוך היסודי והעל-יסודי בחברה החרדית. צריך ללמד תוכנית ליבה ברמה הכי גבוהה בעולם המערבי, שכוללת מתמטיקה, מדע, מחשבים ואנגלית. בפועל אין כמעט גברים חרדים שלומדים 5 יחידות במתמטיקה, אז איך אפשר לצפות שיוכלו להגיע לתחומים הריאליים? אם מדברים על אנשים שישתכרו בכבוד, שיוכלו לעשות דברים שהמשק זקוק לו, הם צריכים לבוא עם ארגז הכלים. אנו צריכים את היכולת הפוליטית להגיד לילדי ישראל ולהוריהם: 'יש דברים שאתם צריכים ללמוד אם אתם רוצים סיכוי להצליח בעולם המודרני'".
ליבת הלימודים בישראל – בתחתית
לבן-דוד יש גם ביקורת רבה על החינוך בישראל בכלל: "ליבת הלימודים בישראל נמצאת בתחתית העולם המערבי. לא רק החרדים יתקשו להתמודד בשוק התעסוקה - גם כל השאר יתקשו. החינוך הממלכתי והממלכתי דתי מדורגים מתחת לכל מדינות המערב. כך גם תוכנית הלימודים בתחומי הליבה וההישגים שלנו בעשור האחרון. הנתון הזה מדהים משום שזהו קרש הקפיצה שאנחנו נותנים לילדים שלנו והוא ירוד; קל וחומר כשמדברים על ילדים במגזר החרדי, שכלל לא לומדים את הדברים הללו".
לדברי יעל כפרי, מתוכנית המשרד בשירות הקהילה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, כאשר מבקשים חרדים להשתלב במוסדות להשכלה גבוהה, ניצב בפניהם חסם משמעותי והוא תעודות הבגרות הנדרשות. הבעיה העיקרית לדבריה, היא היעדר פיקוח וחובת דיווח מצד מוסדות הלימוד החרדיים למערכת הממלכתית.
"משרד החינוך מפרסם נתונים אודות מערכת החינוך החרדית המתייחסים לכמחצית עד שני שלישים מהילדים החרדיים, בעוד ששאר הילדים לומדים במוסדות חרדיים שאין להם איתור ברור ולכן קשה לדעת לאיזו תוכנית לימודים הם כפופים", היא אומרת.
"התפתחה מערכת שלמה של לימוד שבפועל המדינה לא אוכפת בה כלום - מה לומדים, מי מלמד, או איך מלמדים", אומרת כפרי. "הדבר נכון גם כאשר מדובר במסגרות חרדיות שמחויבות ללמד את מקצועות הליבה, כגון אנגלית, מתמטיקה, מדעים, היסטוריה, ספרות, אמנות וחינוך גופני". לדבריה, שם הפיקוח מסתמך על דווחי בתי הספר, ולכן זהו לא באמת פיקוח.
בבחינה של האוכלוסייה החרדית כפרי מבדילה בין הבנים החרדיים, שברובם לא לומדים מקצועות ליבה ולא נבחנים לבגרות, לבין הנשים, שהן המעמד המפרנס בדרך כלל ושרובן לומדות. ההבדל לדבריה, נעוץ בכך שהבנים בגילאי התיכון לומדים בישיבות שהן במעמד פטור ואין בהן לימודי חול בכלל, לעומת הבנות שלומדות במסגרות בית ספריות. משום כך, בעיית פערי המידע חמורה יותר אצל הגברים החרדים.
כפרי מסבירה, כי מוסדות החינוך החרדיים מתחלקים לשתי קבוצות: הראשונה, בתי ספר מוכרים לא רשמיים, שמחויבים ללמד 75% מתוכניות הליבה לכל הפחות, וזוכים לתמיכה מהמדינה בשיעור של 75% מהתקציב המוענק לבתי ספר ממלכתיים. השנייה, מוסדות פטור ישיבתיים, שממומנים בשיעור של 60% מכוח חוק, ולא חלה עליהם כל חובה ללמד מקצועות ליבה, ולא חל עליהם כל פיקוח.
לדבריה, בשנים האחרונות יש נהירה החוצה של תלמידים גברים מהמוסדות המוכרים הלא רשמיים אל מוסדות הפטור הישיבתיים. הסיבה העיקרית לתנועה הגדלה לעבר מוסדות הפטור, היא התנגדות לתוכניות הליבה. "מאחר שבהסדרים פוליטיים וחקיקה, זרמי החינוך הבולטים נכנעו ל-75% לימודי ליבה, הקהל בוחר ברגליים ועובד למוסדות הפטור, שם לומדים רק לימודי קודש". בשורה התחתונה, לדבריה, התיכון החרדי לבנים הוא ישיבה קטנה, שלא חייב על פי חוק בלימודי ליבה.
פרופ' עמי וולנסקי מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, שערך מחקר בנושא ביקוש להשכלה גבוהה בתוך מגזרים, מציין כי בשנים האחרונות דווקא מתגבר עניין בקרב האוכלוסייה החרדית לפנות ללימודים הגבוהים ולהשתלב בשוק העבודה. "אנחנו לא יודעים מה ההיקפים המדויקים, אבל העניין של חרדים בהשכלה הגבוהה הולך ומתרחב, וזו מגמה שצריכה לזכות לחיבוק מהחברה הישראלית".
לדבריו, הדבר מתבטא בעיקר בלימודים לנשים, שהן המעמד המפרנס, אך גם אצל הגברים. "מתחת לפני הקרקע יש לחץ ודרישה לרכישת השכלה וללימודי חול כי מבינים שאין פרנסה", הוא אומר.
כפרי מציינת שכבר יש בנמצא תוכניות מיוחדות המאפשרות לחרדים, כמו גם לעולים חדשים וערבים, להגדיל את לצלוח את החסמים ולהגיע לאוניברסיטאות, אך מדובר במספרים זניחים. "יש לימודי חול בשוליים", היא אומרת, "אך אין איך לבדוק את המספרים. בכל מקרה מדובר בקבוצות קטנות".
לפנייה לכתב/ת 
