מישהו עוד מאמין לגולדסטון?

"התנגדתי לגזענות כל חיי, אבל זה היה החוק באותם ימים", אמר השופט שדן למוות עשרות בני אדם, צבע עורם שחור, צבע עורו לבן. החוק הוא חוק האפרטהייד בדרום אפריקה, ששירת את ההפרדה הגזעית המתועבת בין שחורים ללבנים. השופט הוא "צדיק הדור" וצדיק האומות המאוחדות שנשלח לחקור "פשעי מלחמה" שביצעו לכאורה צבאה והנהגתה של מדינת ישראל במבצע עופרת יצוקה.

הנה אם כן מקרה מבחן מוסרי: ריצ'רד גולדסטון מול חיילי צה"ל. הוא, יושב בחליפה ועניבה במיזוג אוויר של בית הדין ביוהנסבורג או פרטוריה. הם, חיילי צה"ל, מזיעים ויורקים דם תחת אש מחבלים ומלכודות מטענים בעזה.

הוא צריך לגזור את דינם של בני אדם המובאים לפניו אזוקים, ללא נשק, נשמרים בידי סוהרים וכפופים לחוקי ממשלה גזענית כשזמנו בידו חייו לא מאויימים ורק מצפונו עומד בין חייהם למותם של הנידונים. חיילי צה"ל בעזה צריכים לקבל החלטות מהירות שמשמעותן חיים או מוות תוך סיכון חיים מול אש אויב.

הוא כפוף לחוקי הגזע וצריך להחליט עם עצמו כיצד לנהוג מבחינה מוסרית. הם כפופים לקוד האתי של צבא הפועל תחת החלטות בית המשפט העליון של מדינה דמוקרטית וצריכים להחליט על מוסר הלחימה שלהם על הרקע שבו גדלו וחונכו.

וברגע האמת של החלטה על חיים או מוות, מכריע השופט "המוסרי" לדון למוות עשרות בני אדם, אסירים של משטר גזעני שלו "התנגד כל חייו", לפי דבריו ל-"7 ימים" של ידיעות אחרונות שחשף את הפרשה.

גולדסטון מודע לכך ששירת מדינה גזענית, חוקי גזע שבהם שחורים מוצאים להורג על עבירות שלבנים לא היו נתלים בעוונן, והוא ביצע את ההחלטות הבלתי מוסריות שהביאו למותם המיידי של עשרות, רק בגלל ש..."זה היה החוק באותם ימים". אלה טיעונים דומים לטיעונים של הפושעים הנאצים במשפטי נירנברג: "ביצענו פקודות".

מדוע בחר לשתוק

במשך חודשים התלבטו בישראל איך להשיב לחקירה ולממצאים של גולדסטון. נערכו תחקירים של הטענות שהעלו תושבי עזה וארגונים אחרים, חלקן נטענו מול קני הרובים של חמאס. אבל עכשיו מתברר שהעבודה הייתה לשווא. לא בגלל העובדות, אלא בגלל עולמו המוסרי של השופט גולדסטון.

בית המשפט העליון בישראל קבע בפסק דין כפר קאסם את ההלכה המוסרית שעל פיה מחונכים חיילי צה"ל לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל, פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה "אם הלב אינו אטום". אבל השופט הנכבד שידע לאתר "פשעי מלחמה" על סמך עדויות של צד אחד בלבד, לא היה מסוגל לעמוד על דעתו המוסרית נגד חוקי הגזע ולמנוע הרג של בני אדם בהחלטות שהוא עצמו קיבל. אסירים שהיו מסוגלים אולי להוכיח את חפותם ולהגן על חייהם אם היו חיים תחת שלטון אחר. המחשבה הזו לא ניקרה במוחו של גולדסטון אז בשנות האפרטהייד, והיא לא ניכרת בהבנתו את מעשיו כיום. ליבו היה אטום.

הטיעונים של גולדסטון כיום עלולים ל"הצדיק" בדיעבד גם את פעולות החמאס בעזה. ירי בברכיים, חיסול מתנגדים פוליטיים ושימוש באזרחים כבמגן אנושי. אלה ה"חוקים" שנהוגים בעזה, ואם אלה חוקי המקום, במה אשמים מי שביצעו אותם? הוא עצמו הרי ראה את הצילומים ואת העדויות ובחר להתעלם. אם אלו החוקים, הרי על פי השקפת עולמו מי שמבצע אותם רק "מבצע" ולא חייב לעולם דין וחשבון מוסרי על פשעי מלחמה.

רמת המוסר של השופט (היהודי יש להזכיר) מעמידה בספק עמוק את יכולתו להבין את מה שהתרחש בגבול עזה במשך שמונה שנים ובמבצע עופרת יצוקה בפרט. על הבסיס הערכי שלו אישית אי אפשר להסביר לו את העוול המוסרי שהדו"ח שלו גרם ונראה שאי אפשר יהיה לשכנע אותו במציאות שבה מתמודדת ישראל בלחימה בעזה ובאירועי עופרת יצוקה בפרט.

עכשיו ברור אולי מדוע בחר גולדסטון לשתוק מאז פרסום הדו"ח שלו.

התליין שם על ראשו שק שחור לפני שהוא מבצע את גזר הדין. יש אומרים - כדי שהנאשם לא יזהה אותו, ויש אומרים - מחמת הבושה על המקצוע שבחר. אולי הוא פשוט מבקש למנוע מעצמו לראות מה הוא גורם למי שהחבל כרוך על צווארו.