עסקנים נמאסתם
"העסקנים החרדים מתלהמים כדי להראות לשולחיהם כי הם פועלים עבורם. אך למעשה, הגָפְנים זקוקים לגזית ולחולדאי כחמצן לנשימה". אסף וול בעד החרדים ונגד מנהיגיהם
לא היו ימים טובים לדוברי הציבור החרדי, כימי חולדאי וגזית. ניצבים הם כעיר מבצר, כעמוד ברזל וכחומות נחושת בין העומדים לכלותם לבין צאן מרעיתם. קחו דוגמא מייצגת בדמות הרבנים אייכלר ודרעי. הללו הפיקו קאמבק מרשים ביותר. מתהומות גנזי 'פופוליטיקה' של שנות ה-90, קמו השניים לתחיה כצמד זקני האלמוות מהחבובות. מעל כל גבעה תקשורתית הם מריעים בשופרותיהם ומייעצים כיצד יש לדבר עם החילונים (בשפה שרק הם מבינים).
הר' אייכלר לדוגמא, מציע לתקוף את החילונים בכל הכח. לפרסם שחיתויות של חילונים. גאוני נכון? אין ספק שציבור הכופרים הרחב ישמח לקרוא על פרשת הולילנד ב"יתד נאמן".
לעומתו מגלה דרעי יצירתיות רבה יותר. הוא מציע להקים "מכון ... שיעשה עבודות מחקר מאוזנות ויציג את הנתונים האמיתיים". כלומר, ללהטט בנתונים, עד שכל החילונים מיד יפלו שדודים ויזעקו ז' פעמים: "ה' הוא האלוהים!". כך גם זעקת הר' גפני כלפי חולדאי שעוד תחקק כמופת רטורי: "מי הוא בכלל? אני מממן אותו!".
ללא שמץ של ציניות, לבי על הציבור החרדי שאלו "מסבירניו". הנהגת העסקנים החרדית שוב גוררת את החרדי הממוצע לפינה חסרת מוצא. כעת נאלץ אותו ממוצע, לשלם את מחיר של עסקניו שיכורי הכח. כל עוד הניחו לחילונים לנפשם, נשמר השקט פחות או יותר. כעת, בעקבות פרעות האם המתעללת, קרבות החניונים, מאורעות אינטל ומערכת העצמות היבשות הוא נאלץ לשלם. בדיוק בנקודה זו, מתגייסים דובריו. אך לא על מנת לסייע לו, אלא כדי להציג עצמם כאחיו גיבורי התהילה.
במאמר מוסגר - אין זה טור ביקורת על הציבור החרדי. להיפך. אולי דווקא כאן המקום להציג זווית אחרת על "החרדי הממוצע". זה שאינו אייכלר או ח"כ גפני.
אני פוגש בו לא פעם, ב"חרדי הממוצע". עלי להודות שלמעט קומץ המוציא לו שם רע, רחוק הנ"ל מתדמית ה"תולעים" שהודבקה לו ברשעות. למשל, הסטודנטים החרדים שאני מלמד במסגרות חילוניות, רחוקים מלהיות עצלנים. למעשה הם עולים כמעט בכל תחום לימודי על מקביליהם החילונים.
"החרדי הממוצע" גם אינו באמת מעוניין בכישלון המדינה הציונית. נכון, הוא ימלמל כמס שפתיים משהו על זה שהרצל רצה להתנצר. אבל אם לא היו דופקים לו את השידוכים, יש מצב שבכלל היה מתגייס. לא מפני שהוא ציוני, אלא בגלל שבגיל 18 גם הוא מחפש אקשן. במובנים מסוימים הוא אפילו קצת שמח כשהחילונים מצילים אותו מעצמו.
אלא שכרגיל מסובבים העסקנים לא רק אותו, אלא גם את מנהיגיו הרבנים. כל הדוברים והמסבירנים הנזכרים, אינם מעוניינים לקרב את החרדי לחילונים. נאומיהם החוצבים מכוונים לשתי מטרות אחרות:
ראשית, כדי לשלוט בעדרי ה"ממוצעים" - רכושם האלקטורלי הפרטי - באמצעות הפחד. שחס ושלום לא יבריזו להם מהשטייטל. הרי אברך היוצא לעבודה משתחרר מתלותו הכלכלית בהם. אדרבה, בעוד זמן לא רב יֶחַזְרו האברכים הלומדים, על פתחי "הנושרים" אל שוק העבודה. לכן מנפנף גפני בידו השמאלית כלפי חוץ במספרי החרדים העובדים. אך פנימה, בימִינו, הוא עושה הכל כדי לתייגם כסוג ג'.
שנית, העסקנים מתלהמים כדי להראות לשולחיהם כי הם פועלים עבורם. למעשה, הגָפְנים זקוקים לגזית ולחולדאי כחמצן לנשימה. אחרת כיצד יצדיקו את קיומם?
לסיכום, נראה כי קיים קונפליקט פתיר בהחלט, בין העם היושב בציון לבין הציבור החרדי. החרדים מעוניינים לעבוד והמשק הישראלי זקוק להם. מה הבעיה אם כך? שהעסקנים לא יוותרו בנקל על השליטה בנשמות "חייליהם". ציבור זה במהותו, הוא מגזר מובל וחסר יכולת אינדבידואלית. לכן, כל עוד עומדים בראשו גיחזים ואחיתופלים שכאלו, ימשיכו לרדות במצביעיהם ולסבך אותם במלחמות סרק.
למרבה המזל, מאבדים ה"פרנסים" הללו לאחרונה מכוחם. ייתכן שבשל כך מעט יותר חרדים נראים בצה"ל ובמוסדות ההשכלה הגבוה. זו אמנם טיפה קטנה בים, אך תחילתה של מגמה מבורכת לכל הצדדים. בכל זאת, לחרדי הממוצע יש פוטנציאל עצום. הרבה מעל לממוצע.
ברחוב החרדי
צילום: עטא עווויסאת
המשק זקוק להם. אילוסטרציה
צילום: צביקה טישלר
מומלצים
