סוגים של חולי שליטה

החשדנים

במוסך, כשהמוסכניק מרים את מכסה המנוע, הם עומדים על ידו, שואלים ומייעצים. אותם לא ירמו. וכך הם מתנהגים גם במרפאה. החשדנים לוקים בחוסר אמון בסיסי ומובנה. זו תכונה שהתפתחה כבר בילדות המוקדמת, במקרים שהאמא הייתה לא יציבה, לא זמינה רגשית או מנוכרת, ולא התמסרה לצרכים הראשוניים שלהם. התחלה כזו מולידה ילד חשדן, שיתקשה לאורך חייו לתת אמון בסביבה בכלל ובנושאי תפקיד טיפולי בפרט. הם לא סומכים על המטפל או על הרופא שלהם, והסיסמה שלהם היא: אם אין אני לי - מי לי.

אלה שיודעים יותר טוב

כמאמר השיר, כל מה שאתה יודע, אני יודעת טוב יותר - אלה הם המומחים מטעם עצמם לכל דבר. הם חושבים: 'אז מה אם הרופא למד שבע שנים? אני קראתי באינטרנט וגם אני יודע‭.'‬ הטיפוסים האלה מגיעים לטיפול רפואי מתוך עמדת ההתנשאות שלהם והופכים את הרופא לשותף זוטר ולקבלן משנה של ביצוע ההליך הרפואי.

החרדתיים

אצלם הצורך בשליטה נובע מחרדה עמוקה, שאותה הם מנסים להעביר למסלול חשיבתי.

החרדה שלהם נרגעת רק כשהם אוספים עוד ועוד פרטים רפואיים. בעוד חרדתיים אחרים רועדים והופכים למאובנים, אותם החרדה דווקא מעוררת לשליטה. היא מחזירה להם את תחושת ה'אני‭,'‬ שקודם לכן הלכה לאיבוד בשל הפחד.

אלה שנולדו לשלוט

אנשי העשירון העליון, מלכת הכיתה, טייקוני העסקים, אלופי צה"ל - הם כבר רגילים שהעולם מתנהל על פי תביעותיהם.

הם דומיננטיים ומכפיפים את רצונם, גם בטיפול הרפואי. "הם נוקשים ומתקשים לקבל טיפול, כל טיפול שהוא, שנחווה בעיניהם כמו קבלת מרות. בדרכם המנהלת הם לא מעבירים סמכות. הם רגילים להיות המנהלים הבלעדיים וכך הם חשים גם במרפאה שאליה גררו את הטריטוריה הניהולית שלהם. מבחינתם, הרופא צריך להתייעץ איתם, לבקש את רשותם או לפחות לשתף אותם בכל רגע נתון במה שהוא עומד לבצע בהם.

הכותבת היא הפסיכולוגית הרפואית של המרכז הרפואי מאיר