כוכב נולד בליל שבועות
"כּוֹכָב נוֹלָד", מלמלו בני ישראל בלשון הקודש, "אָמֶרִיקַן אָיידוֹל", סלסלו בני אומות העולם. קבלו את הפרק השלישי ב"מנשה" – רומן מקראי בהמשכים מאת ארי אלון שמפורסם בלעדית ב-ynet
כשנולדתי נולד כוכב. בני ישראל מלמלו "כּוֹכָב נוֹלָד" בחרדת קודש, בני אומות העולם סלסלו "אָמֶרִיקַן אָיידוֹל" בשבעים שפות מעריצות, סבא דרש "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב", וחכמי מועצת העולם הכריזו: "מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים יֻלַּד לָנוּ, אֵת כּוֹכַבוֹ הִדְרַכְנוּ מִמָרוֹם"...
הימים שקדמו ללידתי מתוארים בכתבי הקדש כימות המשיח. אלפי אולפנות וישיבות שקקו חיים בין דן לבאר שבע, וכל בני ישראל ובנותיה הגו בתורה יומם ולילה. אף יהודי לא בנה בתים, לא סלל כבישים, לא ניקה שירותים ולא טיפל בהוריו הזקנים. פועלים זרים מילאו את הארץ, והתקיימה במלואה נבואת סבא: "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכּוֹרְמֵיכֶם. וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי השמ תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם"...
בכניסה לכל ישיבה ולכל אולפנה ניצבו שני שומרים חמושים ומאחוריהם הזדקר "להט החרב המתהפכת" - מִתְקן
אימתני משוכלל שסבב סביב צירו ללא הרף, ומעליו ריצדה כתובת ניאון "כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב זו".
כך מתועדים הדברים בספר הזיכרון הנוצרי של היהודים החרדים לדבר השמ: "מה עשה המלך חזקיהו בעצת הנביא ישעיה? – נעץ חרב בפתח בתי מדרש ואמר: 'כל מי שלא יעסוק בתורה יידקר בחרב זו!... בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו אף עם הארץ. ולא מצאו ילד וילדה, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה. ועל אותו הדור נאמר 'מלאה הארץ דעה את השמ', ונאמר 'בזמן שישראל הוגים בתורה יומם ולילה מלאכתן נעשית בידי אחרים...'".
אמנם, רק מעטים למדו מתוך אהבת תורה וכל השאר דקלמו מאימת להט החרב המתהפכת, אך סבא וחסידיו האמינו שמתוך שלא לשמה יבואו לשמה. ניסיונם המר לימד אותם שהיצר המתוק הַמְתַקְתֵק במעמקי הגוף מפתה את הגברים לצאת לרחובות ולככרות, ושם, בעזרת שליחותיו המצודדות, הוא סוחף אותם למערבולות אליליות מסחררות ומתוקות מדבש.
סבא וחסידיו עשו הכל על מנת לדכא את יצרם המתוק ולמרר לו את החיים. אינספור סייגים ומחיצות הם הקימו על מנת לכלוא את המנוול המתוק הזה בבית המדרש, ועל מנת למנוע מכל שליחותיו המתקתקות להיראות ולהישמע מחוץ לבתי אולפנותיהן.
"הצלמים תיעדו מכל זווית את ההילה המתקתקה שריחפה מעליי" (מדרש תמונה: יונה ארזי)
על המלחמה הגדולה ביצר הגברי המתקתק הכריז סבא ביום שבו המליך את אבא, שבע עשרה שנה לפני שנולדתי. בו ביום הורה סבא לשלוחיו לאסור על קיומם של פולחנים הנערכים על ידי נשים, וליתר בטחון לאסור על כל גבר לשמוע קול אשה, וליתר בטחון להפריד לחלוטין בין גברים לנשים, וליתר בטחון להפריד בין גברים בעלי "תשוקות הפוכות" לבין עצמם, וליתר בטחון להפריד בין חלקו העליון של כל גבר לבין חלקו התחתון.
בו ביום הורה סבא לנתץ את כל במות החשק ומזבחות התאווה, ולאבא הוא הורה לגרור ברחובות ירושלים את עצמות אביו, המלך אחז, שעודד וקידם את פולחן היצר תחת כל עץ גבוה ועל כל גבעה רעננה.
המלך אחז היה הסבא הצעיר שלי (אבא של אבא) שעשה הרע בעיני הסבא הזקן שלי (אבא של אמא). כשפרצו שנים עשר שלוחיו של סבא ישעיה לארמונו ברח מהם סבא אחז ונאחז בקרנות מזבח האשרה. בכל כוחם משכו השלוחים במלך הנאחז עד שקשרו אותו בעבותות למרכבתו המלכותית. את המרכבה הם רתמו לששת סוסי המירוץ המהירים של סבא, שכיאה למלך בשר ודם הרבה לעצמו סוסי מירוץ כשם שהרבה לו נשים מצודדות וכלבי ציד.
רגע לאחר שהוזנקה המרכבה לדהרה פראית ברחובות ירושלים שחררו השלוחים ממכלאותיהם שבעים כלבי ציד ששעטו ביללות מצמררות בעקבות בשרו ודמו המתפזרים של סבא הנגרר. כאשר הגיעה המרכבה לרחבה הענקית שלמרגלות בית המקדש לא נותרה מסבא אחז אפילו עצם אחת, ואז, לעיני רבבות הירושלמים ההמומים, משח סבא ישעיה את אבא למלך.
מיד לאחר המלכתו של אבא הכריז סבא על תחילת ימות המשיח שיגיעו לשיאם עם הכתרתי כמלך המשיח. תחילה, התנבא סבא, תושמד לעד מלכות ישראל הרשעה, לאחר מכן יגורשו האשורים מארץ הקדש, אחר כך ארד ממרום ארצה ותתקיים נבואת "דרך כוכב מיעקב".
וכך היה: שלוש שנים לאחר המלכתו של אבא החריב צבא אשור את מלכות ישראל הרשעה ונבואתו הראשונה של סבא התממשה. כמה שנים לאחר מכן, בעיצומו של ליל הסדר הגדול והנורא, השמיד המלאך גבריאל את כל צבא אשור, ונבואת סבא המשיכה להתממש. אבא היה למלך הצדיק הראשון המולך על מלכות ישראל החדשה המשתרעת מדן ועד באר שבע. על חורבות כל המקדשים המנותצים והמזבחות המפוּצָצים הוקמה רשת מסועפת של אלפי אולפנות וישיבות.
***
כמה שעות לפני שנולדתי נפגשו על פסגת הר נבו שלושת חכמי מועצת העולם – הקוסמים הגדולים איוב, יתרו ובלעם. היה זה בליל חג השבועות, בט"ו בסיוון בשנת 3216 לבריאת העולם. כל הלילה נשאו ונתנו שלושת הקוסמים בסוגיות העומדות ברומו של עולם. בין סוגיה לסוגיה, לאור הירח המלא, הם נשאו עיניהם למרום, נווטו את הכוכבים במסילותם, והעמידו דברים על דיוקם.
ואז, בדיוק בחצי הלילה, עלה מן המזרח כוכב שביט ענק. "מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים יֻלַּד לָנוּ", אמרו השלושה ונשמו לרווחה, "אֵת כּוֹכַבוֹ הִדְרַכְנוּ מִמָרוֹם... ". מיד לאחר מכן ירדו מהר נבו ושמו פניהם מערבה, בואכה ערבות מואב על פני יריחו. שלושה לילות ושלושה ימים הדריכו את כוכבִי בכיוון ירושלים כשהם נושאים בכליהם אוצרות זהב מור ולבונה..
באותה שעה היו נתונים כל בני ישראל בעיצומו של תיקון ליל שבועות בבתי מדרשיהם. ברגע שדרך כוכבִי פרצו כולם בקריאות "כוכב נולד", שעטו לככרות ולרחובות ונסחפו במעגלי ריקוד מתלהמים. ואף הלומדות החוזות בכוכבים יצאו בשקט מבתי אולפנותיהן, כששפתותיהן לוחשות "כוכב נולד" זו לזו...
עד עלות השחר הציף אושר גדול את בני ישראל הרוקדים ואת בנות יעקב הצופות בהם. בואי המיוחל לעולם נסך בהם תקווה גדולה שיחוסל היצר המתקתק לעד ויוסרו החרבות מפתחי בתי המדרש...
כשעלה השחר נחפזו לירושלים ריבואות עולי רגל מדן ועד באר שבע. מדי יום הקיפו כל העולים שבע פעמים את הארמון על מנת לחזות במו עיניהם בהילה הקדושה שירדה לרחף מעליו. ביום השלישי הבחינו שומרי ירושלים בשלוש הילות מאירות המתקרבות מן המזרח. כעבור שעה, כשעמדו רגלי יתרו בלעם ואיוב בשערי ירושלים פצחו אלפים בניגון "שאו שערים ראשיכם" ובניגון "כי מציון תצא תורה" ובניגון "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", ובעוד ניגונים רבים שהולחנו למילות נבואותיו של סבא.
כשהגיעו שלושת החכמים המוארים לארמון קיבל אותם סבא במאור פנים, כשלצידו מצטופפים כל שועי העיר ונכבדיה. מאות צלמים מכל העולם הבזיקו במצלמותיהם והנציחו את קבלת הפנים האלוהית באלפי תמונות המעטרות עד עצם היום הזה את ספרי הזכרון הנוצרי של היהודים החרדים לדבר השמ.
עם תום צילומי החוץ הזמין סבא את הצלמים ואת שלושת הקוסמים להיכנס אל אולם קבלת הפנים של הארמון. הצלמים תיעדו מכל זווית את ההילה המתקתקה שריחפה מעליי, ואת ההילה הנוּגָה המרחפת מעל אמי מורתי חפצי-בה, החכמה באדם. אחר כך תיעדו הצלמים כיצד פותחים שלושת הקוסמים את אוצרותיהם ומגישים לסבא מנחת זהב לבונה ומור, וכיצד הם נופלים על פניהם ומשתחווים לרגליי ולרגלי אמא.
גם ביתר הערים והכפרים של מלכות ישראל החדשה חגגו את הולדתי ברוב פאר והדר, וברבבות בתי הכנסת אמרו הלל עם ברכה שבעה ימים רצופים. בנוסף לכך העבירו שלוחי סבא פְּסַק הלכה מפורש הקובע כי בסיומה של כל תפילה יכריז החזן "יְחִי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַמֶלֶךְ הַמָשִׁיחַ לְעוֹלַם וָעֶד", והמתפללים יחזרו אחריו בקול גדול "יְחִי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַמֶלֶךְ הַמָשִׁיחַ לְעוֹלַם וָעֶד".
שבעה ימים ושבעה לילות נמשכו חגיגות הולדתי הצנועות, ובמהלכן למדו כל בני ישראל ובנותיה יומם ולילה את הלכות המלך המשיח. תיקון ליל שבועות הפך מתיקון קטן של לילה אחד לתיקון גדול של שבעה לילות. באוויר ריחפה תחושה של מעמד הר סיני מחודש שבמהלכו קיימו וקיבלו היהודים עליהם מתוך בחירה את התורה שנכפתה על אבותיהם כגיגית במעמד הר סיני הראשון שהתחולל 968 שנה לפני כן, בט"ו בסיון 2248 לבריאת העולם.
איוב יתרו ובלעם, חכמי מועצת העולם, משתחווים בפני הכוכב הנולד (מדרש תמונה: יונה ארזי)
לא רק בין דן לבאר שבע חגגו בהתלהבות את יום ירידתי מהשמים אלא גם בעולם הגדול. משעה לשעה התפשט סיפור לידתי ושטף בקסמו אומה אחר אומה. בכל פינות העולם הצביעו בהשתאות על כוכבי הענק ומלמלו "אמריקן איידול" בשבעים שפה ולשון. גם השמועות על היות אמא בתולה שהתעברה מרוח הקודש התפשטו בכל קצווי תבל והאפילו על השמועות העיקשות שלא מרוח הקודש התעברה אמא אלא מאהוב ליבה, הסופר הסוער בר כרם...
בר כרם, כמובן, אינו מופיע באף אחד ממיליוני צילומי חגיגות לידתי המעטרים את רבבות אלבומי הזיכרון הנוצרי של החרדים לדבר השמ. וגם אבא, המלך חזקיה, נעדר מכל אלבומי הזכרון הללו. לו הייתה דמות דיוקנו של אבא מופיעה ולו רק בצילום אחד, היו כולם נוכחים לדעת עד כמה הוא דומה לי כמו שתי טיפות מים, ועד כמה ברור כשמש שמאבא התעברה אמא ולא מאף אחד אחר...
ועוד פרט חשוב: בכל כתבי הקודש ובכל אלבומי הזכרון אין זכר למפגשים החסויים והסוערים שהתקיימו בבית החופשית הרחק מההמון החוגג ומאלפי המצלמות. שלושת חכמי מועצת העולם שיתפו את סבא במפגשים חסויים אלו, ובמהלכם התחוללו ביניהם מחלוקות נוקבות והרות גורל.
מעורר המחלוקת העיקרי היה יתרו שהודיע כי טעה בי טעות מרה. אמנם, לא בן אנוש אני ולא באתי לעולם כאחד האדם, אך לאחר בדיקה נוספת התברר לו כי לא בן האלוהים אני אלא בן השטן. השטן, כך התברר לו, הונה את חכמי מועצת העולם וגרם להם להורידני משמים על מנת להשליט בארץ את מלכותו הזדונית. יתרו היה נחוש בדעתו כי יש להרוג אותי מיד, והזהיר את סבא: "אם תתן לו לחיות עד יומו השמיני ותָמוּל את עורלתו הוא ינסר את ראשך כשיהיה בן שתים עשרה"...
איוב חלק על יתרו באשר להיותי בן שטן. "הילד הזה נועד להיות משיח", קבע איוב, "אך כדי לממש את משיחיותו יהיה עליו ללכת בדרך היסורים". איוב הסכים עם יתרו שעד שלא יבואו עליי יסורים אעשה הרע בעיני סבא ושלוחיו, ואכניס להיכל צְלמים וצָלמים רבים.זאת ועוד: גם לאחר שאתייסר ואהיה למשיח לא אוריד את מלכות השמים ארצה אלא אֶעֶלה לשכון ברקיע המשיחים המיוסרים ההומה אדם.
בלעם הרגיע את סבא והבטיח לו שנולדתי כמשיח ואחיה כמשיח לעולם ועד. אני ולא אחר אוריד את מלכות השמים ארצה ואכרית לעד את מלכות הזדון הרשעה. הוא שיבח את סבא שוב ושוב על כך שהצליח להפוך את כל היהודים והיהודיות ללומדי תורה שמלאכתן נעשית בידי אחרים.
"מה טובו אהליך יעקב ומשכנותיך ישראל", התלהב בלעם, "כמה נאים בתי מדרשיכם ובתי אולפנותיכם... כמה טוהר מידות וטהרת המשפחה שורים במחנכם הקדוש..."
יחד עם זאת לא שכח בלעם להזכיר לסבא שנבואת "דרך כוכב מיעקב" רשומה על שמו. "על מנת להביא גאולה לעולם", יעץ לסבא, "ראוי שתקפיד לנבא את נבואותיך בשם אומרם, וראוי גם שתקפיד לא לייחס לעצמך את נבואותיהם של עשרות נביאים אחרים המופיעות בספרך..."
"השתדל להדיר את הילד הזה מכל הנאה מינית", המשיך בלעם לייעץ לסבא, "הַרחק אותו מחברת נשים שלא יבוא לידי נסיון, והרחק ידיו מתחת לחגורתו שלא יבוא לידי פתיון, חס וחלילה, ולא ישלח יד בציפור נפשו... שטוף את מוחו יומם ולילה על מנת שלא יהיה משיח מזיד אלא משיח לפי תומו, ועל מנת שלא ייעד לעצמו כל ייעוד אחר מלבד הייעוד המשיחי...
והחשוב מכל: אל תתן לאף אחד מלבדך לחנך את הילד הזה, ובמיוחד לא לבתך, החכמה באדם, חפצי-בה... "
***
במוצאי היום השביעי דוממו שלושת הקוסמים את מנועי הילותיהם וחמקו מירושלים בחשאי. למחרת מל סבא את עורלתי ברוב עם ובהדרת מלך. ריבואות עולי הרגל הצטופפו למרגלות רחבת הענק שמדרום לבית המקדש. סבא בירך את ברכת המילה ואבא בירך "שהחיינו", וכשאמרו כולם "כשם שנכנס לברית כך ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים" מיהר סבא לחתוך את עורלתי ולפרוע בי פריעה. מיד לאחר מכן, כשהתחלתי לבכות, קם סבא, עִרסֵל אותי אנה ואנה, והתכונן לגלות לעולם את שמי המפורש.
הס הושלך בקרב רבבות עולי הרגל שחיכו שנים רבות לרגע שבו יוכרז שמי המפורש. "וייקרא שמו בישראל", הכריז
סבא על רקע צרחותיי שהלכו וגברו. "וייקרא שמו בישראל", הגביר את קולו אך צרחותיי האפילו על קולו המוגבר. סבא התעשת, דחף לפי אצבע ספוגה ביין, והכריז: "וייקרא שמו בישראל מֹשֶה בן המלך הצדיק חזקיה והעלמה הבתולה חפצי-בה"... אחר כך הוטבלתי כדת משה וישראל, ובדרשת ההטבלה הבהיר סבא ש"ממשה עד משה לא קם כמשה..."
"משה שהוציא את ישראל ממצרים", דרש סבא, "ראה את השמ יושב על כסא רם ונישא ודיבר עמו פנים אל פנים, גם משה המשיח יראה את השמ עין בעין וישלים את המלאכה שהחל בה משה הראשון... משה הראשון הוציא את בני ישראל מטומאת האלילים של מצרים ונתן להם את התורה והביא אותם לארץ הבחירה, ואילו משה המשיח יוריד ארצה את מלכות השמים ויכחיד לעד את מלכות הזדון הרְשָעָה..."
וכולם אמרו אמן .
וכולם שרו הללויה.
לפנייה לכתב/ת 
