ה-OECD: אח גדול שרואה הכל

מדינת ישראל קיבלה אתמול טפיחה גדולה על האגו כשהצטרפה לארגון היוקרתי של המדינות המפותחות, ה-OECD. החברות בארגון תחייב אותנו עם הזמן לעמוד בסטנדרטים גבוהים במגוון תחומים, ביניהם גם בנושא איכות הסביבה ופיתוח בר-קיימא, ותוביל מן הסתם לשינוי ושיפור המצב הקיים.

אבל בשביל כבוד צריך לעבוד, ובכדי לעמוד בתנאים הסביבתיים שמציב הארגון תצטרך המדינה להציב יעדים שאפתניים יותר, לקדם חקיקה ולצידה אכיפה סביבתית, ולשנות את דרך ההתנהלות הישראלית האופיינית. בעיקר, ישראל תצטרך להנמיך קצת את האגו, ולהגביר את האקו.

בהיבט הסביבתי ההצטרפות ל-OECD תחייב את מדינת ישראל לפעול לשימור משאבי טבע, להתייעלות אנרגטית, להגברת השימוש באנרגיות חלופיות ולהפחתת הפליטות. היא תצטרך להגביר את הפיקוח על החומרים המסוכנים וזיהום האוויר, המים והקרקע.

השינוי הסביבתי המשמעותי ביותר שמציב הארגון הוא באימוץ התפיסה שלפיה צמיחה כלכלית חייבת להיות משולבת בפיתוח בר-קיימא. משמעות הדבר היא שלצד השינוי המתחייב בהתנהלות המשרד להגנת הסביבה ומשרדי התשתיות, החקלאות והתחבורה, מוטלת גם חובה אמיתית של שינוי בתפיסה על משרד האוצר. הוא יידרש להפנים שצמיחה חייבת להתקדם יד ביד עם שמירה על הקיים, מבלי לרמוס את המשאבים - וגם מבלי להתעלם מהעתיד.

אבל לדעתי, הבשורה הסביבתית האמיתית שמציע ה-OECD לא נמצאת דווקא בסטנדרטים הקשורים לזיהום אוויר, כימיקלים או פסולת. הארגון, שמוביל בחזית את נושאי השקיפות השלטונית, את קידום המאבק בשחיתות, את ההתנהלות האחראית והמבוקרת לצד נושאים כמו חינוך, רווחה ומדיניות אחראית של תכנון ובנייה, מבין שאיכות הסביבה אינה קשורה רק לזיהום האוויר והמים אלא לסך כל הפעולות שאנו מבצעים ביומיום.

ההצטרפות ל-OECD לא מציעה למדינת ישראל תקציבים וסיבסוד, אלא שותפיות וקשרים המבוססים על קידום כלכלה יציבה וצמיחה בת-קיימא, מסחר בינלאומי, תעסוקה רחבה ואיכות חיים. הארגון הזה הוא במידה רבה סוג של "האח הגדול", שצופה על המדינות החברות בו, מפקח ומבקר. הוא אוסף נתונים, מנתח אותם, עורך תחזיות, מתווה מדיניות ומציע שיטות ודרכים ליישומה.

אם מדינת ישראל תשכיל להשתמש בכל הכלים האלו, היא תוכל להנות מהזדמנויות חדשות ומהשקעות בינלאומיות, אבל לא פחות חשוב היא תבטיח לאזרחיה איכות חיים ואיכות סביבה טובים יותר.