הקרע בין ברק לאשכנזי פוגע בתפקוד הצבא

מי הבוס

נראה שברק לא מתרשם מהטענות הללו. הצבא מטבעו הוא ארגון עם היררכיה, משמעת ותרבות ארגונית נוקשות וברורות, והדבר ימנע את תרחיש ה"ברווז הצולע" - אומרים במשרד הביטחון. יש מי שאף מוסיף באירוניה, כי חששותיו המופרזים של אשכנזי מפני כרסום בסמכותו - שמוצאים את דרכם לתקשורת - הם שיפגעו במנהיגותו. בבחינת נבואה שתגשים את עצמה.

מנגד טוענים קצינים בכירים בצה"ל (לאו דווקא מסביבתו הקרובה של אשכנזי) וגם אנשים המכירים את שר הביטחון מקרוב, כי ברק מעוניין להקדים את בחירת הרמטכ"ל המיועד ואת סבב המינויים הגדול בעיקר מפני שהוא רוצה להבהיר לאשכנזי ולציבור מי בעל הבית. בין השאר גם כדי להדוף את הטענה כי הוא, ברק, אינו משתף ומתייעץ מספיק עם הרמטכ"ל בעניינים פרסונליים, המשפיעים ישירות על הצבא.

האלופים יחכו למחליף? אשכנזי וברק בשטח (צילום: אבישג שאר ישוב)

הפופולריות העצומה שאשכנזי נהנה ממנה בתוך הצבא ומחוץ לו, אומרים בחוגי מערכת הביטחון וצה"ל, פשוט מטריפה את ברק, שאינו זוכה בקרדיט ציבורי ראוי על הישגיו כשר ביטחון ועל היותו המבוגר האחראי בממשלה. זה שמונע הידרדרות חמורה ביחסים עם וושינגטון ואת בידודה הבינלאומי של ישראל. העובדה שבכירים אמריקנים עולים לרגל אל אשכנזי במאמץ למנוע תקיפה באיראן, גם היא לא מוסיפה בריאות ליחסים בין השניים.

בהערכה זו יש כנראה יותר מגרעין של אמת. הקנאה בהערכה הציבורית לה זוכה אשכנזי יצרה אצל ברק צורך פנימי - אולי אפילו לא מודע - להבהיר לרמטכ"ל פעם אחר פעם מי בעל הבית, ולנסות להעמידו במקום בכל הזדמנות. קשה למצוא סיבה אחרת, גם אם מחטטים בעברם של השניים ומגלים ששררה ביניהם אי-הסכמה סביב היציאה מלבנון ואחר-כך בעניין נפילתם בשבי חיזבאללה של שלושת חיילי צה"ל בהר דוב. בכל אלה אין הסבר מדוע מותח שר הביטחון, בראיון לתקשורת, ביקורת מרומזת אך ברורה על הדחת תתי-האלופים צ'יקו תמיר ועימד פארס בידי אשכנזי. הוא אינו מסתיר את דעתו שהשניים היו צריכים להישאר בצה"ל.

אך השיא היה כשברק פרסם לפני כמה חודשים הודעה תמוהה לתקשורת, בה הודיע כי כהונתו של הרמטכ"ל לא תוארך לחמש שנים. תמוהה, מפני שאשכנזי לא ביקש להאריך את כהונתו ומפני שהממשלה כבר החליטה נחרצות כי הרמטכ"ל יכהן ארבע שנים, אלא אם ייווצר מצב חירום מיוחד. הודעה זו, וחילופי ההודעות המתריסות בין הלשכות שבאו בעקבותיה, הם שהציפו את העימות אל פני השטח. התייצבות התקשורת כאיש אחד לצידו של הרמטכ"ל, שכבודו נפגע ללא סיבה של ממש, כנראה החמירה את המצב.

קורן לא אישר, הבר הרים ידיים

בין מי שמכירים היטב את המציאות בשני אגפי הקומה ה-14 בגורד השחקים של הקריה, יש לא מעט המצביעים על סיבה נוספת לחיכוכים: מאבקי הכוח המרים בין היועצים והעוזרים, או ליתר דיוק - בין יוני קורן, ראש מטהו רב-העוצמה של שר הביטחון, לבין תא"ל אבי בניהו, דובר צה"ל הנהנה מאמון כמעט בלתי מוגבל של אשכנזי. לשניהם נודעת השפעה יתרה על הבוסים. עדות לכך היא הניסיון שכשל לפייס וליישר את ההדורים אחרי המשבר המתוקשר ההוא. ברק הוא שיזם את הפיוס; הוא זימן אליו את העיתונאי איתן הבר ושאל בעצתו. הבר, ידיד ותומך היסטורי של ברק, הציע בהסכמתו לנסח הודעה לתקשורת, משותפת לשני הצדדים, שתשים קץ למשבר: הרמטכ"ל והשר יביעו את הערכתם ההדדית ויבהירו כי המחלוקת יושבה וכי יחסי העבודה הטובים בין הלשכות נמשכים כסדרם. ההודעה גם אמורה הייתה לכלול חזרה מההאשמות שהטיח דובר השר בשעתו בדובר צה"ל בניהו.

בינתיים מתרחשים דברים נוספים, שרק מחמירים את המצב. אנשים שהשתתפו

 בישיבות עבודה בין השר וצוותו לבין הרמטכ"ל ובכיריו מעידים, שיש שם לא מעט דם רע. אשכנזי התנהג באחת מאותן ישיבות באופן שאפשר היה לפרשו כאי הקפדה על כבודו של ברק, שאף העיר לו. במשרד הביטחון אף טוענים כי הרמטכ"ל אינו מקפיד על כללי הדמוקרטיה ומותח לעתים תכופות ביקורת על הדרג המדיני בעניינים פוליטיים. אשכנזי לא נשאר חייב: כשברק מינה לאחרונה מבקר חדש למערכת הביטחון בלי להתייעץ עמו (ברק אומר שזו סמכותו הבלעדית), יזם הרמטכ"ל משרה חדשה בצבא: מבקר פנימי לצה"ל. עד כה היה מבקר מערכת הביטחון אחראי גם לביקורת בצה"ל.

אבל מלחמת לבנון השנייה הוכיחה כי מערך הביקורת הקיים כשל בחשיפת הכשלים הלוגיסטיים ובהיערכות הצבא. ברק אמנם בירך על היוזמה ואף טען שהוא, כשהיה רמטכ"ל, הציע הצעה דומה לרבין. אלא שזו לא מומשה. אבל לברק יש הסתייגות קלה: הוא דורש כי את המבקר הפנימי לצה"ל לא ימנה הרמטכ"ל כי אם השר, על פי המלצת הרמטכ"ל. זאת מפני שלטענתו, הסמכות על כל נושא הביקורת במערכת הביטחון וצה"ל היא בידיו. אשכנזי לא מסכים כנראה. כעת נדרשים משפטני צה"ל והמשרד להתיר את הפלונטר.

ואיפה ביבי?

תקצר היריעה מלנסות להביא את כל הטענות והטענות-שכנגד, שכבר הפכו לנחלת הכלל במערכת הביטחון. ובתווך נמצאת הקצונה הבכירה, שאחדים מתוכה חשים לעתים שהעוינות קולעת אותם לקונפליקט לא רצוי בין רצונם בקידום (בשליטתו של ברק) לבין הלויאליות לרמטכ"ל ולעמדות הצבא, שהוא אחראי להצגתן בפני הדרג המדיני.

לפי שעה, לא נגרם כנראה נזק ממשי לביטחון ישראל כתוצאה מהתגוששות הבוץ הזאת. קצינים ואזרחים הבקיאים בנעשה במערכת הביטחון אומרים כי חרף היחסים העכורים, מצליחים ברק ואשכנזי לקבל יחד החלטות ענייניות ושקולות בעניינים מרכזיים. אפשר גם להעריך כי המצב ניתן לתיקון, עם קצת רצון טוב מצידם של שני האישים, ואכן מתרבים הסימנים כי הם מודעים לנזק ומחפשים דרך לסיים את העימות.

בממשלה נורמלית, אגב, היה ראש הממשלה מתערב מזמן ועוזר להם להגיע לשם. אבל תלותו של נתניהו בברק וחששו שמא יאבד בן-ברית תפקודי ופוליטי חיוני, משאירה אותו בעמדה הבטוחה של צופה מהיציע. חבל.