מי אתה ומה עשית לדוני דארקו?
הוא החל את דרכו כשחקן צעיר ומבטיח, אבל איפשהו לאורך הדרך השרירים הטריים של ג'ייק ג'ילנהול עלו לו למוח והפכו את תפקידיו הקולנועיים לחלולים ומאוסים. אויש, תפרוש
ג'ילנהול ב"רצח מאדום לשחור". אבא דחף אותו לכיוון הנכון
זה לא שמאז הקריירה שלו הצטיינה בבחירות גרועות, להיפך: בהתחלה הוא נראה ככישרון עולה ומבטיח. רובנו גילינו אותו בסרט הנעורים האפלולי - שהפך באופן מוצדק לסרט קאלט - "דוני דארקו". ג'ילנהול שיחק את הנער המבולבל והרגיש לצד אחותו מגי, ושניהם קיבלו זריקת מרץ לקריירות ארוכות טווח.
הוא בקלות עלול היה ליפול לנישת הגבר הרגיש עם עיני הכלבלב, כשבאותה שנה (2001) יצא גם "נער בועה", בו גילם נער כל כך רגיש שהוא לא יכול לצאת מתוך מה שחוצץ בין המערכת החיסונית הכושלת שלו לבין העולם.
"נער בועה". הטייק-קאסט הלך והתהדק סביב צווארו
שנה לאחר מכן התהוות הטייפ-קאסט הרגיש קיבלה גם רובד מעצבן במיוחד כששיחק לצד ג'ניפר אניסטון ב"בחורה טובה", הסרט היחיד בו היא מגלמת דמות שאינה זהה לרייצ'ל מ"חברים". שם הוא היה אפילו קצת קומי בתור משורר מיוסר דמיקולו שמתעקש לקרוא לעצמו הולדן, על שם הגיבור של ג'יי די סאלינג'ר. הדמות שלו עושה המון רעש של רחמים עצמיים במהלך הסרט, עד שהיא נמאסת גם על אניסטון - אבל זה חלק מהתסריט, ולכן ניתן לסלוח לניחוח הניגו'ס שדמותו העלתה מהמסך, אולי אפילו להעריך אותו מעט.
כשהיופי גבר על האופי
ב"היום שאחרי מחר" ג'ילנהול לקח חלק בסרט אסונות, כי כל שחקן הוליוודי בעל שם צריך להציל את העולם לפחות פעם אחת בקריירה שלו. הסרט הזה הוא למעשה רמז מקדים לסיבה שבגינה ג'ילנהול צריך להניח לנו וללכת לרדוף אחרי קריסטין דאנסט, איתה הוא כבר לא יוצא. הוא מסמן את מעברו לאט אבל בטוח מסרטים קצת יותר אלטרנטיביים ומיוחדים היישר אל לב המיינסטרים כעוד חתיך עם פנים יפות ושרירים מחוטבים.
"ג'ארהד". השרירים עלו לו למוח
לא נשכח לו לטובה את "הר ברוקבק" יחד עם הית' לדג'ר, וגם את "ג'ארהד" שיצא אחריו. לגלם קאובוי הומו בסרט אחד ואז לוחם עם שריטה מאוד עמוקה בסרט הבא ולהיות די אמין בשני התפקידים זה מכובד. אבל כנראה שהשרירים שהוא פיתח ל"ג'ארהד" קצת עלו לו לראש.
אפשר היה לסלוח על "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר ולחשוב שאולי הסרט הוא משעמם ולאו דווקא המשחק של ג'ילנהול, שפתאום נראה כבוי - כל כך כבוי שאפילו רוברט דאוני ג'וניור לא הצליח להדליק אותו ואת הסרט וליצור עניין של ממש בסרט המתח הכל כך ארוך ומייגע הזה.
"הנסיך הפרסי: חולות הזמן". איפה הבחירות האלטרנטיביות?
אבל, הבחירה לגלם שוב בחור עם פנים מיוסרות אחרי שכבר עשה תפקידים שונים ומעניינים יותר הופכת בלתי נסלחת כשרואים למה הוא הפך עכשיו. יש לנו מספיק שרירנים יפי מראה ומשורגי ורידים. אז למה, למה בשם אלוהים החליט ג'ילנהול לתייג עצמו כמסת בשר שעושה סרטי אקשן שמבוססים על משחק מחשב, במקום לחזור לאלטרנטיבי, או לפחות לתפקיד שלא דורש מגן חזה ממתכת, חצאית ושיער ארוך?
נכון, מה שחרץ את דינו של ג'ילנהול היה להסכים לגלם את הנסיך הפרסי. קודם כל, הוא אמריקני, לא פרסי, ויש לו חזות שלא קרובה למשהו שאמור לקפץ במדבר עם פגיון. לעבור מגילום דמויות מורכבות לדמות שהדבר הכי עמוק שהיא עשתה אי פעם זה להיתקע שוב ושוב באותו קיר כשהמשחק היה נתקע, זה מעליב לשחקן עם יכולות כמו שלו.
כנראה שהיופי גבר על האופי, לפחות במקרה הזה. גם אם ג'ילנהול ינסה לחזור ולגלם מישהו אחר - ולא משנה כמה שעות הוא בילה בחדר הכושר בשביל להתאים לדמותו - לא בטוח שאפשר יהיה לעכל את זה עכשיו. הוא עבר למיינסטרים, וכנראה ימשיך לקבל תפקידים גדולים, אבל כשחקן אופי זה רק הפך אותו לקטנטן עד בלתי קיים.
לפנייה לכתב/ת 
