מי באמת החזירים במשבר באיחוד האירופי

ארבע מדינות אירופיות נקלעו לאחרונה למשברים כלכליים. העיתונות והתקשורת האלקטרונית דיווחו על המשברים, ועל ההפגנות שהתחוללו סביבם, בעיקר ביוון. ההתעניינות במשברים כלכליים במדינות אירופיות מובנית. אזרחי מדינות ברחבי העולם וגם אנחנו בישראל חוששים מפני משברים כאלו, ומבקשים לדעת האם כלכלות מדינותינו עלולות להיקלע למשבר דומה.

• משבר כלכלי באירופה - סוף עידן היורו?
  

על הסקרנות הזו עונים פרשנים כלכליים המפרסמים ניתוחים והסברים למכביר. עד כאן הכול כשורה. הבעיה היא באחידות ההסברים, ובאינטרסים שהם מייצגים, לכאורה.

כמעט כל הכתבות העוסקות במשבר של יוון מציגות סיפור זהה: היוונים עצלנים, בזבזנים, מנהיגיהם מסתירים נתוני אמת, ובקצרה, היוונים אשמים בצרה שנחתה עליהם. אחד ממאמרי הפרשנות כלל לא היסס לקשור את "אשמתם" של אזרחי המדינות שנקלעו למשברים עם דתם הקתולית: הקתולים הם עצלנים, ראוותנים ובזבזנים, בניגוד לפרוטסטנטים החרוצים, הצנועים והחסכנים.

ומה הראייה לעצלותם של היוונים? כל ילד שצופה בחדשות יודע לדקלם שהם מקבלים משכורת 13 ו-15, ושהם פורשים לגמלאות בגיל 55. כלומר אשמתם של היוונים נעוצה בעזות המצח שלהם להנהיג תנאי שכר טובים במשק היווני. מכאן שתנאי שכר טובים הם החטא, ועונשו הצודק - המשבר הכלכלי.

לא חייבים להיות כלכלנים ואפילו לא צריך לעבוד בחברת דירוג אשראי גדולה כדי לדעת שמשברים כלכליים אינם יכולים להיות מוסברים רק בצורה כה פשטנית. גם אם הבדלים תרבותיים, ואפילו תיאולוגים מסבירים משהו מהמתרחש בכלכלות שנקלעו למשבר, לא ייתכן שזה ההסבר העיקרי, וגם אם ביוון הגזימו מעט בשיפור תנאי השכר לא מתקבל על הדעת שזו הסיבה למשבר שם.

יותר סביר להניח שעבור אלו שמשלמים שכר בכל מקום בעולם, המשברים מהווים הזדמנות להאשים את העובדים ולאיים עליהם.

האיחוד המוניטארי של אירופה לא היה מתרחש אילולא מנהיגי הכלכלות היותר חזקות ביבשת לא היו מעוניינים בכך. גרמניה וצרפת אפשרו את האיחוד לא מתוך נדיבות או חמלה כלפי שכנותיהן הפחות עשירות. הם קיוו להגדיל באמצעות האיחוד המוניטארי את עצמתם הכלכלית.

ספרד פורטוגל, אירלנד ויוון הצטרפו מתוך אמונה שהמהלך יביא להן רווחה כלכלית. איחוד של כלכלות הוא מהלך מורכב, ובמיוחד ביבשת מגוונת שכל יחידה לאומית בתוכה פיתחה מסורות ונורמות משל עצמה. ייתכן שהאירופים היו תמימים באשר להצלחה המהירה של האיחוד שיזמו, אבל די ברור שהאחריות אינה מוטלת רק על כתפי המדינות הפחות עשירות של היורו.

יש מידה של צביעות בתגובות של הגרמנים, למשל, באשר למשברים הנוכחיים אצל השותפות שלהן לאיחוד.

שאלות מטרידות עולות באשר לאחידות הפרשנית אצלנו בישראל. האם אין כלכלנים או כתבים כלכליים בישראל שמסוגלים להציג את המשברים באירופה בפרספקטיבה שאינה תולה את כל האשמה בתנאי שכר טובים? מדוע הפרשנים הצטופפו בצייתנות סביב פרשנות הפוגעת בעובדים? מדוע כמעט שלא זכינו לקרוא ולשמוע הסברים הכוללים את אחריות המדינות העשירות, אחריות התאגידים הרעבתניים, ואחריות חברות דירוג האשראי שמשרשתות את אלה ואת אלה?

מעניין גם האופן שבו אימצו אצלנו את תואר הגנאי PIGS למדינות שבמשבר. האומנם ראוי לכנות כך את הקורבנות של המשברים באירופה? אולי החזירים במקרה הזה אינם המובטלים החדשים באתונה ובסלוניקי? אולי הבהמות יושבות במקרים אלו בברלין, או אפילו בניו יורק?

ד"ר יועד אליעז הוא פסיכולוג ומלמד בגימנסיה הרצליה