לואיס פרננדז: "אני רוצה שנשחק כמו ברצלונה"
מאמן נבחרת ישראל החדש לא בא לכאן להשתעשע ומתכוון להפוך אותה למכונה התקפית. "אם כדי לנצח צריך שישה חלוצים, זה מה שיהיה", הוא מצהיר. בראיון ראשון מאז מינויו הוא מדבר על העונה העצבנית ההיא בבית"ר י-ם, על האומץ לספסל את רונאלדיניו ועל הסיכוי להעפיל לטורניר גדול אחרי 40 שנות יובש
ארבע שנים לאחר הפרידה מבית"ר ירושלים ואחרי קדנציות קצרות נוספות בספרד ובצרפת, פרננדז שוב איתנו. "לפני כמה חודשים, כשאבי לוזון התחיל לחפש מאמן לנבחרת, קיבלתי פנייה ראשונה", הוא מספר. "הייתי בפריז וקצת הופתעתי, אבל הבנתי למה קוראים לי. כנראה שהשארתי רושם טוב מהתקופה הקודמת בישראל, כי אנשים זוכרים אותי לטובה".
במקור לוזון דיבר על שמות גדולים לנבחרת, דונאדוני או רייקארד, למשל. אתה מרגיש שהובאת כמינוי פשרה?
"כל נבחרת או קבוצה בעולם תמיד מחפשות מי האדם שמתאים להן, ואני שמח שבחרו בי. אני לא מתעסק בשמות שעלו לפניי או אחריי, זה לא אמור לעניין אותי. גם לי היו הצעות נוספות, נבחרות מאלי ומרוקו, קבוצות מאפריקה, סנט־אטיין מצרפת".
אז למה החלטת להגיד כן דווקא ללוזון?
"כי אני אוהב את ישראל, זו מדינה שיש לי הרבה כבוד אליה. היא השאירה בי זיכרונות טובים, ולכן לא לקח לי הרבה זמן להשיב בחיוב".
אלא שהזיכרונות, גם אם פרננדז מעדיף לטשטש אותם עכשיו, לא היו רק טובים. היחס החם של אוהדי בית"ר כלפיו בתחילת דרכו בקבוצה התחלף בהמשך בעוינות בולטת.
"אין לי טראומה מבית"ר", הוא מבהיר. "כבר עבר הרבה מאוד זמן, ואלה דברים שקורים. אני אוהב את האנשים בישראל ומקווה שכולם יהיו מאחורינו כדי שיהיה קל יותר להצליח. הנבחרת היא הקבוצה של המדינה, ועכשיו צריך להתחיל לעבוד כדי להביא תוצאות".
איזה סוג של נבחרת נראה תחתיך?
"המוטו שלי הוא שההגנה הכי טובה היא ההתקפה. חשוב לקחת סיכונים ולנסות לתקוף. אם כדי לנצח במשחק מסוים צריך לשים שישה חלוצים, זה מה שיהיה. כשיש לך שחקנים שיכולים לבצע את סגנון המשחק הזה, ליזום ולשחק פתוח, תעשה את זה. צריך שחקנים עם משמעת ומנטליות מתאימה".
מה המודל שלך לקבוצה כזו?
"ברצלונה היא קבוצה שכל הזמן תוקפת, לוחצת למעלה, חוטפת כדורים בחצי המגרש של היריבה. זו הדוגמה המושלמת, והמטרה היא לשחק בסגנון הזה עם הכלים שלנו. הכדורגל של היום הוא שילוב של מהירות ותנועה. צריך לשחק מהר, בנגיעה או שתיים, ולהתקדם במהירות על המגרש. בשביל זה צריך שחקנים טכניים, והתפקיד שלי הוא למצוא את השחקנים שיוכלו ליישם את זה".
את רגעי האליפות הדרמטית של הפועל תל־אביב הוא לא ראה בשידור ישיר. "הייתי בפריז", הוא מודה, "אבל שמעתי שהוכתרה כאן אלופה חדשה בתוספת הזמן. הייתי בטוח שהאליפות הוכרעה שבוע קודם לכן. הייתי בדרבי של תל־אביב, הפועל לא ניצחה את מכבי, חיפה ניצחה את בית"ר וחשבתי שהכל גמור".
נשמעה ביקורת על כך שנעדרת מכאן ברגעי ההכרעה.
"אני מבין את האנשים, אבל היו לי התחייבויות אחרות בצרפת ואמרתי את זה מראש לראשי ההתאחדות. הם ידעו על זה, כמו שהם יודעים שאחרי המסע לדרום אמריקה אחזור לצרפת כדי לשמש פרשן רדיו וטלוויזיה במונדיאל. אחרי המונדיאל אשוב לארץ כדי לעקוב אחרי שחקנים ואסע לאירופה לראות את הליגיונרים. מאמן נבחרת צריך לראות את כולם כדי לדעת מה חומר הגלם".
אתה תומך בשיטת הקיזוז שלוזון הנהיג בליגה?
"ניסו כאן משהו חדש, ותמיד יהיו כאלה שמרוצים וכאלה שלא. גם בצרפת קיימת שיטה דומה בליגה לראגבי, ואנשים אוהבים את זה כי זה מוסיף הרבה מתח. אני בעד לנסות דברים חדשים, אם זה תורם לעניין".
פרנדז יורד לשכיבות סמיכה. מהר מאוד אחד מהחבר'ה (צילום: אלי אלגרט)
לפי דפוס הפעולה הדי קבוע בעבר, פרננדז משדר רוגע ונימוסים כל עוד התוצאות במגרש טובות. כשמשהו משתבש וההפסדים מגיעים, הלשון שלו נוהגת להשתחרר ולחפש תירוצים ואשמים. אם מחברים את התכונה הזו עם הרקורד המצטבר של הנבחרת, לא בטוח שהוא לא ייצר בעתיד כותרות עסיסיות.
להוציא את השנתיים הקצרות של הדני ריצ'רד נילסן, בעשור וחצי האחרון שלטו שתי אסכולות בעמדת המאמן הלאומי. בימי שלמה שרף ויצחק שום הנבחרת שיחקה כדורגל יפה ואטרקטיבי, אבל לא הגיעה לתוצאות מרשימות במיוחד. מאוחר יותר הגיעו אברהם גרנט ודרור קשטן, שני מאמנים ששיחקו כדורגל הגנתי ומבוקר יותר, אבל הגיעו לתוצאות טובות, והיו במרחק נגיעה מהעפלה לטורניר גדול.
באיזה צד של הסקאלה אתה מציב את עצמך?
"אני לא רוצה להיכנס לשמות, צריך לכבד כל מי שהיה מאמן נבחרת. אני אוהב לשחק התקפי. נבחרת ישראל השתפרה מאוד בשנים האחרונות, אבל תמיד היה חסר לה משהו קטן כדי לעלות. המאמנים שהיו כאן היו טובים, ראיתי משחקים של ישראל והם עשו דברים מעניינים. הנבחרת במצב הרבה יותר טוב מאשר בעבר".
אז אפשר להאמין שהפעם נעלה סוף־סוף ליורו או למונדיאל?
"אני תמיד מאמין שכן, אחרת לא הייתי לוקח את התפקיד. אבל אל תזלזלו ביריבות. אפילו מלטה מהבית שלנו, שראיתי אותה השבוע מפסידה לגרמניה, היא יריבה קשה. אם נעבוד קשה ונעשה את מה שצריך, אני מאמין שיהיה טוב".
אתה לא חושב שאם מביאים מאמן זר צריך לתת לו זמן להתאקלם וחוזה ליותר משנתיים?
"לי אין בעיה עם משך החוזה. אני מסתגל לזה, ואחרי זה תשפטו אותי על־פי התוצאות".
יהלומים חדשים
אחת השאלות הבולטות שאיתה צריך להתמודד כל מאמן נבחרת חדש היא האם להתבסס על הסגל הקיים ועל השחקנים המנוסים והמתבגרים או לנסות לטפח דור צעיר. "אני רוצה שחקנים טובים, לא משנה מה הגיל", מבהיר פרננדז. "אבל ראיתם, בסגל הנוכחי זימנתי את ניר ביטון, שחקן צעיר וטכני מאשדוד. התפקיד של המאמן הוא לגלות שחקנים טובים. ניתן כבוד למי שכבר היה בנבחרת והוכיח את עצמו, אבל ננסה למצוא גם יהלומים חדשים".
תנסה גם למצוא יורש עתידי לבניון?
"ליוסי יש עוד ארבע־חמש שנים לתרום לנבחרת, אז לא צריך למהר למצוא לו יורש".
גילי ורמוט מהפועל תל־אביב יכול לתפוס את מקומו יום אחד?
"בהחלט. זה שחקן עם הרבה קלאסה, טכניקה טובה מאוד ויש לו הרבה דברים מעניינים".
הפלאפון של פרננדז מצלצל. המתורגמן עונה ואומר: "שיחה מהרדיו בצרפת". למאמן הלאומי שלנו יש תוכנית שבועית בשם "לואיס בהתקפה", שבה הוא עושה את מה שהוא הכי אוהב: מביע את דעתו החד־משמעית על כל דבר שזז. את ההחלטיות הזו, ההליכה עם העקרונות אפילו מול ביקורת אפשרית, אפשר לזהות לאורך כל הקריירה שלו. בפריז סן ז'רמן, למשל, הוא העז לשלוח לספסל את רונאלדיניו, במהלך שתואר בצרפת כעונש חינוכי. "זו עוד אגדה של התקשורת", הוא מרגיע. "העיתונים כתבו שלא אהבתי את הבילויים שלו, ובגלל זה הוא לא שיחק. נראה לכם באמת שלא ארצה ששחקן כזה יהיה בהרכב שלי?!"
אז מה קרה באמת?
"בעונה הראשונה שלו איתי רונאלדיניו כבש עשרה שערים ובישל עשרה נוספים. אחרי זה בקיץ הוא זכה עם ברזיל במונדיאל וכשהוא חזר הראש שלו היה מרוקן. אי־אפשר היה להוציא יש מאין, אז שלחתי אותו לספסל". רונאלדיניו, למי ששכח, הפך אחר כך לאחד הכוכבים הגדולים בעולם. עכשיו נותר רק לראות אם סדרת החינוך שפרננדז מתכנן לכדורגלנים הישראלים תזכה להצלחה כזו.
* הראיון המלא מתפרסם היום ב'מוסף לשבת' של ידיעות אחרונות