מותר לבעל מכנסיים קצרים להיות שליח ציבור?
שאלה:
האם מותר לאדם הלובש מכנסיים קצרים לשמש כש"ץ או כבעל קורא? (יצחק)
תשובה:
יצחק שלום וברכה,
א. בגמרא (תלמוד בבלי מסכת שבת דף י) מסופר על אמוראים, אשר עשו הכנות מיוחדות לתפילה בבגדיהם. הם דרשו זאת מהפסוק "הכון לקראת אלהיך ישראל" (עמוס ד). והסביר רש"י, כי הכוונה היא שהאדם צריך להתנאות בבגדים לפני ה'.
על פי זה הורו הפוסקים: "לא יעמוד באפונדתו, ולא בראש מגולה, ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים, אלא בבתי רגלים" (רמב"ם תפילה ה; שולחן ערוך אורח חיים סימן צא ה).
לכאורה נראה לפי הגדרה זו, כי אם נוהגים במקום מסוים לעמוד בפני גדולים במכנסיים קצרים - שיהיה מותר להתפלל כך. גם מבעל המשנה ברורה משתמע כך, שכן הוא כותב: "בארצות החמות מאוד, שעומדים שם גם כן בפני הגדולים יחף - אין לחוש אפילו הבגדים קצרים, ונראים הרגלים" (שם סק"יג).
ב. אמנם צריך לעיין, האומנם המציאות שלנו מוגדרת באופן זה, שמקובל לעמוד במכנסיים קצרים בפני גדולים. כי אנו רואים, שכאשר הולכים לאירועים מכובדים - שמשתתפים בהם שרים או אנשים מכובדים אחרים - נוהגים כל המשתתפים להדר בבגדים, ולא להופיע בהם במכנסיים קצרים.
לכן נראה לומר, שרק ילדים, הרגילים ללבוש מכנסיים קצרים גם באירועים מכובדים, יכולים גם להתפלל כך. לא כן הוא ביחס למבוגרים.
ג. כל האמור עד כאן, נוגע לתפילתו של אדם יחיד. אולם מהו דינו של שליח הציבור, החזן? האם דינו שווה לכל מתפלל?
בגמרא (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כד ) שנינו: "פוחח, פורס את שמע ומתרגם. אבל אינו קורא בתורה, ואינו עובר לפני התיבה".
במשמעות המושג "פוחח" נחלקו הראשונים; יש אומרים, שפוחח הוא "כל שכרעיו נראין ערום ויחף", ולכן אינו קורא בתורה, משום כבוד התורה. כך גם אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו, משום שגנאי הוא לציבור (רש"י שם).
יש אומרים, ש"פוחח" הוא "מי שבגדיו קרועים וכתפיו וזרועותיו ערומות, מפני שהוא חגור על מתניו, ומניח כתפיו וזרועותיו פרועות" (רי"ף, תוס' רא"ש ור"ן). לדעה זו משמע, שעיקר ההקפדה היא בגין בגדיו הקרועים, ולא רק משום שרגליו או זרועותיו מגולות, כמי שהולך במכנסיים קצרים.
ד. כדעה אחרונה זו פוסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן נג יג), וזו לשונו: "פוחח, והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים, לא ירד לפני התיבה".
מדברי האחרונים נראה, שהמחלוקת בין הראשונים היא רק לעניין פירוש המושג "פוחח". ואולם כולם מסכימים להלכה, שגם מי שרגליו מגולות בלבד, ואין בגדיו קרועים - גם הוא לא יעבור לפני התיבה.
כך כותב בערוך השולחן (סימן נג יד), שהש"ץ יהיו לו בגדים ארוכים, ויש שהוסיפו שאם הבגדים אינם ארוכים כל כך "ילבש בתי שוקיים (גרביים), עד ברכיים" (כף החיים שם).
ה. פוסקי זמננו, שדנו בעניין, החמירו גם הם לאסור על הש"ץ להתפלל במכנסיים קצרים. הם מביאים שלושה טעמים לבגדים נאותים בזמן התפילה: א. משום צניעות.
ב. משום "היכון לקראת אלוהיך ישראל", כלומר להתכונן בצורה מכובדת לתפילה דבר השייך בעיקר לתפילת העמידה.
ג. משום שבגדים שאינם נאותים גורמים לביטול אימה ויראה, הנדרשים בשעת התפילה .
פוסק אחר הוסיף, שבש"ץ שייך המושג של "כבוד הציבור", והיינו, "דכבוד הציבור, אין רוצה לומר כבוד של ציבור שראוי להם, אלא רוצה לומר, הכבוד שחייבים הציבור לכבד את ה' שראוי להיות כראוי" (תפארת ישראל מגילה שם). כלומר, אין מדובר בכבוד הנוגע לציבור, שיוכל למחול על כבודו, אלא אנו דנים בכבוד אובייקטיבי שהציבור צריך לתת כלפי שמים.
מכל האמור נראה, שראוי וצריך להחמיר בדבר, ואין לאפשר לאדם הלובש מכנסיים קצרים להיות ש"ץ או בעל קורא.
סיכום
א. ראוי לכל אדם להתכונן לתפילה וללבוש בגדים מכובדים, כשם שהוא מתכונן לפגישה עם אנשים מכובדים. במקומות שבהם ברור שנוהגים להופיע בפני מכובדים במכנסיים קצרים - יכול היחיד להתפלל כך.ב. אדם הלבוש במכנסיים קצרים לא יהיה ש"ץ או בעל קורא, משום שאין זה כבוד שמים ולא כבוד הציבור. (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
