למה יקדחו לעומק ים המלח?

בצפון ים המלח יחלו בקרוב לבצע קידוח ראשון מסוגו בעולם, שיאפשר לפענח את ההיסטוריה האקלימית של חצי מיליון השנים האחרונות, ויסייע למחקר העולמי בנושא. הקידוח של האוצר הסביבתי יצא לדרך בנובמבר, לאחר לא פחות מעשר שנות ציפיה והמתנה.

הקידוח הייחודי, שנחשב לאחד הפרויקטים הגיאולוגיים החשובים ביותר שבוצעו אי פעם בישראל, התעכב שנים רבות בשל הפוליטיקה האזורית המתוחה. מי שמוביל את המהלך הוא הארגון המדעי ICDP וישתתפו בו חוקרים מישראל, ירדן, יפן, שוויץ וארצות הברית.

כיצד יתבצע הפרויקט הייחודי? אסדת מחקר שנבנתה במיוחד תוצב באגן הצפוני של ים המלח, מול חופי עין גדי. היא תקדח לעומק של 500 מטר כדי להוציא בזהירות "גלעין" - שכבות אדמה שיועברו לניתוח במעבדה.

פרופ' צבי בן אברהם מאוניברסיטת תל אביב, ראש הפרויקט וחתן פרס ישראל במדעי כדור הארץ, הסביר ל-ynet שבעזרת הגלעין מקווים החוקרים למצוא לא רק רישום מדויק של האקלים ההיסטורי אלא גם מידע על היסטוריית רעידות האדמה שפקדו את האזור ותגליות נוספות, בחלקן אולי תעשייתיות.

"הגלעין שנוציא הוא למעשה מדגם רציף, שיספק לנו ארכיון של השינויים האקלימיים שהיו במזרח התיכון בחצי מיליון השנה האחרונות. זה יסייע גם למחקרים שעוסקים בהתחממות כדור הארץ, ובעליית מפלס מי הים, אבל עשוי לסייע גם בשורה של תחומי מחקר אחרים".

המדענים לא מודאגים מירידת המפלס

ד"ר מוטי שטיין, מהמכון הגיאולוגי, מבהיר "יש עוד מקומות בעולם שנחשבים ל'ארכיונים', דוגמת הקרחונים באנטרקטיקה. אולם הארכיון הזה גם יספק מידע של פרק זמן מאוד ארוך - כחצי מיליון שנה - וגם יאפשר לגלות מידע ברזולוציה כמעט שנתית. זה דבר נדיר".

ארכיון של האקלים העולמי. ים המלח (צילום: עמית שאבי)

שטיין מבהיר כי ייחודו של אגן ים המלח, מעבר להיותו המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ, הוא העובדה כי כבר לפני שלושה מיליון שנים התקיימו באזורו גופי מים שונים. "האגמים הקדומים הללו היו 'אגמים טרמינליים' - כלומר הם היו התחנה האחרונה של המים. העובדה הזו, לצד תהליכים ייחודיים שאירעו באזור, הפכו אותם לרשמים מדויקים מאוד של האקלים ששרר באזור".  

לדברי החוקרים, מהרישומים המצויים כבר היום, ידוע כי המפלסים באזור היו בעבר אף נמוכים יותר מהמפלס הנוכחי. לפני 13 אלף שנה למשל, האגם הקדום שהיה באזור כמעט התייבש לחלוטין ונעלם.

"ההבדל המרכזי הוא שבתקופה הנוכחית, בניגוד למה ששרר בתקופות קדומות, האזור הזה מושפע מאוד מפעילות אנושית. מצד אחד ישנו המוביל הארצי, שמקטין את כמות המים המתוקים ומצד שני ישנה שאיבה תעשייתית", מדגיש בן אברהם.  

מי יממן את הקידוח? אולי מפעלי ים המלח

הבעיה: נכון להיום, למרות שמועד הקידוח נקבע לנובמבר, טרם גויס מלוא התקציב הדרוש למחקר. תקציבו הכולל של הפרויקט עומד על 2.1 מיליון דולר, כ-800 אלף מתוכם ממומנים על ידי ההנהלה המדעית של ה-ICDP. שאר הסכום אמור להיות מגויס על ידי החוקרים הראשיים במדינות השונות.

כיוון בלתי צפוי לסיוע במימון המחקר, עשוי לבוא דווקא מהכיוון התעשייתי. במפעלי ים המלח הביעו התעניינות בפרויקט הקידוח המחקרי, ובוחנים בימים אלה אפשרות לסייע במימונו. במפעלי ים המלח אישרו את הדברים.

הסיבה להתעניינות המפעלים טמונה אולי בעובדה כי אחת התחזיות של החוקרים היא אפשרות לגילוי מרבצים גדולים של המינרל קרנליט. ממינרל זה מפיקים מפעלי ים המלח אשלג, ומכאן שגילוי מרבצים גדולים שלו עשוי להשפיע על פעילותם באגן הדרומי של ים המלח.

כך או כך, בין אם מפעלי ים המלח יסייעו במימון, מבהירים החוקרים הישראלים כי גם בממשלת ישראל יש מי שמבין את חשיבות הפרויקט. ד"ר בני בגין, המכהן כשר בלי תיק בממשלה, שימש כיו"ר המכון הגיאולוגי והיה מעורב באופן אישי בקידום המחקר בשנים האחרונות, עד להצטרפותו לממשלה. "קיבלנו את תמיכתו בעניין, במידה ולא נצליח לגייס את המימון מקרנות המחקר", ציין פרופ' בן אברהם.  

בשיחה עמו נשמע גם שטיין רגוע למדי. "אכן, נכון לרגע זה אין לנו עדיין את מלוא הסכום, אך אנו מאמינים שהמימון יימצא. לא ייתכן שפרויקט בסדר גודל כזה לא ייצא לדרך בגלל סכום פעוט יחסית".