מתפאר ומסתתר. נסראללה אחרי עשור

בחלוף עשור בדיוק מנסיגת צה"ל מלבנון נראית תמונת המצב של חיזבאללה רבת פנים. מהפן הצבאי הצר, רשם חיזבאללה הישג עצום ואולי חסר תקדים במזרח התיכון. בעיניו, בעיני רוב הלבנונים ואוהדיו במזרח התיכון, הוא הצליח "להניס את ישראל עם זנב מקופל בין הרגליים". התקפותיו, מאז יצא לדרך בפיגוע נגד מפקדת המארינס בלבנון ובאסון צור השני (1983), שהלכו והשתכללו, גבו מישראל מחיר כבד ברצועת הביטחון וגם בעורף הישראלי בעימותי "דין וחשבון (1993), "ענבי זעם" (1996) ובמלחמת לבנון השנייה (2006). אבל גם היום ממשיך מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, לנאום ממקום מחבואו, חשדנותו גברה אחרי חיסולו של עימאד מורנייה וגם בזירה הפנים-לבנונית, הלגיטימציה שלו לפעול מוטלת בספק גדול.

עשור לנסיגה - סדרת כתבות ב-ynet:

• אחרי 10 שנים, דיאלה עדיין מחכה שיכירו בקיומה
• בית הקטיושות: הצלקת של אשכול 820 לא הגלידה
• 4 אמהות מסכמות: "מזל שיש את מי להאשים"
• הביזיון המתוקשר שעלה לנו ביוקר / רון בן ישי
  

באופן טבעי, ייחס נסראללה לעצמו את ההישגים. בנאום חגיגי בבינת ג'ביל, ב-26 במאי 2000, אף טען כי ישראל היא מדינה חזקה רק מהבחינה הצבאית. "יש לה נשק גרעיני והכוח האווירי החזק ביותר באזור, אך היא חלשה יותר מקורי עכביש", התרברב. נסראללה הסביר שהחברה הישראלית היא חברת שפע שאינה יכולה לעמוד בעימותים ולפיכך הדרך להתמודד עם ישראל היא להמשיך ולהכות בה. 

הגבול שקט בינתיים, היום בגזרת הכפר קילה (צילום: רויטרס)

חיזבאללה הצליח לשרוד מלחמה קשה ביותר עם ישראל ביולי 2006. בראייתו, הצליח לשרוד לבד מול ישראל במשך יותר מחודש של לחימה עזה כששום מנהיג ערבי לא נרתם לעזרתו, חרף קריאתו הפומבית לעזרה. זאת היתה הסיבה לכך שהפופולריות שלו בעולם הערבי נסקה, אפילו בקרב סונים בארצות רחוקות. מעוד מיליציה בלבנון הפך חיזבאללה לצבא משמעותי של ממש במזרח התיכון, ולפי הדיווחים האחרונים התחמש אפילו בטילי סקאד.

גם בזירה הפוליטית רשם חיזבאללה בראשות נסראללה הצלחה של ממש. אמנם בבחירות הכלליות האחרונות נחל כישלון מפתיע, אך בסופו של יום הוא שותף, זו קדנציה שנייה, בממשלת אחדות לבנונית ומחזיק בזכות וטו על החלטותיה, שלא לומר לופת את צווארה. מנהיג הדרוזים, וליד ג'ונבלאט, שנאמניו נלחמו מול אנשי חיזבאללה, השלים לאחרונה את העריקה לצדו השני של המתרס. בעקבותיו עשה זאת ראש המחנה האנטי-סורי, סעד אל-חרירי, כשעלה לרגל לנשיא אסד, החשוד כרוצח אביו, והביע נאמנות. בתווך, הספיק נסראללה גם להמליך את נשיא לבנון החדש, הגנרל מישל סולימאן. סולימאן גמל לו במתן לגיטימציה בכוחו הצבאי ובהכרה בחיזבאללה כ"מגן דרום לבנון לצד צבא לבנון".

התיאבון של נסראללה

מכאן נפתח התיאבון של נסראללה לשלב הבא. בכמה מנאומיו בחודשים האחרונים החל לשרבב משפטים המשרטטים רצון לשנות את חוקי המשחק הלבנוניים בעתיד - משחק באש במדינה מסוכסכת זו. "הדרך להשגת צדק במערכת הפוליטית היא לבטל את העדתיות הפוליטית. העדתיות הפוליטית היא זו המונעת את התפתחות המערכת הפוליטית בלבנון ומהווה מכשלה בפני השגת דמוקרטיה בה הרוב יוכל לשלוט. התנאי הבסיסי למימוש דמוקרטיה שכזו הוא ביטול העדתיות הפוליטית", אמר בנאום שנשא ב-30 בנובמבר האחרון, בו הציג את המצע המדיני החדש של התנועה. במילים אחרות - השיטה הקיימת אינה מאפשרת לשיעים לבטא את עצמם. אך נסראללה לא דורש זאת כעת. צפו להפתעות בהמשך.

חיילים מצבא לבנון באזור צידון. יש עוד צבא מלבדם (צילום: רויטרס)

הוא הדין לגבי הנשק שברשות חיזבאללה. אם עד לעימות הפנימי במאי 2008, ערער המחנה האנטי-סורי בגלוי על התופעה בה בלבנון תהיה מיליציה פרטית לצד צבא ממוסד, בחודשים האחרונים כבר כמעט לא ניתן לשמוע זאת. אל-חרירי וג'ונבלאט הקצינו מאוד את התבטאויותיהם ואילו המתנגדים האחרים נאלמו דום. סוגיה שהיתה על השולחן ב"דיאלוג הלאומי" לפני מספר שנים נעלמה כלא היתה. עתה מדברים על לחימה שכם לצד שכם - חיזבאללה וצבא לבנון, כאשר הנשק המתקדם והחיילים המאומנים נמצאים במקום אחד - תחת נסראללה ולא תחת השליט הלבנוני. חיזבאללה נותר כמיליציה היחידה בלבנון, לאחר פירוקן של כל האחרות מכוח הסכם טאיף (1989) ועתה איש לא מערער על כך. גם זה הישג לא קטן.

חיזבאללה הפך בעשור האחרון לגורם בין ערבי של ממש, למדינה בתוך מדינה. נסראללה הפך לשחקן מדיני, אף יותר מכל נשיא או מלך ערבי אחר. עד כדי כך גבר בטחונו העצמאי עד שהעז לקרוא בפומבי למרד בתוך מצרים נגד המשטר המצרי בראשיתו של מבצע עופרת יצוקה. המצרים לא שכחו, ולאחרונה נתנו עונשי מאסר כבדים לרשת שתכננה על פי החשד לבצע פיגועים נגד יעדים ישראלים ואחרים.

לא מייצג את כל הלבנונים

התמונה בלבנון רבת פנים ועמוקה יותר מהפן הצבאי-פוליטי. בחלוף עשור, יש לנסראללה לא מעט צרות. ראשית, ואולי החשובה שבהן היא הלגיטימציה. למרות שכיום אין מי שיערער בקול רם על הלגיטימיות של הנשק שבידי חיזבאללה, כלל לא בטוח שנסראללה נהנה מלגיטימציה רחבה להחזיק נשק ולפעול מול ישראל. הוא העריך זאת עוד טרם הנסיגה, ולכן כבר ב-16 באפריל 2000 הגה את הטיעון החדש של "חוות שבעא" - שטח במורדות הר דב שעל פי רישומי האו"ם שייך בכלל לסוריה. הסורים אמנם מעולם לא ויתרו על השטח הזה, אך נסראללה התבצר בהמצאה החדשה כדי להצדיק את הטיעון שבהחזקת נשק מול צה"ל. "אדמתנו עודנה כבושה ולנו יש את היכולת לשחררה", טען. זו גם הסיבה לחטיפתם של שלושה חיילי צה"ל באוקטובר 2000 דווקא בגזרה זו. ספק עד כמה טיעון זה מצליח לאחד מאחוריו את כל הלבנונים.

טיעון אחר ללגיטימציה באחיזת נשק היו פעילות חיל האוויר בשמי לבנון ובמים הטריטוריאליים. בשל כך מנסה חיזבאללה להצטייד בנשק נ"מ מתקדם. חיזבאללה טען כי "ישראל מאיימת על לבנון" ורק הוא יכול להרתיע אותה. כן נעשה שימוש בטיעון האסירים שנמצאים בידי ישראל, סוגיה שנפתרה בינתיים לאחר העסקאות האחרונות עם הארגון. נשמעו גם טענות על חדירת טנקים לשטח לבנון, הטרדת רועים לבנונים וכן גניבת מים לכאורה מצד ישראל.

תמונת מצב מהגבול: נגד צה"ל, היום בצפון (צילום: רויטרס)

ניתן להניח כי אילו היו שואלים בחדרי חדרים לא רק את כל הלבנונים, אלא אף את כל השיעים מה דעתם על המשך הלחימה בישראל, לא בטוח שכולם היו ששים אלי קרב. אחרי הכל, כולם ראו מה מחירה של לחימה מול ישראל רק לפני ארבע שנים ועד כמה מסוגל הארגון באמת להגן על תושבי דרום לבנון. בחיפוש מדוקדק ופרטני הצלחנו גם למצוא ביקורת ברוח זו של תושבי הדרום.

פרט לסוגיית הלגיטימציה, סוגיה אחרת שצריכה להדאיג את נסראללה היא שיעור התמיכה הנמוך מאוד בקרב הנוצרים והסונים. מאז הלוויית בנו של נסראללה, האדי, שנהרג בהיתקלות עם חיילי צה"ל, עושה הארגון שימוש בהנפת דגלי לבנון לצד דגליו שלו ובהשמעת המנון לבנון. כאילו כדי לומר - אנו מייצגים את כל הלבנונים ולא רק את השיעים. במציאות קשה להאמין שהנוצרים, הסונים והדרוזים חושבים כך.

הממצא המרכזי לכך הוצג בתחילת פברואר האחרון, בסקר של מכון המחקר האמריקני Pew. מהסקר, שבדק בין היתר את התמיכה בחיזבאללה בלבנון, עולה כי רק 35% תומכים בחיזבאללה. פילוחם מסגיר קרע עמוק עוד יותר: 97% מהשיעים בלבנון הביעו את תמיכתם בארגון, שמזוהה בעצמו כשיעי, ורק 18% מהנוצרים ו-2% בלבד מהמוסלמים הסונים תומכים בו בפומבי. במילים אחרות - חיזבאללה מייצג קודם כל את השיעים בלבנון, בעיני הלבנונים עצמם. אם כך, מה הפלא שרבים רואים בו ארגון שנאמן קודם כל ל"אג'נדה איראנית וסורית", יותר מאשר "לבנונית", כפי שרבים הצהירו בשנים האחרונות.

עדיין בבונקר 

גם דימויו האישי של נסראללה ספג מכה עם השנים. עד מלחמת לבנון השניה החזיק בתדמית של "אורקל", מי שיודע לקרוא את מחשבותיה של ישראל, ניזוק מאד במלחמה האחרונה וגם לאחריה. מי שהתפאר בהבנתו את נפש ישראל הודה עתה כי לא העריך נכונה את תגובתה לחטיפה, וחטף ביקורת גם מהתושבים בביירות ובדרום לבנון וגם מפטרוניו בטהרן שנזפו בו על ההרפתקה הצבאית אליה נקלע. "לא לשם כך הקמנו וחימשנו אותך. מטרתך אחרת ולא להסתבך במלחמות מיותרות בטרם עת בעקבות שיקול דעת מוטעה", אמרו לו מעבידיו. בהחלט אמירה לא פשוטה מבחינתו.

פרט לכך, הוא מסתתר לו אי שם בבונקר כבר קרוב לארבע שנים. אמנם, מדי פעם בפעם הוא מגיח לפגישה או ביקור חטוף בדמשק, כמו בפסגה המשולשת עם פטרוניו בסוריה ואיראן. הוא מזמן לא מופיע ברבים ונואם רק באמצעות הטלוויזיה - מחיר לא פשוט למי שמנסה להישען על אהדת ההמונים. גם ההתנקשות במקורבו וה"רמטכ"ל" שלו, עימאד מורנייה, לא עשתה לו טוב. חשדנותו גברה והחלל שהותיר מורנייה נותר ריק. כל אלה הביאו לפגיעה משמעותית בכוח ההרתעה של נסראללה המנהיג והרטוריקן, מי שבתחילת מלחמת לבנון השנייה נתפש אפילו בישראל כמנהיג אמין.

מזכ"ל חיזבאללה ימשיך להתפאר שהוא כוח משמעותי שניצח את ישראל ומרתיע אותה. הבעיה שהוא לא מדבר בשם כולם, לא מחזיק בלגיטימציה מלאה לפעול, ואם חלילה יפרוץ עימות נוסף, הוא ייוחס בלבנון ישירות אליו, שכן הוא כרגע בעל הבית היחיד במדינה השסועה הזו. זו הסיבה שנסראללה טורח להדגיש בנאומיו כי הוא אינו רוצה במלחמה עם ישראל. גם ישראל מצידה מצהירה כי אינה מעוניינת בעימות. ההיסטוריה בין הצדדים מלמדת כי בדרך כלל רקטה שמוצגת במערכה הראשונה, נורית לבסוף במערכה השלישית. האם כך יקרה גם הפעם? גם נסראללה עצמו לא יודע.

ועוד הערה אחרונה, הפעם לקוראים בצד השני של הגבול. בפעם הקודמת שפרסמנו רשימה דומה, לפני כשנתיים, בה מנינו מאזן של רווח והפסד במלאת שנתיים למלחמת לבנון השנייה, בחרו בחיזבאללה לתרגם את חצי המאמר שעסק רק ברווחיהם, אך התעלמו מהמחצית השנייה שעסקה ברווחיה של ישראל, לטובת השימוש ההסברתי-תעמולתי של חיזבאללה, המתפאר ב"ניצחון אלוהי". מעניין יהיה לראות אם יחרגו הפעם ממנהגם.