קודש וחול במוזיאון ישראל
בית הכנסת "צדק ושלום" המפואר בסורינאם, שבאיים הקריביים, חדל מפעילות והועבר על כל תכולתו למוזיאון ישראל המחודש. שם הוא נבנה מחדש, כולל רצפת החול הייחודית. ynet מגיש סיור ראשוני בבית הכנסת
לשדירת בתי הכנסת במוזיאון ישראל המחודש, שייפתח לציבור בחודש יולי הקרוב, מצטרף בית כנסת מדהים ושונה, על כל תכולתו המקורית. מדובר בבית הכנסת "צדק ושלום" שנבנה במאה ה-18 בסורינאם, שלחוף הים הקריבי. הוא יצטרף לשלושת בתי הכנסת מאיטליה, גרמניה והודו הנמצאים במוזיאון.
בית הכנסת המיוחד הזה, אשר נבנה בשנת 1736 בבירת סורינאם, פרמאריבו, הפסיק לתפקד כבית כנסת בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. במוזיאון ישראל פנו לקהילת יהודי סורינאם בבקשה לקלוט את בית הכנסת כדי לשמר אותו לדורות הבאים, ולאחר שהפנייה נענתה בחיוב ובחום, הועבר בית הכנסת בשנת 1999 למוזיאון ישראל בירושלים. בית הכנסת נבנה מחדש באופן מדוייק באגף לתרבות ואמנות יהודית ע"ש מנדל, ומה-26 ביולי תוכלו להתרשם ממנו באופן אישי.
ראש הקהילה היהודית בסורינאם, שחגג את בר המצוה שלו באותו בית כנסת ממש, הגיע לא מזמן לביקור בבית הכנסת המחודש במשכנו הנוכחי במוזיאון. כשנכנס לבית הכנסת, פרץ בבכי ואמר שבכל מהלך חייו הוא לא ראה את בית הכנסת במצב טוב כל כך.
ארון הקודש (צילום: עמוס פרידלין)
הקהילה היהודית בסורינאם נוסדה במאה ה-17 כשברחו היהודים מאימת האינקויזיציה בספרד ופורטוגל להולנד, ומשם היגרו לסורינאם עם ראשוני המתיישבים מאירופה.
הריצפה - מחול ים
מדהים לראות שההסטוריה של יהודי סורינאם באה לידי ביטוי באופן ברור באלמנטים של מבנה בית הכנסת ותכולתו. המבנה משלב מאפיינים אירופאים מסורתיים כגון נברשות פליז גרנדיוזיות מתוצרת הולנד, לצד סגנון אדריכלי קריבי הבא לידי ביטוי בקירות לבנים וסימטריים, חלונות גדולים המאירים את פנים המבנה, והאלמנט הבולט ביותר - רצפת החול.
כשפסעתי אל תוך חלל בית הכנסת נדהמתי לגלות שחלק גדול מריצפתו הוא בעצם חול ים לבן. אני מודה שברוב תמימותי חשבתי לעצמי שעבודת השיפוץ והשימור עדיין לא הסתיימה, ושבמסגרת עבודות הבניה הרבות שמתקיימות במוזיאון לקראת הפתיחה, יסיימו לרצף גם את בית הכנסת המדהים הזה בקרוב. טניה כהן-עוזיאלי, אוצרת בית הכנסת, לא הצליחה להסתיר את החיוך שלה כששמעה את הערתי לגבי עבודת הריצוף הלא גמורה, והסבירה לי מייד שהחול הוא אלמנט נפוץ בבתי הכנסת הפורטוגלים באיים הקריביים.
מסתבר שיש שלוש השערות לתופעה. אתם מוזמנים לבחור את האחת שמדברת אליכם.
1 - יהודי סורינאם טוענים שהחול מייצג גלותיות והצעידה על החול בשעת התפילה דומה להליכת בני ישראל במדבר.
2 - יהודי פורטוגל אולצו להתנצר בזמן האינקביזיציה ועל כן נאלצו להסתיר את יהדותם. החול שפוזר על הרצפה עזר להחריש את צעדיהם בזמן התפילה.
3 - החול שמר על הרצפה מנעלי העץ של המתפללים ובנוסף שימש להגנה מפני שריפות שהיו עלולות לפרוץ עקב שלל הנרות שהיו דולקים בנברשות המפוארות.
4 - כל התשובות נכונות.
והאמת שזה לא ממש משנה מהו ההסבר המדוייק, כי מה שברור לגמרי הוא שבית הכנסת
הזה שונה מכל בית כנסת שראיתי עד היום, והוא בהחלט אחד היפים. חוץ מארבעת בתי הכנסת בשדרה, אשר לכל אחד סיפורים והסטוריה ענפה משלו, תוכלו למצוא בחלל הבניין גם תשמישי קדושה רבים ואוסף חנוכיות שהוא ללא ספק המרהיב ביותר שראיתי. כל זה הוא רק חלק קטן ממה שמכיל המוזיאון הענק הזה, שנחשב לאחד מעשרת המוזיאונים הגדולים והמקיפים בעולם, עם למעלה מחצי מליון פריטים.
ובקרוב: עוד כתבות של עמוס פרידלין על יהדות התפוצות במוזיאון ישראל המחודש.