תרגיל העורף - אשליה מסוכנת

תרגיל העורף הגדול "מפנה 4" שהתקיים השבוע, היה חשוב ונחוץ. על כך אין ויכוח. אין גם ספק כי בתרגיל הופגנה והוכחה ההתקדמות הרבה שהושגה בארבע השנים האחרונות, מאז מלחמת לבנון השנייה, במוכנות המערך הלאומי והרשויות המקומיות להתמודדות עם מתקפת טילים ורקטות על העורף הישראלי.

אבל לתרגיל השנה, כמו לשלושת אלו שקדמו לו, יש מגרעת אחת גדולה: הוא מייצר אשליה מסוכנת בקרב אזרחי מדינת ישראל שההיערכות הטובה והאינטנסיבית של מערך החירום וההצלה הלאומי מונעת או מצמצמת את הסכנה הפיזית הנשקפת לכל אחד ואחד מאיתנו ממתקפת הטילים והרקטות הבאה.

זו אשלייה מפני שאת האבידות ואת נזקי הטילים שיתפוצצו בשטחנו יספגו תחילה האזרחים. אלה שבתיהם או מקומות עבודתם ייפגעו או אלה שיימצאו חשופים ברחובות. רק אחר כך יכנסו פיקוד העורף, רח"ל (רשות חירום לאומית) והרשויות המקומיות לפעולה. הם יחלצו את מי שניתן לחלץ, יצילו את חיי מי שנפגע ואפשר עדיין לטפל בו, ינטרלו חמרים מסוכנים, ידאגו שהאזרחים יקבלו את צרכיהם החיוניים במזון מים וחשמל ויפעלו לצמצם את הנזקים לתפקודו של המשק.

אם המתקפה תימשך כמה ימים או שבועות יודעות כיום רשויות החירום לפנות אזרחים לאזורים פחות מסוכנים. כל אלה דברים חשובים שיש בהם כדי לצמצם את הנזקים והאבידות שיגרמו לנו אך לא למנוע אותם. מי שבאמת מסוגלים למנוע את האבידות והנזקים הראשוניים (שהם החמורים ביותר) ממתקפת טילים ורקטות הם האזרחים עצמם וכמוהם החיילים בבסיסי צה"ל שיתקפו.

הניסיון שצברה ישראל בשלוש "מלחמות העורף" הקודמות, מלחמת המפרץ ב-91, במלחמת לבנון השנייה ב2006 ומתקפות הקסאמים והגראדים מעזה, מוכיח כי אזרחים שנהגו בעת מתקפת רקטות וטילים על פי הוראות פיקוד העורף כמעט שלא נפגעו. הרס נגרם לבתיהם והיו נזקים רבים לרכוש אבל מי שמיהר לממ"ד או למרחב המוגן או אפילו שכב על הכביש ניצל בדרך כלל. אפילו אם הייתה פגיעה ישירה בביתו או בקרבתו.

מההתנהגות השאננה של הציבור בעת התרגיל בשבוע האחרון מתקבל הרושם שרובנו עדיין לא הטמיע תובנה זו. הילדים בבתי הספר אמנם ירדו למקלטים למשמע האזעקה וכך היה במקומות העבודה הגדולים. אבל רובו של הציבור המשיך בעיסוקיו כרגיל. מעטים דאגו לאתר את המרחב המוגן בסביבת מגוריהם או במקום עבודתם ולהכין ערכת מים מזון ואמצעי תקשורת לשימוש בבמקרה חירום. מעטים עוד יותר, אלו שהסתובבו או נסעו ברחובות, שאלו את עצמם מה אני צריך לעשות עתה ולהיכן הייתי נמלט אם הייתה אזעקת אמת.

צריך להבין: תרגילי החירום של המערכות הלאומיות והרשויות המקומיות נועדו לתקן את הליקויים בתיאום ואת חוסר האונים בתפקוד שנתגלעו במלחמת לבנון השנייה. אלה אמנם השתפרו לבלי היכר הודות לפעולתם המסורה של סגן שר הביטחון מתן וילנאי, של אלוף פיקוד העורף יאיר גולן ושל ראש מערך רח"ל זאב צוק רם. אם הייתה מלחמת לבנון השנייה פורצת היום, היו מערכים אלה מתפקדים הרבה יותר טוב ומצמצמים את הנזק, הסבל ואי הנוחות שנגרם לאוכלוסייה באותה מלחמה.

אבל מלחמת העורף הבאה תהיה שונה. איום הרקטות והטילים הנשקף לעורף הישראלי היום הוא שונה מהותית ואיכותית מזה שהיינו נתונים לו ב-2006. כיום "מכסה" האיום תלול המסלול האפקטיבי כמעט את כל שטח המדינה ולא רק את הצפון. רב מרכזי האוכלוסין הגדולים יספגו לפחות במשך כמה ימים, ואולי אפילו שבועות, נפילות של רקטות וטילים מדוייקים יותר מבעבר ובעלי ראשי קרב כבדים (כחצי טון) שכושר ההרס שלהם גדול פי כמה מהגראדים והקסאמים ואפילו מזה של הרקטות הכבדות שחיזבאללה השתמש בהם במלחמת לבנון השנייה.

מערכי החירום יידעו אמנם לטפל טוב יותר בנזקים ולסייע לאוכלוסייה שנפגעה, אבל זה לא פוטר אותנו האזרחים מאחריות. כל אחד ואחד מאיתנו חייב להבין שמערכי החירום הלאומיים אינם יכולים למנוע את הפגיעה הראשונית שאותה ייאלץ לספוג בעצמו יחד עם הקרובים לו ובני משפחתו. לכן חייבים תרגילי החירום הבאים להתמקד במוכנותו של האזרח הבודד. צריך להכינו מנטאלית ופיזית לנקוט באמצעי החירום שיאפשרו לו לתפקד כהלכה ולהציל את נפשו ונפשות נוספות בכל מצב שאליו יקלע במלחמת העורף הבאה.