אלג'יריה: עבר דומה לישראל, ההווה טוב יותר

אם יש נבחרת אחת מבין כל המשתתפות במונדיאל הקרוב שאולי מזכירה בכמה מאפיינים את ישראל, זאת אולי, תחזיקו חזק, לא אחרת מאשר אלג'יריה - נבחרת שחוזרת אחרי שנים רבות לטורניר הגביע העולמי, שכל אוהדיה על סף שיגעון ואשר מייחלת להישג היסטורי שישכיח כבר את אותם קטעי וידאו ישנים מהמונדיאל המיתולוגי ההוא.

• להאזנה ל"המנון" של נבחרת אלג'יריה

• צפו בשדרים הערבים המובילים משדרים את השער ההיסטורי של יחיא

  
  

כמו השער היחיד של ישראל במונדיאל 1970 או הניצחון ההוא בצרפת, גם לאלג'יראים יש רגע אחד שעליו מתרפקים אוהדי הכדורגל הוותיקים (ואולי הגם הצעירים) - המשחק נגד מערב גרמניה במונדיאל 1982.

במהלכים ששטפו את המגרש והפתיעו מאוד את היריבה המערב גרמנית העיקשת עקצו האלג'יראים, בראשות גדול שחקניהם בכל הזמנים, רבאח מאג'ר, פעמיים והשיגו 1:2 סנסציוני. "שועלי המדבר", כך מכונים שחקני הנבחרת הירוקה-אדומה-לבנה, היו כל כך קרובים לעלות עד כי רק תוצאת תיקו בין מערב גרמניה לאוסטריה היתה שולחת אותם הביתה. כך אכן קרה בסיבוב האחרון, דבר אשר נטע בקרב האלג'יראים תחושה קשה של משחק מכור מראש.

צפו בקליפ אלג'יראי על השערים במשחק ההיסטורי

אמנם "השועלים" הגיעו גם למונדיאל שלאחריו במכסיקו 1986, אך שם הם שיחקו חלש מאוד. גם אליפות אפריקה של 1990 לא השתוותה לאותו משחק הרואי במונדיאל.

וזאת לא הנקודה היחידה שמזכירה את ישראל. האלג'יראים מתגאים מאד במאג'ר (פרש ב-1992). מי שכבש את השער הראשון בתולדותיהם במונדיאל, היה גם זה שהביא במו רגליו את גביע אירופה לפורטו בעונת 1986/87 בשער נדיר עם העקב, ומי שיתעקש ימצא הקבלה לאלי אוחנה בנבחרת ובמכלן. ועוד דבר, היא מדורגת במקום ה- 27 בעולם, מקום אחד מעל אחת - נבחרת ישראל...

צפו בשער של מאג'ר עם העקב במדי פורטו

בעוד לעבר נקודות דמיון לישראל, הווה של אלג'יריה ירוק מאוד ולא רק בגלל צבע המדים הלאומיים. מאז אותו משחק מול מערב גרמניה ב- 1982 נדמה היה כי יעברו עוד שנים עד אשר יגיע שוב רגע גדול שכזה. וכך אכן היה עד ל-18 בנובמבר האחרון - הניצחון על מצרים במשחק השלישי והמכריע בסודאן לאחר השער של הגיבור החדש, המגן ענתר יחיא, ובניצוחו של המאמן ראבח סעדאן.

כל כך הרבה רגשות הצטברו לקראת המשחק הזה. מה לא היה שם: רצון לתחושת יוקרה במשחק הקובע על ייצוג מדינות ערב במונדיאל, אך גם לא מעט שנאה בין שני המחנות - במיוחד לאחר המכות שהפלו המצרים באוהדים האלג'יראים והניסיונות להקשות על אירוחם בקהיר.

ערביי יפו צופים במשחק בין אלג'יריה למצרים (צילום: יונתן צור, עריכה: ניר 'שוקו' כהן)

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/upl/524/819.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;3.Sport-8237.world.cup.2010-8451.Group.C&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

שני הנשיאים הבינו היטב את גודל המעמד ומימנו את הטסתם של אלפי אוהדים מכל צד. הניצחון הגדול של "השועלים" רשם בינתיים שיא חדש של התרגשות. כה רבה היתה התפרצות הרגשות עד שמספרים שהאלג'יראים המתגוררים במארסיי יצאו לרחובות העיר כדי לחפש מצרים ולהכות אותם בחזרה. הנשיא, עבד אל-עזיז בוטפליקה, לא היסס אף הוא לחבק לקרבו את הנבחרת. לפתע יש שוב באזז חיובי ותקוות גדולות שאולי גם הפעם תיפול הפתעה במונדיאל, 24 שנים לאחר ההופעה האחרונה בו.

לא לחינם אנו מדגישים את הרגשות. באלג'יריה של היום הכדורגל, ובמיוחד הנבחרת, מושכים אהדה עצומה. תמונתו של מאמן הנבחרת נראית לא פחות מאשר זו של הנשיא בעיתונות המקומית, שבגיליונות רבים שלה פשוט נראית עיתונות ספורט לכל דבר.

ענתר יחיא חוגג את ההעפלה למונדיאל (AP)

המשחק מול מצרים הבהיר מעל לכל ספק את התפקיד החברתי העצום שיש לנבחרת במדינה. "השועלים" הוצגו כגיבורי האומה שניצחו את האויבת הגדולה, המאמן כמושיע הלאומי. ובכלל, מדוע לא? הפוליטיקאים האלג'יראים רצים מאז להצטלם עם שחקני הנבחרת ולהשתמש בה כדי להסיט את תשומת הלב מן הבעיות האחרות.

ולא רק הם. "השועלים" הצליחו לאחד את מדינות המגרב (שם כולל למדינות המערביות של צפון אפריקה - מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ולעיתים גם לוב), שהיו מסוכסכות ביניהן, ולתמוך בה במשחק נגד מצרים. אז לא, אלג'יריה ממש לא תייצג בפועל את כל העולם הערבי, אלא יותר את מדינות המגרב וצפון אפריקה. יהיו לא מעט מיליונים במצרים שכבר מעתה מייחלים לתבוסתה בדרום אפריקה, אבל בגאווה האלג'ירית כבר אי אפשר לפגוע וברחבי המדינה ממתינים בקוצר רוח למשחקים בדרום אפריקה.

צפו בחגיגות לאחר הניצחון על מצרים

סיבה נוספת לרגשות הרבים סביב הנבחרת היא אותו חלום ששותפים לו אינספור ילדים מקומיים. אלג'יריה, אמנם מדינת נפט וגז גדולה, אך היא סובלת מחוב חיצוני גדול ומפירות באושים ארוכי שנים של מלחמת אזרחים רצחנית, כך שבדומה למדינות ערביות אחרות, כמו עיראק למשל, כספי הנפט אינם מחלחלים לרובם הגדול של האזרחים.

ומה נותר לעשות בדלות? לשחק כדורגל ולחלום להגיע לנבחרת ואולי יום אחד להיות כמו המלך זינאדין זידאן, שלא משנה מה יגידו עליו בצרפת, מבחינת האלג'יראים הוא משלהם (ושמו נזכר כמועמד להיות המאמן הבא של הנבחרת). הכדורגל הוא השער לחיים הטובים, להצלחה ולכסף הגדול. החלום הוא שסקאוטר צרפתי או אירופי יצוד כישרון מקומי ויהפוך אותו לזידאן הבא או אולי ליחיא וייקח אותם לאירופה, שכן הליגה המקומית דלה וענייה.

ואכן, לא מקרית היא השאיפה לצאת לאירופה. 15 מתוך 24 השחקנים שהרכיבו את סגל הנבחרת לאליפות אפריקה האחרונה בחודש ינואר האחרון משחקים באירופה. ארבעה בצרפת; שלושה בגרמניה (קארים זיאני בוולפסבורג, יחיא בבוכום) ואנגליה (שניים - נזיר בלחאג' וחסן יבדה - אצל אברהם גרנט בפורטסמות'); שניים באיטליה; אחד בספרד, סקטולנד ופורטוגל.

אוהד אלג'יראי מאושר. הנבחרת איחדה את המדינה השסועה (AP)

בנוסף לכל אלו משחק החלוץ עבד אל-מאלכ זיאיה בקבוצת איתיחאד ג'דה שבסעודיה, כך עולה שרק שליש מהסגל הרחב משחק בליגה המקומית, וכולם

משלוש קבוצות: אולימפי שלף, וויפאק סטיף, ומוולודיה אלג'זאיר. זהו כנראה בסיס הסגל שיעמוד לרשותו של המאמן סעדאן במונדיאל הקרוב.

בין אם תצליח הנבחרת או תיכשל בדרא"פ (הוגרלה לבית ג' עם אנגליה, ארה"ב וסלובניה), דבר אחד היא כבר הצליחה לעשות. בניגוד לנבחרת ישראל היא הצליחה ליצור לעצמה תדמית מצליחה, נקייה ומאחדת, וזאת דווקא במדינה שידעה מלחמת אזרחים עקובה מדם עד שנת 1992.

השחקנים הם גיבורים שהביאו כבוד ועתיד הנבחרת נראה ורוד. אז את מי אתם אוהדים במונדיאל הקרוב? אם אתם רוצים נבחרת ששנים לא היתה במונדיאל ושאוהדיה חנוקים מהתרגשות כדאי לכם לחשוב היטב על "השועלים" מהמגרב.