דניס הופר: מורד בעקבות גורלו

שמו מזוהה בראש ובראשונה עם "איזי ריידר" (1969), שהיה גם הסרט הראשון שביים. הופר כתב את התסריט בשיתוף עם פיטר פונדה, שאף הופיע לצידו באחד משני התפקידים הראשיים. בסרט הם מגלמים זוג אופנוענים היוצאים למסע במרחבים העצומים של אמריקה; מסע שמשקף את רוח תנועת ה"ביט" ויצירתו של ג'ק קרואק "בדרכים", והפך לסמל של תחושת החופש והשינוי שעברה אמריקה בסוף שנות ה-60.

צפו בהופר ב"איזי ריידר"

“האופנוענים הם הקאובויים המודרניים" סיפר הופר לימים, “הסרט מבחינתי עוסק בחופש ובאחריות הכרוכה בלהיות חופשי". חברים רבים של הופר השתתפו בתפקידי משנה בסרט, בהם ג'ק ניקולסון, כמו גם שחקנים לא מקצועיים שנראו לו מתאימים לשקף את רוח התקופה.

תחילת הדרך על אופנוע

“איזי ריידר" (שזכה לשם העברי "אדם בעקבות גורלו") זיכה את הופר בפרס בפסטיבל קאן של אותה שנה, ובמועמדות לאוסקר, אך יותר מכל הצליח להפוך לקלאסיקה קולנועית, בזכות האופן שבו ייצג ושימר את רוח התקופה בה נוצר. “פיסת היסטוריה מיידית", נכתב על הסרט כבר עם צאתו לאקרנים.

הופר (מימין) לצד ניקולסון. סימני המחלה ניכרים (צילום: AP)

סרטו הבא של הופר, “הסרט האחרון" (1971), צולם בפרו, כשהופר היה בשיא תקופת ההתמכרות לסמים שלו, והתוצאה ניכרה על הבד. הסרט ספג ביקורות קטלניות, כמעט ולא הוקרן, והקריירה של הופר כבמאי נעצרה למשך כעשור. בשנת 1984 כבר יצא השימוש שלו בסמים מכלל שליטה, והוא הוטס היישר מצילומי סרט במכסיקו למכון גמילה, לאחר שנמצא משוטט עירום ביערות.

האיש שחזר מסם

הקריירה שלו החלה לזכות בהערכה מחודשת בשנות ה-80. הוא ביים את "Out of the Blue” שזכה לביקורות אוהדות, והביא את סיפורו של נהג משאית היוצא מהכלא (הופר עצמו) ויחסיו עם בתו המרדנית. הופר גם הופיע במספר תפקידים בלתי נשכחים בהם מעריצו המופרע של קולונל קורץ ב"אפוקליפסה עכשיו" (1979), האב הלא מתפקד ב"ראסטי ג'יימס" (1983), והגנגסטר הפסיכופט ב"קטיפה כחולה" (1986).

הופר ב"אפוקליפסה עכשיו"

בהמשך הוא ביים את סרטו הרביעי והפרובוקטיבי, “צבעים" (1988), בכיכובם של שון פן ורוברט דובאל, כצמד שוטרים הנלחמים באלימות הכנופיות בלוס אנג'לס. הקרנותיו של הסרט לוו במהומות שפרצו בין חברי הכנופיות, ובביקורת על שהוא למעשה מעודד אלימות עירונית.

טוב בלהיות האיש הרע

סרטיו הבאים של הופר כבמאי – בהם הפילם נואר המודרני "נקודה חמה" (1990) בכיכובו של דון ג'ונסון והקומדיה המביכה "חתיכה על תנאי" (1994) – לא הותירו חותם. הופעותיו כשחקן הסתכמו לרוב בתפקידי "האיש הרע", בסרטים דוגמת "ארץ המתים" של ג'ורג' רומרו, “ספיד", ו"עולם המים" השאפתני של קווין ריינולדס.

איש רע קלאסי. הופר ב"ארץ המתים"

הופר נודע גם כאמן רב תחומי – צלם סטילס, צייר ואספן אמנות, והציג תערוכות רבות ברחבי העולם. לדבריו, מי שעודד אותו להתחיל לצלם היה חברו הטוב ג'יימס דין, אותו פגש במהלך צילומי "מרד הנעורים" (1955), כשהופר היה בן 18 ועשה את צעדיו הראשונים בקולנוע.

דמות מכריעה נוספת בהקשר זה היה אנדי וורהול. הופר פגש אותו בתחילת שנות ה-60, הופיע בסרטו "Tarzan and Jane Regained... Sort of”, והחל בהשראתו ליצור פופ-ארט. יחד עם האמן מרסל דושאן, שהכיר אז, הופר יצר את העבודה "Green Hotel”.

שלום למורד האחרון. הופר (צילום: רויטרס)

מותו של הופר אינו רק פרידה מאחד מסמליה המובהקים של "הוליווד החדשה" (זו שכללה גם את מרטין סקורסזה, פרנסיס פורד קופולה, ג'ק ניקולסון ואחרים). זוהי, כאמור, פרידה מהאיש שחייו, כמו גם השערוריה שליוותה את גסיסתו, היו מרד אחד מתמשך.