כותב בבשר החי

רוב האנשים בשלב כלשהו בחייהם חשבו על צמחונות. כל האנשים יודעים שלהתעלל בחיות זה רע. בדיוק על שתי ההנחות האלה יושב ג'ונתן ספרן פויר בספרו "לאכול בעלי חיים" ומחטט לכם ברגשות האשמה. כמו אמא פולניה ששולפת את כל הארסנל שלה רגע לפני ארוחת שישי, פויר מטיח בקורא עוד ועוד עובדות שגורמות לו לאבד לגמרי את התיאבון.

פויר. כמו אימא פולניה בארוחת שישי (צילום: ניקול קראוס)

למעשה, ברגע שהחלטתם לקרוא את הספר הזה, אין כבר דרך חזרה. העובדות שפויר מציג כל כך חותכות וכל כך מזעזעות, שאם תחשבו להמשיך ולאכול בשר, אתם כנראה האנשים הכי אטומים, לא מוסרים ואכזריים שיש.

רגע לפני שהפך לאבא, החליט פויר להבין מאיפה מגיע האוכל שהוא עומד להאכיל בו את בנו הקטן. במשך שנים רבות הוא השתעשע ברעיון של להפסיק לאכול חיות, מאותה מחשבה בנאלית שכולנו חוטאים בה - כי זה פשוט לא בסדר. את השנתיים האחרונות הוא הקדיש למחקר מעמיק על מאיפה מגיע הבשר לצלחת שלו. 

ב"לאכול בעלי חיים" הוא מביא את תוצאות המחקר הזה, הכולל הרבה עובדות על היחס המחריד לו זוכים בעלי החיים בתעשית המזון האמריקאית והנזקים הבלתי הפיכים שמייצרת החקלאות התעשייתית. מעבר לנתונים, מחקרים ולעדויות הוא מגייס לצידו גם את גדולי הפילוסופים ואנשי הרוח כמו ז'אק דרידה, פרנץ קפקא, ובעיקר את הסגנון המאוד ייחודי שלו.

מעביר אותך לצדו כמו על נתח שומן

בדומה לספריו הקודמים, "הכל מואר" ו"קרוב להפליא ורועש להחריד", הוא שוזר פרטים ביוגרפיים סנטימנטליים, עושה שימוש בגרפיקה לחיזוק רעיונות ורגשות, ומצליח לקרב אליו את הקורא תוך שהוא יוצר תחושת פמיליאריות, מעין הגיון שמעורב ברגישות - כזה שבקלות פורט על נימי הרגש ומעביר אותך לצד שלו כמו על נתח שומן. 

למרות שהספר מתייחס לתרבות אכילת הבשר באמריקה, עם איזכור קטן לישראל ולשחיטה הכשרה הכביכול

הומנית, הוא מדבר על כולם. לקרוא אותו מתוך מחשבה שהדברים האלה קורים רק באמריקה זו כמובן הדרך הכי קלה בשביל להמשיך ליהנות מסטייקים גם לאחר הקריאה. אבל די בבדיקה שטחית בכדי להוכיח שהמצב בישראל לא פחות מזעזע.

ואולם, למרות שרוב הנתונים שהוא מביא בספר מתייחסים למחקר הבאמת מאוד מרשים שהוא עשה, שום דבר שם לא ישמע לכם חדש לגמרי: תרנגולות שמוחזקות בתת תנאים ומהונדסות גנטית, פרות עמוסות אנטיביוטיקה, דייג אכזרי ותיאורים פורנוגרפים נוטפי דם. אבל זה בדיוק העניין, הוא לא מתיימר להביא עובדות חדשות אלא פשוט לגרום לכם להפסיק להתעלם ממה שאתם במילא יודעים.

החוכמה של הבנאליות

הגדולה של פויר היא היכולת שלו לנסח את הדברים הברורים, האמיתות הכי בנאליות, בצורה שנשמעת הכי חכמה ומנומקת, כזו שגורמת לכם לחשוב טוב טוב על מה שעשיתם. יש לו תשובה לכל טיעון שכנגד - כזו שהיא גם מנומקת

וגם רגשית. הוא טרחן, אבל אי אפשר שלא להמשיך לחשוב על מה שהוא אומר.

הוא חוזר על עצמו שוב ושוב, ובשלב מסוים נשמע כאילו נגמרו לו הטיעונים, אבל הוא מתעקש להמשיך מתוך איזו אובססיה פרטית, ועדיין קשה לפתח אדישות. אם כבר זו האדישות לסבל הרב שאנחנו גורמים לחיות שאנחנו אוכלים שנסדקת, וכל מה שצריך זה חרך צר כדי לקלקל לכם את הטעם של השניצל הבא שתכניסו לפה.

פויר יעשה לכם שטיפת מוח באופן הכי גלוי, הכי ברור והכי אפקטיבי. אם אתם אוהבים את הבשר שלכם, תתרחקו מהספר הזה. אם תמיד חלמתם להפוך לצמחונים ולא היה לכם את הכוח, לא תצטרכו יותר מלקרוא את הפרק הראשון. בתיאבון.

"לאכול בעלי חיים", מאת ג'ונתן ספרן פויר. מאנגלית: נעמי כרמל. זמורה ביתן, 350 עמ'