הכרה ממשלתית בהיסטוריה של יהודי אתיופיה

ממשלת ישראל קיבלה לאחרונה החלטה היסטורית בכל הקשור לענייני יהודי אתיופיה. הממשלה קיבלה פה אחד החלטה המכירה בחלק מהקייסים של יהודי אתיופיה שלא הוכרו עד עתה. וזאת כתיקון מאוחר אך נחוץ להחלטת ממשלה מ-1995 שסגרה סופית את רשימת הקייסים המוכרים ומנעה המשכיות של מוסד הקייסים בקרב יהודי אתיופיה, מוסד שהיה קיים לאורך אלפי שנות גלות באתיופיה.

זכותם וחשיבותם הקייסים יעמדו לנצח, כי הם אלו שאפשרו את שמירתה של קהילה יהודית באתיופיה- חרף השנאה והפוגרומים שעברו יהודי אתיופיה בתקופות חשוכות לאורך ההיסטוריה, כולל טבח המוני שיהודי התפוצות לא שמעו אודותיו.

במאה ה-17 יהודי אתיופיה נטבחו בעקבות היותם יהודים על ידי המלך "אטי יצחק". עשרות אלפי יהודים נרצחו בתקופה זו ונשללו מהם כל הזכויות על האדמות שלהם. אם יהודי רצה להמשיך להחזיק באדמתו, היה עליו להתנצר אחרת, הוא הוגדר "כפלאשה" מלשון פולש, מילת גנאי ליהודים - מעין "אות קיין" שהנוצרים השתמשו בה כדי להשפיל יהודים. בשנים אלה מנהיגותם של הקייסים באה לידי ביטוי יותר מתמיד. הקייסים עברו מאזור לאזור חיזקו את היהודים והפצירו בהם לא לזנוח את אלוהים, "להמשיך להאמין באלוהי ישראל".

המלך יצחק היה אכזר מאוד וציוה להרוג כל המתנגד למרותו ולנצרות. יהודים שפחדו למות ולאבד את אדמתם הסכימו להתנצר ומכאן התחילה תקופת ההתבוללות של יהודי אתיופיה. הקייסים שכינו את המלך, "פרעה בן זמננו" החליטו להתנגד לו בכל הכוח. המרת דת בעיניי הקייסים היה קו אדום, ייהרג ובעל יעבור. הם הוציאו פסק הלכה מחמיר כנגד יהודים שהתבוללו ומכאן טבעו את המושג "פלאשמורה".

משמעות המילה מורכבת משתי מלים - "פלאשה" מלשון פולש, (יהודי אתיופיה היו בעייני הנוצרים כפולשים לאדמתם) ו"מורה" - שם של עוף דורס העף באוויר ואוכל מכל הבא ליד, לא מבדיל בין בשר לבשר, בין חי ומת. הקייסים כינו את המתבוללים כעוף דורס שאוכל בכל מקום, כל דבר שמוצא להם. בזמן שיהודים אוכלים רק כשר, ורק בעלי חיים כשרים.

מי שהוגדר כ"פלאשמורה" על ידי הקייסים,הוצא מחוץ לקהילה היהודית ואינו יכול לשוב יותר אליה (יש האומרים שעם השנים אותם יהודים שהמירו דתם היו  קיצוניים יותר ביחסם השלילי ליהודים מאשר הנוצרים עצמם). הקייסים שמרו על הקהילה בקנאות רבה. ככל שהמלך הקיצן, כך הקייסים היו חזקים יותר ונחושים יותר, ומאמינים יותר באלוהי ישראל.

"מי לה' אלי"

האירוע המכונן בחיי הקהילה באותה תקופה התרחש בצפון אתיופיה בהרי "סמיין", מעוזם של יהודי אתיופיה ובית המלוכה של שושלת גדעון, הממלכה היהודית שהוחרבה בסוף המאה ה-16. חיילי המלך רדפו את היהודים בכל מקום. חיפשו אותם בהרים ובשדות כדי להשמידם.

הקייסים, בהנהגת קייס נני טגיי, אספו את הקהילה וביקשו מכולם להכין סלסלה לפי ממדי גופם. יהודי סימיין התאספו בהמוניהם על ההר הכי גבוה שם נאם בפניהם הקייס נני טגיי באומרו: "אנו ביתא ישראל בני אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רחל ולאה, שאבותינו גורשו מ'ירוסלים'. היום אנו עומדים בשעת מבחן שהאל מציב בפנינו. כדי שילדינו ישובו ל'ירוסלם' לבנות את בית המקדש, אנו חייבים להיאבק ברוע הגזרה ולעמוד איתן מול המלך האכזר הזה ולהמשיך את שושלת עם ישראל. אחיי בני ישראל, אני קורא לכם: 'מי לה' אלי'. עדיף לנו למות כיהודים גאים ובעלי אמונה, מאשר לחיות כנוצרים שהמירו את דתם".

באותו המעמד הקייסים העבירו מסר לציבור שהם היהודים האחרונים בעולם ושאסור לאבד את האמונה באלוהי ישראל שמא תכחד המסורת עם העם. היהודים העדיפו למות מות אחים. כשהקייס קרא "מי לה יבוא אלי" (כפי שמשה רבנו אמר לעם ישראל במעמד הר סיני, בזמן שעם ישראל בנה את עגל הזהב) קפצו היהודים יחד עם הקייס אל מותם למרגלות ההרים. אלפים מתו, חלקם נפצעו ושרדו.

מאז נקרא ההר על שם קייס צגיי, "ווסטה טגאי",

אשת הקייס שהייתה בהריון שביעי נשארה בחיים עם עוד ניצולים והקימה מחדש את הכפר היהודי "סמיין". ילדה את בנה, "אג'יק זינאו" שהפך לימים למנהיג הרוחני של הקהילה היהודית שהשתקמה( צאצאיהם נמצאים כיום בישראל) עם השנים הקהילה גדלה כאשר ברקע קיימת תמיד הרדיפה נגד יהודים - אם כי לא בקיצוניות רבה.

תפקיד הקייסים היה משמעותי ומכריע מאוד בחיי הקהילה בעיקר במסע בסודן בדרך לישראל. הקייסים שמרו על הקהילה מפני התבוללות ועמדו בתנאים קשים מאוד יחד עם הקהילה כולה. אבל מרגע שיהודי אתיופיה עלו לישראל קרה הגרוע מכל מבחינת הקהילה והקייסים - הרבנות שללה כל סמכות אפשרית של הקייסים, ופגעה אנושות בכבודם ובכבוד הקהילה כולה. מה שהמלך האכזר "אטי יצחק" לא לקח, כמה רבנים בשם אלוקים לקחו - את סמכותם, אך לא את רוחם. גם היום הקייסים הם המוסד העליון בקרב יהודי אתיופיה והשפעתם על הקהילה שמקבלת את מרותם היא עצומה.

מאבק בארץ להחזרת סמכות הקייסים

באותה החלטת הממשלה מ-1995 הוסדר שהקייסים אמנם יקבלו משכורת חודשית אך נטרלו לחלוטין את סמכויותיהם הדתיות בתוך קהילת יהודי אתיופיה. בהחלטה זו בחרו להכיר רק בקייסים המבוגרים, ולא בקייסים באלו בגילאי 40-50.

הקייסים פנו אלי בבקשה להוביל מאבק להחזרת סמכותם הדתית.ראיתי בכך זכות

גדולה שנפלה בחלקי. ראיתי לנגד עיניי סרט נע של היסטוריה שלמה שהולך ונעלם בגלל בורות מוחלטת של כמה אנשים אטומים בשם הממסד, או בשם האלוקים. לאחר התנגדות ממושכת בת שנים ארוכות בממסד הרבני ובמשרד הדתות, הצלחנו להעביר החלטת ממשלה היסטורית המכירה בשאר הקייסים שישנם בקהילה כיום.

ההחלטה לא הייתה עוברת ללא הסכמתו של שר הדתות, יעקב מרגי שדחף את הנושא עוד בטרם היותו שר ובזכות עבודה מאומצת של מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי בניהולו של אודי פראוור שלקחו נושא זה באופן אישי. לשמחתי הצלחנו להביא להחלטת ממשלה צודקת וחשובה ומהמוסריות ביותר שממשלות ישראל קיבלו, עכשיו נותר להמתין למימוש ההחלטה.

• הכותב הוא יו"ר מטה המאבק לשוויון חברתי ליהודי אתיופיה בישראל.
• מחר, יום רביעי, ב-17:00 יתכנסו מאות מקרב יוצאי אתיופיה ואחרים במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים, בבקשה ממשלת ישראל להנציח את שמותיהם של אלפי הנספים והנעדרים מבני הקהילה בדרכם מאתיופיה לישראל.  
• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן .