צריחת הכבשים
שכחו מלהקות עתיקות שמגיעות לכאן באיחור וקבלו את הדבר האמיתי: הופעתה של להקת המטאל האמריקנית "לאמב אוף גוד" בתל-אביב הגיעה בדיוק בזמן, והיתה לא פחות ממושלמת
ר'יצמונד פאקינג וירג'יניה - זהו המקום ממנו הגיעו חברי להקת "לאמב אוף גוד" האמריקנית. אחרי המופע שנערך אמש (א') בהאנגר 11 בתל-אביב, אף אחד מהנוכחים בקהל לא ישכח את העיר הזו, גם אם אף פעם לא ביקר שם באופן ממשי.
"לאמב אוף גוד". לא תשכחו מאיפה באו (צילומים: דנה קופל)
אלו היו המילים הראשונות שרדני בליית', סולן הלהקה, אמר לאחר שמפלצת המטאל פתחה את הערב עם "In Your Words", השיר הראשון מתוך אלבומה האחרון, "Wrath", ואחד משיריה הבומבסטיים ביותר. בליית' הזכיר לאלפי האנשים המיוזעים בהאנגר מאיזה קצה אחר של העולם סחבה איתה הלהקה את מחול השדים המטורלל הזה.
אחת הגדולות, ובצדק
במהלך שש השנים האחרונות, "לאמב אוף גוד" הפכה לאחת הלהקות המוערכות ביותר בזירת המטאל העולמית. כינו אותה הלהקה החשובה ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21, הלהקה שהצליחה ליצור את סגנון המטאל-קור שלה בצורה כל כך מקצועית, אנרגטית ומעוררת השראה, שבעקבותיה קמו עוד להקות רבות - חלקן מצליחות יותר וחלקן פחות - וכולן נשמעות בדיוק כמוה.
ראויים לכל סופרלטיב
לקהל הישראלי הוכיחה הלהקה שהיא ראויה לכל סופרלטיב לו זכתה והיא הגיעה בדיוק בזמן הנכון. שלא כמו הרבה להקות מטאל אחרות, "לאמב אוף גוד" ביקרה אותנו בתקופה הרלוונטית ביותר עבורה ועבורנו. היא בשיאה, אנחנו מוכנים בשבילה יותר מאי פעם.
פינוק לסצנה המקומית
הגעתם של חברי הלהקה לכאן מסמלת לא מעט עבור הדור הצעיר, במיוחד עבור אלה שלא חצו את גיל 17. בעולם המטאל המפותח שפרץ כל מחסום והגיע גם לישראל, הצעירים המקומיים יכולים לצפות היום בהאנגר התל-אביבי באחד ממופעי המטאל המשובחים בעולם ולא לשלם עבורו 990 שקלים. זכות גדולה שלא ידעו הדורות הקודמים של חובבי הדיסטורשן בישראל.
הם משלנו
"לאמב אוף גוד" גם ריגשה בין השירים את הסצנה הישראלית הקטנה שלנו כשהעניקה את המופע הפותח ל"כאוס" מנצרת, סיפרה על להקת "בצפר", איתה הופיעה לפני כשנתיים באירופה, זרקה דרישת שלום ללהקת "אורפנד לנד" והקדישה את "Laid To Rest", אולי השיר המפורסם והאהוב ביותר של הלהקה, ללהקות שלנו, לסצנה הישראלית ולמוזיקאים הפועלים בה.
רשימת שירים לתפארת
אבל כוכבי המוזיקה האמיתיים של הערב היו על הבמה. "לאמב אוף גוד" הרכיבה אמש רשימת שירים לתפארת וקשה להאמין עד כמה הלהקה נשמעה טוב ביחד. לרגעים קצרים לא היה ברור אם אכן קיימת להקה חיה באולם, או שמא מישהו פשוט השמיע אחד מאלבומיה.
הקהל. בטירוף שלו
הכל נפל במקום, כל עצירה קטנה הכתה בך בפנים וכל שאגה מפחידה של רנדי בליית' חדרה לנשמה. עכשיו ערבבו את כל הרגעים האלה באנרגיה מתפרצת ומהירה, שמתחילה בגזע המוח של בליית' ושל החברים ומסתיימת אי שם בדלתות היציאה מההאנגר, ודמיינו את כל המחזה מבוצע מול אלפי זומבים שואגים, מטונפים מזיעה.
האחרונה שתשרוד
הקהל שבקדמת הבמה ובמרכז ההאנגר היה בטירוף חושים אתמול. רגעי הפוגו
המאסיביים לפעמים איבדו שליטה וכמה גם נפגעו - אבל לא נעלמו. עדיין אפשר היה לראות את אותם, לבושי שחורים או נטולי חולצות, חוזרים למעגל וממתינים לשני השירים האחרונים, "Redneck" ו-"Black Label". חוזרים בכדי לתת לגוף להתפרק לחלוטין אך עם זאת, לא ליפול מהרגליים. יחד עם ההצגה יוצאת הדופן של חברי הלהקה, החברים בקהל שהוכיחו שאם העולם שלנו ייכחד מחר, הלהקה תהפוך כנראה לקבוצה האחרונה שתשרוד. "לאמב אוף גוד" רולז, כל השאר סאקס.
בואו להיות חברים של "זירת המטאל" של ynet בפייסבוק
