דיינים יושבים על הגדר

דפנה, דתיה ועוסקת בחינוך, היא בחורה בת 28 ונשואה ארבע שנים. לבני הזוג ילד משותף. במשך השנתיים הראשונות לנישואיה חוותה דפנה, לטענתה, אלימות נפשית קשה. לא עברו שבועיים מיום החופה והבעל כבר הביע חרטה על הנישואין, והודיע כי הוא רוצה להתגרש. הבעל התייחס לדפנה כאל שפחה כשהוא עוקב תמידית אחרי הסדר והניקיון של הבית, וצועק עליה אפילו על הדרך שבה היא אוספת את המים של הספונג'ה. הבעל נהג לאיים ולהשפיל חדשות לבקרים את דפנה, אף בפני חברים ובני משפחה: "את חרא, זבל של אישה", "אני מצטער שהתחתנתי איתך" וגם "חכי חכי...".

עוד טוענת דפנה כי הבעל לא גילה כל עניין בקיום חיי אישות עמה, עוד זמן רב לפני הפירדה הסופית שלהם. היא מספרת כי חזרה פעם אחר פעם מן המקווה לבית ריק (וכן, יש פתק מן הבלנית שהיא טבלה), ואפילו אחרי הטבילה שלאחר הלידה לא התעניין בה הבעל כלל. הגישושים העדינים שלה כלפי בעלה הובילו לתלונה במשטרה מצדו כי היא ניסתה לאנוס אותו (!).

הקש ששבר את גב הגמל היה כשהבעל צעק לעבר הוריה של דפנה: "אני אהיה יותר גרוע מסדאם חוסיין", "אני אאשפז את הבת שלכם", וכן "אני אעשה אתכם קצוץ קצוץ". בשלב הזה הוריה של דפנה נשברו, והודיעו לה שהם יתמכו בה כל הדרך עד לגירושין. דפנה חזרה עם הילד להתגורר בבית הוריה.

העובדת הסוציאלית שטיפלה במשפחה העידה בבית הדין כך: "אני מבקשת לומר בשם כל הוועדה, והמפקחת שלי, שאין מקום לשלום בית, ושצריך להתגרש בהקדם, וכל עיכוב רק גורם נזק לילד".

לשאלת בית הדין האם יש מצב שהצדדים יחזרו על-ידי יעוץ וטיפול ענתה העובדת הסוציאלית "לא. זה גיהנום". ובהמשך העידה: "זה גמור ומוחלט. לא נראה שיש סיכוי לשלום בית".

פרשה אומללה. אין ספק

מבינים את התמונה? אז הנה חלק מפסק הדין של דפנה: "הנידון שלפנינו היא תביעת גירושין של האישה לחייב את בעלה במתן גט עקב אלימות מילולית והשפלות מתמשכות. הבעל מכחיש את הטענות וטוען שכל האשמה נעוצה במשפחת האישה המסיתה אותה נגדו, והוא מוכן לעשות הכל לשיקום הבית ואף לעבור דירה. מדברי העובדת הסטציאלית  שזומנה לעדות עולה שאין שום בדל של סיכוי לאחות את הקרע בין הצדדים. אי לכך ברור לנו שיש כאן טענת 'מאיס עלי' מצד האישה, אולם מאידך גיסא אין בידינו הוכחות שהבעל אשם במצב הזה.

"לכן יש כאן מצב של 'אין מקרבין ואין מרחקין' ואין בידינו לחייב את הבעל במתן גט, אולם מאידך אין לחייב את האישה לגור עם בעלה". את הסוף של פסק הדין אתם כבר יודעים לבד... "על הצדדים ובאי כוחם לגבש

הסכם גירושין מכובד שיביא לסיום פרשה אומללה זו".

כמה עלוב וכמה עצוב. מצד אחד אישה בת 28 שמואסת בבעלה, פרודה ממנו קרוב לשנתיים ואין שום סיכוי שתחזור אליו - מבקשת את הגט שלה על מנת שתוכל לקיים זוגיות כשרה ולהקים בית בישראל. מצד שני יושבים שלושה דיינים מלומדים, מגלגלים עיניים למרום וכותבים על נייר של מדינת ישראל "על הצדדים ובאי כוחם לגבש הסכם מכובד שיביא לסיום פרשה אומללה זו". באמת אומלל.

תגובת בית הדין הרבני: "האשה ערערה ביום 4.1.10 ונקבע להם מועד לדיון ליום 28.4.10. ביום 25.4.10 בקשו הצדדים לדחות את הדיון והמועד החדש שנקבע הוא 6.10.10. המועד נקבע מאוחר מאחר שלא נמצא מועד המתאים ליומן בית הדין ולצדדים. חבל שהצדדים הסכימו לדחייה".

• רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390