שביתה במגזר הערבי: אפילו שפרעם שוממת

הקרב הימי שבו נעצרה הספינה "מרמרה" עורר זעם עז בקרב הערבים בישראל, גם מהסיבות הרגילות וגם בגלל שבין העצורים נמנו גם ח"כ חנין זועבי (בל"ד), השייח ראאד סלאח ויו"ר ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, מוחמד זיידן. אלפי ערבים יצאו אתמול (ב') להפגנות סוערות , וועדת המעקב החליטה להוציא היום את המגזר לשביתה כללית.  

שביתות המגזר הערבי שונות מכל שאר השביתות במשק. מדובר בשביתות פוליטיות נטו, שמחייבות בעלי עסקים ועובדים כאחד ואין להן כל קשר לזכויות עובדים. השביתה שפרצה היום היא השנייה שפרצה השנה - הקודמת פרצה ב-1 לאוקטובר 2009, לרגל 9 שנים לאירועי אוקטובר 2000 - אחרי מספר שנים ללא שביתות.

השביתות הכלליות אמורות לכלול את כל האוכלוסייה הערבית, למעט הדרוזים. למעשה, לא כל הערבים שאינם דרוזים משתתפים בה. אלפי ערבים מתגוררים ביישובים יהודיים, ואלפים נוספים גרים ביישובים ערביים ועובדים ביישובים יהודיים, וההערכה היא שאלה אינם שובתים היום. ביישובים המעורבים השביתה משבשת גם את חייהם של יהודים ודרוזים.

נזק של מיליוני שקלים

במגזר הציבורי הערבי, השביתה היא מלאה ומוחלטת. בתי הספר הערביים סגורים ומשרדי הרשויות המקומיות שוממים. סניפי הבנקים ורשתות השיוווק ביישובים הערביים שובתים, וכך גם הבנק הערבי-ישראלי ורשתות השיווק הייחודיות של המגזר. 

במפעל הטקסטיל דלתא מכרמיאל, שקרוב למחצית מעובדיו הם ערבים, מדווחים שכמעט כל העובדים הגיעו לעבודה. רשת המזון המהיר מקדונלדס, שמעסיקה מאות עובדים ערבים ביישובים יהודיים, מדווחת שכל העובדים הגיעו לעבודה, למעט בשלושת סניפיה שביישובים ערביים. גם בסופר-פארם מדווחים: ששת הסניפים שביישובים הערביים סגורים, השאר עובדים כרגיל, כולל מאות הרוקחים הערבים המועסקים ביישובים יהודיים.

כמה עולה השביתה הזאת? בהתאחדות התעשיינים, הממהרת לפרסם את הנזק הכלכלי שנגרם מכל שביתה במשק, לא ידעו להעריך את נזקי השביתה הנוכחית. הכלכלן מוטאנס שחאדי, ממכון המחקר מד"ה החוקר את המגזר הערבי, מעריך שהנזק נע בין מיליוני אחדים ל-10 או 15 מיליון שקלים. רוב-רובו של הנזק פוגע במגזר עצמו, אף שמספר עסקים יהודיים הגדולים מפסידים גם הם אחוזים אחדים מפדיונם היומי.

בנצרת הכל סגור

 "הייתי עכשיו בנצרת", מספר איש יחסי הציבור הערבי טארק בריקדאר, "הכל סגור: החנויות, המסעדות, בתי הקפה. בניגוד לחגים ולסוף שבוע, אתה גם כמעט לא רואה אנשים ברחובות, רק ילדים. לאנשים לא נעים לנצל יום כזה לטייל או לבלות, אז מי שלא משתתף בהפגנות, פשוט יושב בבית ולא עושה כלום. אני מניח שהשכיר הממוצע רואה בזה סוג של יום מנוחה ושמח בשקט לשבת בבית עם משפחתו. מי שמבואס הם בעלי עסקים, שמפסידים כסף, והעובדים שצריכים לנסוע לעבודה ביישובים היהודיים, בנתאים לא נוחים במיוחד, כי התחבורה הציבורית ביישובים הערביים אינה עובדת".   

"רוב-רובו של המגזר מזדהה עם השביתה", אומר מוטאנס, "גם מי שאינו שובת, אינו מונע מאידיאולוגיה אלא מחוסר ברירה. רוב העובדים הערביים ביישובים היהודיים הם אנשים קשי יום - סטודנטים, צעירים ובעלי משפחות - שחוששים לאבד את מקום עבודתם. המעסיק היהודי עלול לפטר אותם, ואז לך תוכיח שזה בגלל השביתה. אני לא יודע אם ההשתתפות בשביתה היא לא עילה חוקית לפיטורים. מדובר גם באוכלוסייה שהמודעות הפוליטית שלה נמוכה".

"בתוך היישובים הערביים הדינמיקה היא הפוכה: יש לחץ חברתי בעד השביתה. השיקול הכלכלי - לפתוח את העסק כדי לא להפסיד כסף - הוא שולי, וגם מי שיפתח את העסק, עלול לגלות שאין לו לקוחות למכור להם".

ביישובים המעורבים ההשתתפות בשביתה משתנה משכונה לשכונה ומעסק לעסק. ברחובות שבהם כמעט כל החנויות והמסעדות שייכים לערבים - כמו רחוב יפת ביפו וואדי ניסנאס בחיפה - העסקים סגורים. בשווקים סמוכים - כמו שוק הפשפשים ביפו או שכונת הדר בחיפה - העסקים פתוחים. ביישובים שבהם הרוב הוא דרוזי - כמו דליית אל כרמל, עוספיה וחורפייש - השביתה כמעט ואינה מורגשת, ואילו הדרוזים ביישובים שרוב אוכלוסייתם אינה דרוזית שובתים.

"לא כל מי שלא שובת הוא דרוזי"

"מה שמפתיע אותי בכל פעם מחדש היא מידת ההיענות לשביתה", אומר נביל ארמלי, עורך העיתון הכלכלי הערבי "מלכום", "לפי המצב הכלכלי במגזר, היית מצפה שאנשים יחשבו פעמיים לפני שהם עושים צעד שעולה כסף, אבל השיקול האידיאולוגי גובר על השיקול הכלכלי".

"יחד עם זאת, גם ההצהרות של הפוליטיקאים, ש'כולם שובתים' לא מדוייקות. המציאות יותר מורכבת וההחלטה אם לשבות היא אינדיבידואלית. היום הייתי ברחוב בן גוריון בחיפה, ישבתי עם אנשים במסעדה, והיה נראה כאילו היא פתוחה, אבל אף אחד לא ניגש אלינו, וכששאלנו מה קורה אמרו לנו שהם שובתים. עברנו את הכביש ושם עבדו כרגיל. ויש גם דרך ביניים: כאלה ששובתים עד הצהריים, ואז הם אומרים, אוקיי, האקט כבר נעשה, עכשיו נפתח את העסק כדי לא להפסיד עוד כסף".

"העיר שלי, שפרעם, נראית שוממת. 80% מהעסקים סגורים. כ-30% מהתושבים הם דרוזים, אבל זה לא בהכרח שמי שפותח את העסק הוא דרוזי או להיפך. יש דרוזים שלא עובדים, בגלל לחץ חברתי או בגלל שהם מזדהים עם השביתה. יש נוצרים ומוסלמים שעובדים, אם בגלל שיקול כלכלי, או בגלל שהם מתנגדים לשביתה, או בגלל צירוף של שניהם. יש עליהם לחץ חברתי, אבל אף אחד לא מתנכל להם. אנחנו, אגב, שובתים".