סרסור אינו מעסיק - אך מחויב במתן תנאים

הפילוסוף ז'אן ז'ק רוסו כתב: "האדם נולד בן חורין אולם בכל מקום הוא כבול באזיקים". רוסו התכוון בדבריו להוויית החיים בחברה המודרנית, אולם מאמרנו השבוע עוסק בכבילה ממשית, פיזית ונפשית, של בני אנוש ובאחת התופעות המכוערות והבזויות ביותר המוכרות בחברה שלנו – סחר בנשים.

• מתעניין בזכויות עובדים? קרא בקריירה
  

בהקשר לתופעה קשה זו ניתנה בחודש אוגוסט 2008 הכרעת בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דין טעון ורווי ערכים, בהתייחס למקרה שעובדותיו מטרידות את הנפש: אישה שהגיעה לישראל ממולדובה בגיל 19 ומצאה עצמה עובדת כנערת ליווי, העוברת מיד-ליד בין "סוחרים" ובין בתי בושת בבעלותם ברחבי הארץ. לאורך מרבית תקופת "העסקתה" נמנע ממנה לקבל גמול כלשהו בגין "שירותיה", בטענות מקוממות, ובראשן כי עליה להשיב ל"מעסיקיה" את המחיר בו היא "נקנתה".

לאחר שנעצרה על ידי הרשויות, הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נגד 4 "סוחרים" שסחרו בה ובגופה במשך תקופה של 5 חודשים, בה דרשה כי הם יחויבו לשלם לה שכר, פיצויי הלנת שכר ופיצוי בגין עגמת נפש. בית הדין האזורי קיבל את התביעה ואותם "סוחרים" הגישו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

לא חוקי - אז לא משלמים

בלב הערעור עמדה השאלה האם ניתן לקבוע כי בין אותה אישה שנפלה קרבן לסחר נשים לבין אותם "סוחרים" התקיימו יחסי עובד-מעביד, וכפועל יוצא, אם יש לה זכות לקבלת זכויות הקבועות בחוקי העבודה.

טענת ה"סוחרים" הייתה, למרבה האירוניה, זו: ה"חוזה" בינם לבין אותה אישה שנפלה קרבן למעשיהם הוא חוזה בלתי חוקי. זאת לאור העובדה שסחר בבני אדם וסרסרות אסורה בחוק. לכן לשיטתם אין מקום לפסוק לטובתה כספים מכוח חוזה בלתי חוקי. הבנתם? – "הגונב מגנב פטור".

ניכר מתוך פסק הדין כי בית הדין הארצי לעבודה לא יכול היה להתעלם מסיפור המקרה הקשהו מהציווי המוסרי, הערכי והחברתי להילחם בתופעת הסחר בנשים. מנגד, בית הוא לא רצה להגדיר את היחסים שבין "סוחר" או "סרסור" לבין קורבן לסחר בנשים כיחסי עבודה. זאת, מתוך ראיה שמדובר בתופעה בלתי מוסרית הנוגדת את טובת ותקנת הציבור והיא חסרה את היסוד הבסיסי ליחסי עבודה – התקשרות הנעשית מתוך רצון חופשי.

כן ולא

בית הדין הארצי לעבודה אכן קבע שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. למרות זאת, קבע בית הדין כי התובעת זכאית לקבלת פיצוי כספי שמקורו בזכויות מכוח חוקי העבודה ופסק לטובתה תשלום בגין שכר מינימום, פיצויי הלנה, פיצויים בגין עגמת נפש והוצאות משפט ממשיות. בית הדין אף העיר כי לו היה מתבקש – היה מצווה על ה"סוחרים" לשלם לתובעת סכומים נוספים – את כל הכספים שהם הרוויחו כתוצאה משעבודה הבלתי חוקי.

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי בפסיקתו הוא מוסיף "מסלול" נוסף לקרבן לסחר בנשים שמטרתו לאפשר לאותן נשים לגרום ל"סוחרים" לשלם להן ולפצותן בגין מעשיהם. זאת, בנוסף למסלול הפלילי והמסלול האזרחי (תביעת נזיקין וכד').

אין ספק שהתוצאה אליה הגיע בית הדין הארצי לעבודה היא רצויה, אולם מנגד יש לזכור כי תפקידם של בתי הדין לעבודה הוא לדון בעניינים הקשורים בעבודה וביחסי עבודה. כיצד, אם כן, קבע בית הדין מחד כי אין יחסי עובד-מעביד אך מאידך דן הוא בתביעה ואף פסק לתובעת סכומים מכוח חוקי העבודה?

משפט צדק - לא רק חוק

במהותה, פסיקה זו של בית הדין לעבודה מהווה לטעמנו שיבה לתפקיד הבסיסי של שופט ושל מערכת המשפט, כפי שנכתב במקורות: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים כ"ז, יח). תפקידם של השופטים מחייב שמקרה כל כך קשה וטעון יזכה לטיפול מצד בית הדין דרך הכלים העומדים לרשותו (חוקי העבודה) ולא כי המקרה לא יטופל בשל נימוקים המנוגדים לתכליתו של בית המשפט – עשיית משפט צדק.

בחודש ספטמבר האחרון הלך בית הדין הארצי לעבודה צעד אחד נוסף קדימה בדרך זו, ופסק לטובת קרבן לסחר בנשים זכויות נוספות מכוח חוקי העבודה, ובכלל זאת: שכר ראוי (ולא שכר מינימום), פיצויי פיטורים, פידיון חופשה שנתית ופידיון דמי הבראה.

בעידן בו בתי משפט אחרים "זוכים" לעיתים לביקורות על קולת העונשים שהם משיתים על עבריינים, פסיקותיו אלה של בית הדין לעבודה, העושה שימוש מקסימלי בכלים העומדים לרשותו כדי לתרום את חלקו למיגור התפועה הפסולה של סחר בבני-אדם, ראויות לכל הערכה. 

כותבי המאמר הם עו"ד אוהד גלעדי מהמחלקה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות ועו"ד שי תקן  ראש המחלקה המשפטית באיגוד.