הזיעה של אריקסון: סיוטים של פילים
אחרי הרפתקה מוזרה בנוטס קאונטי, השבדי מוכן למונדיאל שלישי, הפעם עם חוף השנהב - הנבחרת האפריקנית הטובה ביותר ובבית מוות שמוכר לו מהעבר. דרוגבה בטוח שזה יעבוד
"כשהגעתי זה היה נראה כמו חלום. זה היה פרויקט שאפתני שאהבתי מאוד". זה מה שסוון גוראן אריקסון אמר לאחרונה, לא על הג'וב הקוסם שמחכה לו כמאמן נבחרת חוף השנהב במונדיאל, אלא על ההרפתקה המוזרה שחווה בנוטס קאונטי מהליגה הרביעית באנגליה.
מה שהתחיל כפרויקט מגלומני מאחוריו היו אמורים לעמוד אנשי עסקים מהמפרץ הפרסי, הסתיים בתרגיל עוקץ של שני נוכלים. תרגיל עוקץ בו נפלו לא מעט דגים שמנים, כשהמוכר שבהם הוא מאמן נבחרת אנגליה לשעבר. "הבהירו לנו שהמטרה היא לא עלייה במסלול המהיר לפרמייר-ליג, אלא בנייה לטווח ארוך", הוא נזכר לפני מספר חודשים.
"בהתחלה חשבנו שהכל היה אמיתי, אבל בסוף התגלה שאין כסף ושהאנשים שהביאו אותנו לכאן נעלמו". ככה, אחרי כישלון בנבחרת מקסיקו ובמנצ'סטר סיטי ונפילה לעוד פרשה ביזארית, מגיע למעשה אריקסון למונדיאל השלישי שלו. בפעמיים הקודמות הוא נעצר עם אנגליה רק ברבע הגמר, על ידי ברזיל ופורטוגל - שתי נבחרות שיחכו לחוף השנהב שלו כבר בשלב הבתים.
חיבור אמיתי?
אריקסון יודע שהצלחה עם הפילים, במונדיאל הראשון שמתקיים ביבשת השחורה ועם הנבחרת הטובה ביותר באפריקה, תחזיר את הקריירה שלו למסלול הנכון. אחרי כל מני סיפורים מוזרים שנקשרו בשמו בעת ששהה באנגליה, מאמין השבדי שבגיל 62 יגיע הקאמבק הגדול שלו.
על הדרך, כהרגלו יש לומר, הוא גם הולך לעשות קופה לא רעה. על פי החוזה שלו, אלוף איטליה עם לאציו לפני קצת יותר מעשור, ירוויח על חודש עבודה לא פחות מ-270 אלף ליש"ט. אם יעבור את בית המוות, ירוויח 180 אלף ליש"ט נוספים. על רבע הגמר הוא ישלשל לכיסו עוד 270 אלף, שלא לדבר על חצי גמר, גמר ועל זכייה בגביע.
רק לשם המחשה, השכר הממוצע של אזרח פשוט באבידג'אן הבירה, עומד על 3 ליש"ט ליום. בנוסף, אריקסון כלל אינו דובר צרפתית, אבל בכל זאת בטוח שיצליח. הסיבה היא שכל שחקניו משחקים במועדוני צמרת באירופה.
"אנחנו בבית קשה, עם ברזיל, פורטוגל וצפון קוריאה וברור שזה לא הולך להיות קל", אמר אריקסון אחרי שנבחר לתפקיד. "אבל אני מאמין שחוף השנהב, עם כל הכישרונות שלה, יכולה לעבור אותו". בשני המונדיאלים הקודמים שלו עם אנגליה נעצר השבדי בידי ברזיל (2002) ופורטוגל (2006), הפעם הוא יצטרך לשפר את תוצאותיו מול אותן יריבות.
מה סוד הקסם?
מאיפה יש לחוף השנהב מאגר כישרונות שכזה? ז'אן מרק גיו, חבר קרוב של ארסן ונגר וכדורגלן עבר צרפתי מוכשר לכשעצמו בשנות ה-70, השתלט על המועדונים ובתי הספר לכדורגל במדינה בשנות ה-90. תוך כדי עבודה מאוד יסודית במועדון אס"ק המקומי, שנחשב לגדול ביותר באבידג'אן הבירה אך גם אחד המסובכים מכולם מבחינה כלכלית, גיו בנה אימפריה.
ב-1998 הוא ניצח, אמנם לא כמאמן, אלא על תקן יועץ, על הקבוצה שזכתה בסופו של דבר בליגת האלופות של אפריקה. ההישג שנחשב עד היום לאחד הגדולים ביותר, הגיע עם קבוצה שכללה בעיקר שחקנים מתחת לגיל 18, ביניהם ארונה דינדאן, קולו טורה ודידייה זוקורה.
בהמשך, אחרי עימותים חוזרים ונשנים עם הנהלת אס"ק על רווחים ממכירת שורה ארוכה של שחקנים, החליט גיו לעבור לבוורן. דרך הקבוצה הבלגית, הועברו לאירופה שחקנים כמו יאיה טורה (ברצלונה), ארתור בוקה (שטוטגרט), עמנואל אבווה (ארסנל) וג'רביניו (ליל).
ההצלחה של אקדמיית אס"ק נמשכת וסחפה התעניינות גם מקבוצות אחרות, בעיקר מהליגה הצרפתית, שם יכלו כוכבי חוף השנהב הצעירים להשתלב בקלות רבה יותר בליגה מבחינת שפה. סולומון קאלו נמכר לפיינורד, אבל בין היתר עברו בגיל צעיר לצרפת שחקנים כמו בקארי קונה (כיום במארסיי), קיידר קייטה (כיום בגלאטסראיי) ואחד, דידייה דרוגבה, שהסיפור שלו הוא המעניין מכולם.
בדרוגבה, שהגיע כנער לצרפת באופן עצמאי, אף אחד לא ממש האמין ואחרי פציעה רצינית בגיל 19 הוא חיכה שנתיים נוספות עד שזכה לחוזה מקצועני. בלה מאן הוא לא כל כך הצליח ורק בגיל 24 הוא התחיל לעשות לעצמו שם במדי גנגאן הקטנה. אחרי עונה אחת גדולה במיוחד ב-2003/04, נמכר דרוגבה למארסיי ומשם הדרך לצ'לסי היתה קצרה.
מלך הפילים
עכשיו דידייה הוא המלך של חוף השנהב ויש אומרים שלמילה שלו, יש כוח יותר גדול מאשר לזו של יו"ר ההתאחדות או אפילו נשיא המדינה. המאמן
שהעלה את הפילים למונדיאל, וואהיד חלילודזיץ', אמנם התפטר, אבל הסיבה האמיתית לעזיבתו ערב הטורניר הגדול, קשורה לדעת רבים למערכת היחסים העכורה שלו עם דרוגבה.
למעשה, דרוגבה גם היה צריך להיות זה שמאשר את מינוי המאמן החדש. כשהתברר שהמועמד שלו, חוס הידינק, לא יוכל להגיע, רמז דידייה לקברניטי ההתאחדות ללכת בכיוון של אריקסון ולוותר על מארק יוז וברנד שוסטר הצעירים יותר. "לקבל מאמן עם ניסיון כל כך עשיר, זה חלום עבורי", אמר דרוגבה לאחר המינוי.
"במשך שבועות התעוררתי בכל בוקר עם דאגה על כך שאין לנו מאמן ועכשיו זה נגמר", המשיך החלוץ האימתני של צ'לסי. "עכשיו אנחנו הולכים לדרום אפריקה כדי לנצח בגדול. אנחנו יכולים לשפר את ההישגים שלנו מהמונדיאל הקודם בגרמניה. זה חייב להיות טוב יותר הפעם ואני מקווה שזו הרוח שסוון יביא איתו". גם אנחנו מקווים.
לפנייה לכתב/ת 
