לא תמצאו בדוכנים: המלצות לספרות חרדית

שבוע הספר העברי כבר כאן, וזה אומר שבימים הקרובים ישוטט להנאתו עם הספר בין הדוכנים הססגוניים, אל מול היצירות הנהדרות. הישראלי חובב הקריאה בוודאי ילטף באהבה את הקלאסיקות הצבריות האלמותיות שלו - מ"קופסה שחורה" של עמוס עוז ועד "שעות מתות" של אורי אדלמן, מ"גיא אוני" של שולמית לפיד ועד ל"חוכמת הבייגלה" של אילן הייטנר, מ"צוללים קדימה" של דבורה עומר ועד ל"ספורטאים הצעירים" של אבנר כרמלי. ללא ספק, הרפרטואר הישראלי העשיר הוא חגיגה ספרותית אמיתית.

אלא שעל המדף המבהיק של צומת ספרים או סטימצקי רועם בהיעדרו ז'אנר שלם של ספרות מסוימת, משובחת ואיכותית, שהנרטיב המרתק והמסתורי שלה לא נופל ברמתו מהספרות הכללית. רק שהיא אינה זמינה לקורא הישראלי. לא בחנויות, ואפילו לא בספריות העירוניות. הכוונה כמובן לספרות החרדית.

כותרים שחוברו על-ידי מיטב סופרי - ובעיקר סופרות - המגזר, שמלבד המוטיב הדתי הקיים בהם, הם מחזיקים גם שלל אלמנטים ספרותיים מרהיבים ובלתי מוכרים עדיין בסוגה הכללית. דווקא חוסר היכולת המובנית של הכותב החרדי לנגוע בנושאים רגישים מסוימים כמו אלימות פיזית ומילולית, בוטות לשונית וכניסה מאסיבית לחדר המיטות, מפיקה מן המוח החרדי יצירות מפעימות ומהורהרות, שעשויות היו, עם קצת הכרה ציבורית, להפוך לקאליסקה מקומית ולטקסטים מכוננים.

הכל לאדון הכל - רוחמה שיין

למרות ש"הכל לאדון הכל", אולי היצירה הקלאסית ביותר בארון הספרים החרדי, מוצב במדפים תחת הכותרת המאיימת "סיפורי צדיקים", מדובר באחד הספרים הנקראים, המדוברים, והנלמדים ביותר ברחוב החרדי.

רוחמה שיין היא בתו של הרב יעקב יוסף הרמן ז"ל, שהגיע ממזרח אירופה לאמריקה בשנת 1888 בהיותו כבן 8, היישר אל ה"איסט סייד" הסואן של ניו-יורק. את ההתמודדות

של נער צעיר עם העולם החדש והתוסס, את גדילתו והתפתחותו האישית, הכלכלית והמנטלית של עלם שהפך במהלך השנים לאחד ממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית החדשה בארצות הברית של מחצית המאה הקודמת, מציירת שיין במכחול דק, רגיש ואמין, וברמת כתיבה גבוהה. על אף היותו ספר השייך לז'אנר החרדי, לא מהססת הביוגרפית האמריקנית לספר באופן בלתי אמצעי על ה"בית פנימה" של אביה, ועל התנהגותו המפעימה בשלל מצבים מרגשים, שמחים ועצובים. (הוצאת פלדהיים)

שריקות - חוה רוזנברג

במשפחתו של מי לא התרחש הסיפור הזה? האב שלא תפקד בימיו האחרונים מת, והמשפחה נקרעת במלחמות ירושה סביב עניינים של מה בכך. הדמות הראשית בספר היא הרבנית יהודית רוזובסקי, רעייתו של הרב רוזובסקי - ראש ישיבה נערץ ומפורסם. אבל יהודית היא גם "רבנית" בזכות עצמה. היא הכתובת האולטימטיבית לייעוץ רפואי. אם תרצו, המקבילה של הרב אלימלך פירר בעולם הנשי. אלא שמתברר שיש לה גם צד אפל - סכסוך עקוב מדם עם שני אחיה סביב ירושת האב.

העלילה נפתחת כשמתברר שבתם היחידה והמושלמת של בני הזוג רוזובסקי שובצה לכיתתה של מחנכת בלגית, מוערכת ואלמונית, בשם פייגי קאהן, המתגלה במהירות כבת אחיה של הרבנית. מכאן הנרטיב הולך ומסתבך, הולך ומתפתל. בעיקר על המסלול הרגשי. ספריה הטעונים של רוזנברג, מהסופרות הותיקות של המגזר, עוררו פולמוס רחב במרחב החרדי ויצרו ז'אנר ספרותי חדש המתאפיין בעיקר בכתיבה נשית עכשווית. (הוצאת המחברת)

לך לך בני - חיים שפירא

התחושה המוכרת ביותר עם סיום קריאת ספרו המפורסם של הנרי שרייד "פרפר" היא תהייה בדבר ההסתברות להתרחשות של כל-כך הרבה אירועים הנוגעים-לא-נוגעים במוות והרפתקאות בלתי-שגרתיות באדם אחד. תחושה דומה עולה גם בסיום הקריאה בספר האוטוביוגרפי של חיים שפירא, המתעד את נדודיו של צעיר יהודי בימי מלחמת העולם השנייה ברחבי פולין וברית המועצות, שם גם הצטרף לצבא הסובייטי הנלחם בגרמנים.

מלבד ההיחלצויות המפחידות מן המוות הימיומי, מספר שפירא על מסעות שהביאו אותו לחבלי ארץ נידחים, לכפרים עזובים, ולמלחמה מנטלית יום-יומית בניסיון לשמר את זהותו בשממה המאוכלסת בנערות מונגוליות יפות, למשל, שמעולם לא שמעו על המושג יהודי. הכתיבה של שפירא ישירה ונקייה, וההזדהות איתו - הן הפרסונלית והן ה"יהודית" - במהלך הקריאה נוגעת ללב. (הוצאת פלדהיים)

סעדיה ויסמן - הרב בן ציון פירר

"מעשה סעדיה שבספר זה – בדוי מן הלב, חוץ מגרעין אחד בו שהוא אמת. גרעין אחד, אבל מי יכול לעמוד על שיעור גודלו". בשורה הזו פותח הרב פירר ז"ל - רב, סופר, ואיש הגות - את ספרו המפורסם "סעדיה ויסמן". בשפה "עגנונית" משהו עם אלמנט אישי, נוגע הרב פירר בסוגיית היעלמות ילדי תימן ובסיפורו של אחד מהם, סעדיה, שהפך ברבות הימים לסעדיה ויסמן.

מלבד סיפור העלילה המרתק, אי-אפשר שלא להתענג על השפה המיוחדת של הכותב, שבאה לידי ביטוי גם בשאר ספריו. ובעצם מה עוד יש לשבח איש שעליו כתב ש"י עגנון: "הרב פירר הוא אחד הסופרים החשובים ביותר של השנים האחרונות". (הוצאת פלדהיים) 

הנערים מביתן שלוש – חיה הרצברג

סיפור לא שגרתי על שני נערים השוהים במוסד - בביתן שלוש, ליתר דיוק - המיועד לצעירים שחוו טראומה או נזק נפשי אחר.

הספר, שהפך לקאלט ברחוב החרדי, מנסה לחדור אל נפשותיהם המעונות והמעוותות לעתים של עמי ומני, שני הגיבורים, ואל האינטראקציה והקונפליקטים שביניהם. על הדרך נוגע הספר הדקיק הזה גם בסודות הטיפול של הפסיכיאטר, הד"ר (מיכאל) הטוב, ובמכתביו של מני, ממיטתו שבביתן, אל אמו. מסמך פסיכולוגי מכמיר, המתאים גם לנערים. (הוצאת המחברת)

אבא חוזר/ אפשר לקרוא לך אמא? - לאה פריד

אם הייתי מתבקש למצוא מקבילה חרדית לסופרות דבורה עומר ושפרה הורן, הייתי מצביע אינטואיטיבית על הסופרת החרדית הוותיקה לאה פריד. דורות שלמים של נערים, שהיום הם כבר בעצמם הורים (ואפילו סבים), גדלו

על ספריה הרבים והאהובים של הסופרת המוכשרת הזו. מבין ספריה הרבים אני יכול להצביע על שנים שהותירו בי רושם חזק.

הראשון, "אבא חוזר", מטפל בשורה של נושאים טעונים שעליהם חל כמעט טאבו ספרותי בחברה החרדית: גירושים, חזרה בתשובה, יחס הילדים לאם בלתי-דתית, התמודדות של אב עם בתו החילונית, ויחסים בין בני זוג שעלו על שרטון. לעומת ספר זה, שהוא מרתק ומהרהר, הספר "אפשר לקרוא לך אמא?" בעיקר מסעיר ומטלטל. שתי משפחות שאיבדו את יקיריהן, אחת את האב והשנייה את האם, מחליטים להתאחד ולנסות להקים את הבית מחדש. את הספר הזה קראתי חמש פעמים. כשקראתי לראשונה את "סצינת הברית", המתארת את הברית לתינוק חדש אל מול ההתמודדות של המשפחה המורחבת לאירוע הטעון, התמלאו עיניי דמעות שחזרו גם חזרו אפילו בקריאה החמישית. (הוצאת המחברת)